תאילנד היא מקום של אוכל נהדר, התאילנדים אנשים ידידותיים, מחירים סבירים, אקלים טרופי, תרבות שובת לב, באיי תאילנד חופי חול מרהיבים, מאות איים טרופיים, חיי לילה תוססים, אתרים ארכיאולוגיים, ארמונות, מקדשים בודהיסטים, וכמה אתרי מורשת עולמית. מה שהופך את תאילנד ללא ספק ליעד התיירות המתויר ביותר בדרום מזרח אסיה, והוא אחד האהובים גם על הישראלים.
צוות המומחים הישראלי והמקומי כאן בתאילנד, יתכנן עבורכם את המסע המופלא במקומות הטובים והבטוחים ביותר בתאילנד, טרקים, בתי מלון מומלצים, שייט מלא נופים באיים והמחירים הכי טובים נכון לעכשיו.
להיות בתאילנד
כמה עולה לשכור דירה בתאילנד?
בבנגקוק, דירת חדר שינה אחד ממוצעת במרכז העיר עולה 580 דולר לחודש. 290 דולר לחודש תעלה דירה מחוץ למרכז העיר, המחיר משתנה בהתאם למיקום. גורם שמשפיע לדוגמא על המחיר הוא הקרבה לתחנת הרכבת התחתית הקרובה.
רכישת נכס בתאילנד כישראלי
האם זרים יכולים לשכור דירות בתאילנד?
כן, ישראלים יכולים לשכור נכס בתאילנד. אין הגבלות; כל מה שצריך זה דרכון והפקדה במזומן. יש מגוון רחב של סוגי נכסים זמינים, כולל: חדרים, דירות, בתים ווילות.
כמה כסף צריך כדי לחיות בנוחות בתאילנד?
ניתן לגור בתאילנד בתקציב של לפחות 1,500 $ לחודש, כאשר 2,000 $ הוא סכום סביר יותר. תקציב זה מאפשר לחיות בנוחות מבלי לרוקן את הכיסים. זה כן אפשרי לחיות הרבה יותר זול, נמוך בסביבות 1,000 $ לחודש, אבל זה קשה לרוב הישראלים.
האם מותר לישראלי להחזיק בקרקע בתאילנד?
על פי החוק התאילנדי, זרים אינם רשאים לרכוש ישירות קרקע בתאילנד. כיום, החוקים התאילנדים עדיין אוסרים על זרים להחזיק בקרקע רשומה על שמם, אמנם יש חריג אבל זה זה דורש ייעוץ משפטי מורכב.
קיימות חלופות זמינות לזרים לרכישת קניין בקרקע. האפשרות הנפוצה ביותר היא להקים חברה מוגבלת תאילנדית שתהיה בעלת הקרקע בשם הבעלים בשותפות. אפשרות נוספת היא להתקשר עם בעל הקרקע בחכירה לטווח ארוך.
למרות שזר אינו יכול להחזיק בקרקע בתאילנד, הוא יכול להיות הבעלים של הבית או המבנה שנבנה עליהם. יש צורך להגיש בקשה להיתר בנייה כדי לבנות את הבית על שמו.
האם יש איים למכירה בתאילנד?
מהי תאילנד?
תאילנד, רשמית ממלכת תאילנד לשעבר סיאם, מדינה, יבשת דרום מזרח אסיה. שטח: 198,117 קמ”ר (513,120 קמ”ר). אוכלוסייה: (הערכה 2022) 67,083,000. בירה: בנגקוק. האוכלוסייה היא תאילנדית ברובה, עם מיעוטים סינים, חמרים ומלאיים משמעותיים. שפה: תאילנדית (רשמית).
דתות: בודהיזם; גם האסלאם. מטבע: באט. המדינה מקיפה גבעות והרים מיוערים, מישור מרכזי המכיל את הדלתא של נהר צ’או פראיה, ורמה בצפון מזרח. כלכלת השוק שלה מבוססת במידה רבה על שירותים (בעיקר מסחר) ותעשיות קלות; החקלאות מעסיקה חלק גדול מכוח העבודה. תאילנד היא יצרנית גדולה של טונגסטן ופח.
בין המוצרים החקלאיים העיקריים שלה הם אורז, תירס, גומי, פולי סויה ואננס; היצרנים כוללים בגדים, שימורים, ציוד אלקטרוני ומלט. גם תיירות חשובה. תאילנד היא מונרכיה חוקתית עם שני בתי מחוקקים; ראש המדינה שלו הוא המלך, וראש הממשלה הוא ראש הממשלה.CE . עמים דוברי תאילנד היגרו מסין כ. המאה ה-10.
במהלך המאה ה-13 קמו שתי מדינות תאילנדיות: ממלכת סוכותאי, שנוסדה כ.1220 לאחר מרד מוצלח נגד החמר, וצ’יאנג מאי (שהתפתחה לממלכת לאן נה עם צ’אנג מאי כבירתה), נוסדה ב-1296 לאחר שהביסה את המוני.
בשנת 1351 ממלכת הטאי של איוטאיה (סיאם) יורשה את הסוכותאי. מיאנמר (בורמה) הייתה היריבה החזקה ביותר שלה, צבאות בורמנים כבשו אותה לזמן קצר במאה ה-16 והחריבו אותה ב-1767. שושלת צ’קרי עלתה לשלטון ב-1782, העבירה את הבירה לבנגקוק והרחיבה את האימפריה שלה לאורך חצי האי המלאי ולתוך לאוס וקמבודיה.
האימפריה נקראה רשמית סיאם בשנת 1856. למרות שההשפעה המערבית גדלה במהלך המאה ה-19, שליטי סיאם נמנעו מקולוניזציה על ידי מתן ויתורים למדינות אירופה; זו הייתה המדינה היחידה בדרום מזרח אסיה שיכולה לעשות זאת. בשנת 1917 סיאם נכנסה למלחמת העולם הראשונה לצד בעלות הברית. בעקבות הפיכה צבאית ב-1932, היא הפכה למונרכיה חוקתית ושמה שונה רשמית לתאילנד ב-1939.
היא נכבשה על ידי יפן במלחמת העולם השנייה. זה השתתף במלחמת קוריאה כחברה בכוחות האו”ם והייתה בעלת ברית עם דרום וייטנאם במלחמת וייטנאם. המדינה הפכה לאחר מכן למעצמה כלכלית אזורית, אם כי צצו גם בעיות חברתיות חמורות, כולל פער הולך וגדל בין עשירים לעניים ומגיפת איידס גדולה.
מהי תאילנד?
תאילנד, מדינה הממוקמת במרכז יבשת דרום מזרח אסיה. תאילנד, הממוקמת כולה בתוך האזורים הטרופיים, מקיפה מערכות אקולוגיות מגוונות, כולל האזורים המיוערים ההרריים של הגבול הצפוני, שדות האורז הפוריים של המישורים המרכזיים, הרמה הרחבה של צפון מזרח, והחופים המחוספסים לאורך חצי האי הדרומי הצר.
עד המחצית השנייה של המאה ה-20, תאילנד הייתה בעיקר מדינה חקלאית, אך מאז שנות ה-60 מספר גדל והולך של אנשים עברו לבנגקוק, הבירה, ולערים אחרות. למרות שאזור המטרופולין הגדול של בנגקוק נותר המרכז העירוני הבולט במדינה, ישנן ערים גדולות נוספות, כמו צ’אנג מאי בצפון, נאקהון רצ’סימה (חוראט), קון קאן ואודון תאני בצפון מזרח, פטאיה בדרום מזרח, והט יאי בדרום הרחוק.
סיאם, כפי שנקראה תאילנד רשמית עד 1939, מעולם לא הובאה לשליטה קולוניאלית אירופית. סיאם העצמאית נשלטה על ידי מונרכיה מוחלטת עד למהפכה שם בשנת 1932. מאז, תאילנד הייתה מונרכיה חוקתית, וכל החוקות שלאחר מכן סיפקו פרלמנט נבחר. עם זאת, הסמכות הפוליטית הוחזקה לעתים קרובות בידי הצבא, שתפס את השלטון באמצעות הפיכות.
במהלך שני העשורים האחרונים של המאה ה-20 והעשור הראשון של המאה ה-21, הדמוקרטיה הפרלמנטרית זכתה בהתמדה לתמיכה עממית רחבה יותר. אמנם משבר נוצר בשנת 2006, כאשר הצבא, יישר קו עם המלוכה, הפילו ממשלה נבחרת, נערכו בחירות חדשות לפרלמנט – כפי שהבטיחה ממשלת הביניים – ב-2007.
טיפים חיוניים לביקור בתאילנד בשנת 2023
📱 צריך כרטיס סים מקומי כדי להישאר מחובר בתאילנד- כרטיס סים חיוני כדי להישאר מחובר למדיה חברתית ושימוש בגוגל מפות ווייז בזמן שהות בתאילנד.
תגיעו עם מכשיר סמארטפון סים כפול או תקנו טלפון שיומי MI כדי להשאיר את הסים הישראלי מחובר.
💰 אל תקנו כרטיס סים בשדה התעופה, במקום זאת לכו לקניונים או seven eleven שם תוכלו לקבל יותר דאטה נתונים חבית גישה במחיר זול יותר.
🏨 כשמחפשים לינה בתאילנד, מומלץ להשוות תעריפים בפלטפורמות כמו Agoda או Booking, מכיוון שלעתים קרובות הן מציעות דילים טובים יותר מ-Airbnb.
🚕 כאשר מטיילים בתאילנד, קחו את אמצעי התחבורה הטוב ביותר, במיוחד בערים גדולות יותר כמו בנגקוק, כדי להבטיח נסיעה נוחה ויעילה בין מקומות שונים. אפליקציות GRAB BOLT UBER יחסכו זמן וכסף.
🛵 השכרת קטנועים בתאילנד היא אופציה כיפית לטיול באיים. אך הקפידו להחזיק ברישיון נהיגה בינלאומי כדי להימנע מקנסות אם נעצרים על ידי המשטרה, ותמיד לחבוש קסדה ליתר ביטחון.
🍜 לנסות אוכל רחוב תאילנדי בשווקי לילה היא לא רק חוויה ייחודית ומהנה, אלא גם דרך חסכונית לטעום מאכלים מקומיים אותנטיים.
🛒 מבחר המוצרים בסופרמרקטים בתאילנד, במיוחד בקניונים, מטורפים וממש שווים, מה שהופך אותם לאופציה נוחה לכל הצרכים שלכם, גם לאוכל נקי ובטוח בזול.
דברים שהלוואי שידעתי לפני הנסיעה לתאילנד
תקנות שהות יתר של ויזה לתאילנד
כללי הגירה תאילנד
שהייה החורגת מתקופת הויזה אינה חוקית. על חריגה מעבר לתקופה קצרה יש לשלם קנס. עם זאת, אם חורגים מההיתר יותר מ-90 יום, זו עבירה חמורה והתוצאה תהיה גירוש מתאילנד ואיסור לבקר בה שוב. משך האיסור תלוי בכמה זמן החריגה מהוויזה.
קצין הגירה יכול לשלוח לכלא אם לא מסכימים לשלם את הקנס על חריגה מהויזה.
ביטוח בריאות רילוקיישן, נווד דיגיטאלי, סטודנט
נוסע לתאילנד בפעם הראשונה
טיפים לאריזה לתאילנד
הגודל של תאילנד
תאילנד, שיש לה בערך אותו שטח קרקע כמו ספרד או צרפת, מורכבת משני אזורים גיאוגרפיים רחבים: קטע ראשי גדול יותר בצפון והרחבה חצי אי קטנה יותר בדרום. חלקה העיקרי של המדינה מוקף במיאנמר (בורמה) ממערב, לאוס מצפון וממזרח, קמבודיה מדרום מזרח, ומפרץ תאילנד מדרום.
חצי האי תאילנד משתרע דרומה מהפינה הדרום מערבית של המדינה לאורך הקצה המזרחי של חצי האי המלאי ; מיאנמר משתרעת לאורך החלק המערבי של חצי האי עד האיסתמוס של קרא, לאחר מכן תאילנד כובשת את כל חצי האי עד שהגיעה לגבולה הדרומי עם מלזיה בערך בקו הרוחב 6° N.
עובדות על תאילנד
מוכרת גם בשם: Ratcha Anachak Thai • סיאם • ממלכת תאילנד
ראש הממשלה: Prayuth Chan-ocha
עיר בירה: בנגקוק
אוּכְלוֹסִיָה: (אומדן 2022) 67,083,000
שער חליפין: 1 דולר שווה ל-37.389 באט תאילנדי
ראש המדינה: המלך וג’יראלונגקורן
צורת ממשל: מונרכיה חוקתית עם בית מחוקקים ביניים של 220 חברים 1
שפה רשמית: תאילנדית
דת רשמית: אין
שם רשמי: Ratcha Anachak Thai (ממלכת תאילנד)
שטח כולל: (קמ”ר) 513,120
שטח כולל: (Sq Mi) 198,117
יחידת מטבע: באט (THB)
דירוג אוכלוסייה: (2021) 21
תחזית אוכלוסין: 65,578,000 בשנת 2030
צפיפות: נפשות למ”ר (2022) 338.6
צפיפות: נפשות לקמ”ר (2022) 130.7
אוכלוסייה: עירוני: (2018) 49.9% • כפרי: (2018) 50.1%
תוחלת חיים בלידה:
זכר: (2019) 73.8 שנים • נקבה: (2019) 80.1 שנים
אוריינות: אחוז האוכלוסייה בגיל 15 ומעלה יודע קרוא וכתוב
זכר: (2018) 95% • נקבה: (2018) 92%
נופי תאילנד
הנופים של תאילנד משתנים מהרים נמוכים ועד מישורי סחף פוריים זרועי שדות אורז ועד לחופים חוליים השוכנים בקווי הרוחב המשווני של המונסונים האסייתים. המדינה מחולקת לחמישה אזורים פיזיוגרפיים מובהקים: ההרים המקופלים בצפון ובמערב, רמת ח’וראט בצפון מזרח, אגן נהר צ’או פראיה במרכז, הפינה הימית של אזור המרכז בדרום מזרח, והארוך, חלק חצי אי דק בדרום מערב.
ההרים הצפוניים, המשכו הדרום מזרחי של תהליך ההתרוממות שיצר את הרי ההימלאיה, משתרעים דרומה לאורך הגבול תאילנד-מיאנמר ומגיעים דרומה עד לצפון מלזיה. רכסים גרניטיים ארוכים נוצרו כאשר מסות גדולות של סלע מותך נאלצו את דרכם כלפי מעלה דרך שכבות המשקע הישנות יותר.
הפסגות בממוצע כ-5,200 רגל (l,600 מטר) מעל פני הים .הר Inthanon, בגובה 8,481 רגל (2,585 מטר) הגבוה ביותר במדינה, נמצא בצפון מערב תאילנד, ליד העיר ההיסטורית צ’אנג מאי . העיר מוצלת על ידיהר סותפ, אתר של מקדש בודהיסטי מפורסם וארמון הקיץ המלכותי. חלק מגבעות הגיר הקשוחות מכילות מערות שמהן נחפרו שרידים של בני אדם פרהיסטוריים.
הצפון מזרח משתלב עםרמת ח’וראט, ארץ שולחן עצומה התחום על ידי נהר המקונג בצפון ובמזרח. הוא נוצר על ידי התרוממות לאורך שני שברוני קרום מסודרים בניצב – אחד מגמתי צפון-דרום במערב והשני מזרח-מערב בדרום. כתוצאה מכך, סלעי המשקע הבסיסיים היו מוטים ולא התרוממו באופן אחיד.
הטיה זו יצרה טווחים של גבעות והרים נמוכים לאורך הקצוות המערביים והדרומיים של הרמה: הרי פטצ’בון ודאנגרק (תאילנדית: Dong Rak), בהתאמה. המתלולים של הרמות הללו משקיפים על מישור אגן צ’או פראיה ממערב ועל מישור קמבודיה מדרום.
גובה פני השטח ברמת חורטנע בין כ-650 רגל (200 מטר) בצפון-מערב לכ-300 רגל (90 מטר) בדרום מזרח. השטח מתגלגל, ופסגות הגבעות נוטות בדרך כלל לדרום-מזרח בהתאם לנטיית האדמה.ממוקם בין רכסי ההרים הצפוניים והמערביים לבין רמת ח’וראט הוא הרחבאגן נהר צ’או פראיה, שהוא ליבה התרבותי והכלכלי של תאילנד. האזור, הנקרא לפעמים המישור המרכזי, מורכב משני חלקים: מישורים מתגלגלים מנותקים בכבדות בצפון ומישור ההצפה השטוח והנמוך והדלתא של צ’או פראיה בדרום. הוא נוצר על ידי שטיפת כמויות עצומות של משקעים שהורדו מההרים על ידי יובלי הצ’או פראיה, שיצרו מרבצי סחף עצומים בצורת מניפה.
באזור הכפרי המתגלגל בדרך כלל של דרום מזרח יש גבעות גבוהות במרכז ולאורך הגבול המזרחי עם קמבודיה. שיאים בולטים הםהר Khieo, המתנשא לגובה 2,614 רגל (797 מטר), והר סוי דאו, שמגיע לגובה של 5,471 רגל (1,668 מטר). הגבעות, המגיעות כמעט עד הים, יוצרות קו חוף מחורץ בולט עם איים רבים. עם רצועות החוף החולי הארוכות שלהן, עיירות חוף כמו צ’ון בורי וראיונג וכמה מהאיים הפכו לאתרי נופש פופולריים לתיירות בכל ימות השנה.
קאו טפו
החלק הדרום מערבי של המדינה מורכב מחצי אי עם עמוד שדרה הררי וקו חוף חולי משופע במתינות. הרים גבוהים יותר המגיעים לכ-4,900 רגל (1,500 מטר) לאורך חצי האי במערב וכוללים מעברים צרים המקשרים בין תאילנד ומיאנמר. טווחים אלה מפרידים בין ים אנדמן ודרום סין כאשר חצי האי מצטמצם סמוך לגבול מלזיה.
איי תאילנד
מול החוף המערבי המחוספס והקבוע הרבה שוכנים איים גדולים רבים, כולל האי פוקט העשיר בפח, שעם איים אחרים כמו סאמוי ופיפי, הפכו ליעדי תיירות, שעולים בפופולריותם את הואה הין, אתר הנופש העתיק על החוף הממוקם באזור החלק הצפוני של חצי האי.
תאילנד נהרות איים ומים רבים
תאילנד מנוקזת בעיקר על ידי שתי מערכות נהרות: הצ’או פראיה במערב והמקונג במזרח. שלושה נהרות מרכזיים בהרים הצפוניים – ממערב למזרח, הפינג (ויובלו הוואנג), היום, והנאן – זורם בדרך כלל דרומה דרך עמקים צרים אל המישורים ואז מתמזגים ליצירת צ’או פראיה, הנהר העיקרי של תאילנד.
מישור ההצפה של הדלתא של הצ’או פראיה נקלע למספר ערוצים קטנים ואליו מצטרפים נהרות אחרים – בעיקר הפא סאק – כשהנהר זורם לכיוון הפה שלו במפרץ תאילנד . הצפה של הדלתא השטוחה בעונה הרטובה היא נכסלגידול אורז, אם כי קרקע גבוהה יותר בקצוות המזרחיים והמערביים של המישור דורשת השקיה.
הדלתא כולה הייתה פעם חלק ממפרץ תאילנד, אבל עם הזמן המשקעים שהובילו מצפון מילא אותו. סחופת שכזו היא מכשול מתמשך לניווט בנהרות, אבל היא גם מאריכה את שפך הנהר לתוך המפרץ בכמה מטרים. כל שנה.
הנהרות של רמת ח’וראט זורמים בדרך כלל לכיוון דרום מזרח ומתרוקנים אל תוךמקונג . מי שיטפונות מהנהרות הללו היו מקורות מים חשובים לייצור אורז באזור. עם זאת, השיטפונות כבר מזמן לא ניתנים לחיזוי, הן מבחינת כמות והן מבחינת תדירות, ובעיות ההצפות החמירו ככל ששטחים נוספים נכרתו והועברו לעיבוד. באזור יש גם שולחן מים גבוה המכיל בעיקר מים מליחים ובלתי ראויים לשתייה. חלק גדול מהמקונג עצמו, השוכן על הגבול בין תאילנד ללאוס, משובץ באיים או מפורק על ידי מפלים בלתי עבירים.
הדרום מזרח וחצי האי מנוקזים על ידי נחלים ונהרות קצרים. בדרום מזרח הנהרות בצפון זורמים לדלתא של צ’או פראיה, בעוד אלה שבמערב ובדרום זורמים ישירות לים, שם הם בנו אגני סחף קטנים ודלתות לאורך החוף. שפכי הנהרות לאורך החוף הדרומי מורכבים משטחי גאות וביצות מנגרובים. כמעט כל הנהרות בחצי האי מתנקזים למפרץ תאילנד.
בין שנות ה-50 וה-80 נבנו מספר סכרים, בעיקר בצפון הארץ ובצפון-מזרח המדינה, ששיפרו את השליטה בשיטפונות ואפשרו להגביר את ייצור החשמל ההידרואלקטרי ולהרחיב שטחים חקלאיים שניתן להשקות.
בנקוק
בנגקוק, בירת תאילנד. שוכנת 40 ק”מ מעל שפך נהר צ’או פראיה, זהו הנמל הכניסה העיקרי של המדינה וגם המרכז התרבותי, הפיננסי והחינוכי שלה.
בנגקוק הוקמה כבירת סיאם (תאילנד) בשנת 1782 על ידי המלך ראמה הראשון. נתפסה על ידי היפנים במלחמת העולם השנייה, היא סבלה לאחר מכן מהפצצות כבדות של בעלות הברית. בשנים 1971–1972 בנגקוק שילבה כמה מחוזות מרוחקים כדי ליצור מטרופולין אחד ברמת מחוז ומאז חווה צמיחה פנומנלית.
ברחבי העיר בנגקוק, מקדשים ומנזרים בודהיסטים מוקפים בחומה משמשים מוקדים לחיי הדת שלה.
צ’יאנג מאי
צ’יאנג מאי, מאויתת גם צ’יאנגמאי, העיר הגדולה ביותר בצפון תאילנד והעיר השלישית בגודלה במדינה אחרי המטרופולין בנגקוק ונאקון רצ’סימה. היא ממוקמת על נהר פינג, יובל מרכזי של נהר צ’או פראיה, ליד מרכזו של אגן בין- מונטני פורה בגובה של 1,100 רגל (335 מ’).
צ’יאנג מאי משמשת כמרכז דתי, כלכלי, תרבותי, חינוכי ותחבורה הן לצפון תאילנד והן לחלק ממיאנמר (בורמה) השכנה. פעם בירתה של ממלכה עצמאית, לעיר יש גם קשרים תרבותיים חזקים עם לאוס.
היישוב, שנוסד כמעון מלכותי ב-1292 וכעיירה ב-1296, שימש כבירת ממלכת לאנה תאי עד 1558, אז נפלה בידי מיאנמר.
בשנת 1774 גירש המלך הסיאמי טקסין את מיאנמר; אבל צ’אנג מאי שמרה על מידה של עצמאות מבנגקוק עד סוף המאה ה-19.
בניגוד לעיר אסיאתית טיפוסית המאוכלסת בדרך כלל בצפיפות, לצ’אנג מאי יש מראה של כפר גדול – מסודר, נקי, מסורתי וכמעט רחב ידיים.
החלק העתיק של העיר, במיוחד היישוב מוקף חומה מהמאה ה-18, נמצא על הגדה המערבית של הנהר; הוא מכיל חורבות של מקדשים רבים מהמאה ה-13 וה-14.
החלק המודרני של הגדה המזרחית הוא אזור פתוח יותר. שני גשרים חוצים את נהר הפינג הרחב. צ’אנג מאי היא מרכז תיירות ונופש פורח. ארמון פו פינג, בית הקיץ של משפחת המלוכה התאילנדית, נמצא בקרבת מקום.
העיר ידועה כמרכז של עבודות יד תאילנדיות. כפרים קטנים בקרבת מקום מתמחים במלאכת יד כגון עבודת כסף, גילוף בעץ, וייצור כלי חרס, שמשיות וכלי לכה. משי תאילנדי מסורתי נארג בסן קמפאנג ממזרח.
מתקנים חינוכיים כוללים את המכון הטכני הצפוני (1957), מכון Maejo לטכנולוגיה חקלאית (1934) ואוניברסיטת צ’אנג מאי (1964). לאוניברסיטה מסונפים המרכז לחקר השבטים, המרכז לחקר מדעי החברה של לאנה תאי, המרכז האזורי למשאבים מינרליים, המרכז לכלכלה תעשייתית של צפון תאילנד, המרכז לחקר אנמיה ותת תזונה, ופרויקט החיתולים המרובים.
צ’אנג מאי היא הקצה של מסילת הרכבת במרחק של 752 ק”מ מבנגקוק ומקושרת גם לדרום תאילנד בכביש ובאוויר. יש לו שדה תעופה בינלאומי.
מתחם המקדש שלWat Phra That Doi Suthep הוא אחד מאתרי העלייה לרגל המפורסמים ביותר בתאילנד. המקדש שוכן בגובה של 3,520 רגל (1,073 מ’) על מורדות הר סותפ, אחת הפסגות הגבוהות ביותר בתאילנד (5,528 רגל [1,685 מ’), ממש מחוץ לעיר. הפארק הלאומי Doi Pui תופס 40,000 דונם (16,000 הקטרים) סביב ההר. המלך קו-נה בנה את המנזר של המתחם במאה ה-14; אומרים שהפגודה בעלת הצריחים שלה מכילה שרידים של הבודהה.
מקדשים רבים אחרים נמצאים בעיר עצמה. וואט פרה סינג (1345) מכיל את פרה סינג, דמות הבודהה הנערצת ביותר בצפון. וואט צ’די לואנג (1411) שיכן את בודהה האזמרגד המפורסם של בנגקוק במהלך המאות ה-15 וה-16. פּוֹפּ. (2000) 174,438.
גיאוגרפיה עובדות מהנות
מה היה שמה של יבשת העל שהתקיימה לפני למעלה מ-200 מיליון שנה? באיזו יבשת מקורם של אבותיה הישרים של האנושות? פרש את מפת הדרכים המנטאלית שלך ובדקו את הידע שלכם בגיאוגרפיה בחידון הזה.
קרקעות
מרבצי הסחף הגדולים בעמקי הנהר מכילים את הקרקעות הפוריות ביותר בתאילנד ומתמלאים מדי שנה במשקעים שנשטפים על ידי נהרות הנפוחים בגשמי המונסון השנתיים. העיקרי בין האזורים הללו הוא מישור ההצפה של הדלתא של צ’או פראיה, אבל האגנים השטוחים יחסית בהרים הצפוניים, אדמות פזורות לאורך נהרות מון וצ’י ברמת ח’וראט, ובחלק גדול מהחוף יש גם קרקעות סחף עשירות. קרקעות במקומות אחרים נוטות להיות לא פוריות יחסית, לטריטים עם שטיפה גבוהה. ליד המקונג, תכולת מלח גבוהה בחלק מהקרקעות מגבילה את ייצור היבולים, אם כי מרבצי מלח שם נכרים באופן מסחרי.
אקלים
ההשפעות העיקריות על האקלים של תאילנד הן מיקומה באזור המונסון הטרופי של דרום מזרח אסיה היבשתית ומאפיינים טופוגרפיים מסוימים המשפיעים על התפלגות המשקעים. החל ממאי, מסות האוויר החמות והלחות של המונסון הדרום-מערבי זורמות לכיוון צפון-מזרח על האזור מהאוקיינוס ההודי, ומפקידות כמויות גדולות של משקעים; כמות המשקעים מגיעה למקסימום בספטמבר.
בין נובמבר לפברואר הרוחות הופכות כיוון, והמונסון הצפון מזרחי מביא אוויר קריר ויבש יחסית בזרימה דרום-מערבית כדי ליצור טמפרטורות קרירות יותר בחלק גדול מהמדינה. אוויר עומד בחודשים מרץ ואפריל מייצר תקופה בין-מונסונית חמה ויבשה .
הרמות הגבוהות גורמות לשינויים מקומיים בדפוסי מזג האוויר הכלליים, במיוחד בחצי האי: רנונג בחוף המערבי זוכה ל-160 אינץ’ (4,000 מ”מ) של משקעים מדי שנה, ואילו הואה הין בחוף המזרחי מקבל פחות מ-40 אינץ’ (1,000 מ”מ). השפעות דומות אך פחות בולטות של צל גשם מתרחשות לאורך השוליים המערביים של המישור המרכזי וברמת חורט. ל- Songkhla, בקצה הדרומי של חצי האי תאילנד, יש את התקופה הגשומה שלה בעונה הקרירה, תוצאה של לחות שנאספה על ידי רוחות המונסון הצפון מזרחיות בזמן שהיא עוברת מעל מפרץ תאילנד.
ברחבי הארץ, הטמפרטורות יציבות יחסית לאורך כל השנה, בממוצע בין 77 ל-84 מעלות צלזיוס (25 ו-29 מעלות צלזיוס). התנודות הגדולות ביותר הן בצפון, שם מתרחש מדי פעם כפור בדצמבר בגבהים גבוהים יותר; לעומת זאת, השפעות ימיות ממתן את האקלים בדרום.
האוויר הקריר והיבש יותר של המונסון הצפון-מזרחי מייצר ערפילי בוקר תכופים שמתפוגגים בדרך כלל עד הצהריים באזורים הצפוניים והצפון-מזרחיים. הלחות גבוהה במיוחד בעונת הגשמים.
טבע צמחים ובעלי חיים
תאילנד היא מדינה של יערות, שטחי עשב משובצים שיחים ואדמות ביצות זרועות לוטוסים וחבצלות מים. מאז אמצע המאה ה-20, שטח האדמה הכולל המכוסה ביערות ירד מיותר ממחצית לפחות משליש. פינוי יערות לחקלאות (כולל למטעי עצים), כריתת עצים מופרזת וניהול לקוי הם הגורמים העיקריים לירידה זו. יערות מורכבים בעיקר מעצים קשים כמו עץ טיק ועצים מייצרים עץ ושרף ממשפחת ה- Dipterocarpaceae .
כמו במקומות אחרים בדרום מזרח אסיה, במבוק, דקלים, ראטן ומיני שרכים רבים נפוצים. היכן שנכרתו יערות ולא ניטעו מחדש, צמחה גידול משני של עשבים ושיחים שמגבילים לעתים קרובות את השימוש בקרקע לחקלאות. לוטוסים וחבצלות מים פזורים ברוב הבריכות והביצות ברחבי הארץ.
העם התאילנדי השתמש באופן מסורתי בתאו מים, שוורים, סוסים ופילים לחריש ולחריש שדות, הובלת סחורות ואנשים והנעת מטענים כבדים. אולם עד שנות ה-80 הוחלפו חיות הטיוטה במכונות, ולמעט באזורים מרוחקים במדינה, בעלי חיים ששימשו לתחבורה הוחלפו באופנועים, משאיות, מכוניות ואוטובוסים. הביקוש לפילי עבודה נעלם כמעט לחלוטין לאחר איסור הכריתה ב-1989, ופילים מבויתים נקלטו בתעשיית התיירות.
זרזיר שחור צווארון
כריתת יערות מהירה יחד עם עלייה ניכרת בביקוש לבעלי חיים אקזוטיים פגעו בחיות הבר. קרנפים וטפירים, שנמצאו פעם באזורים רבים במדינה, כמעט ונעלמו, וכך גם עדרי פילי בר. גורל דומה פקד את הגיבונים וכמה מינים של קופים וציפורים. למרות שנעשו מאמצים רציניים למנוע מכירה בלתי חוקית של מינים בסכנת הכחדה, הם זכו להצלחה מוגבלת בלבד. כמו חקיקת שימור אחרת, שיש לה היסטוריה ארוכה בתאילנד, החוקים התקשו ליישם ולאכוף.
דגי המים המתוקים והימיים שפעם היו בשפע של תאילנד התרוקנו במהירות עקב דיג יתר ושיבוש בתי הגידול הטבעיים שלהם, כמו גם שרימפס, סרטנים וסרטני ים. רבים מהשרימפס והסרטנים הנמכרים כיום הן בשוק המקומי והן בשווקי היצוא מגיעים מחוות שרימפס.
נחשים, כולל קוברה המלך וכמה מינים של נחשי מים רעילים, למרות שהם עדיין נפוצים בטבע, יש היום סיכוי גבוה יותר להיראות בחוות נחשים. הדבר נכון גם לגבי תנינים, למרות שהם עדיין קיימים בטבע בדרום.
יתושים, נמלים, חיפושיות וחרקים אחרים – כמו גם הלטאות שאוכלות אותם – הם תמיד עדות, אפילו בסביבות עירוניות . תולעת המשי תרמה רבות לתעשיית המשי, שבזכותה התפרסמה תאילנד.
התאילנדים
כאשר הגבולות הפוליטיים המודרניים שלתאילנד נקבעה בסוף המאה ה-19 ובחלק הראשון של המאה ה-20 כללה המדינה עמים בעלי רקע תרבותי, לשוני ודתי מגוון. המגוון הזה מאפיין את רוב מדינות דרום מזרח אסיה, שבהן שינוי גבולות פוליטי לא עשה מעט כדי לעכב את ההגירות ארוכות מאות שנים של אנשים. מיקומה המרכזי של תאילנד ביבשת הפך אותה לצומת דרכים עבור תנועות האוכלוסייה הללו.
קבוצות אתניות
תאילנד: הרכב אתני
למרות שהרוב המכריע של תושבי תאילנד הם צאצאים של דוברי שפות טאי שהיו דומיננטיות באזור מאז סוף המאה ה-13, האוכלוסייה כוללת גם עמים רבים שאינם טאי.
בני המיעוט הילידי הגדול ביותר מדברים דיאלקט של מלאית . מיעוטים ילידים משמעותיים אחרים כוללים דוברי מו, חמר ושפות מו- חמריות אחרות באוסטרו – אסיאטיתמִשׁפָּחָה.
באזורים הגבוהים של מערב וצפון תאילנד נמצאים עמים הדוברים שפות השייכות לכמה משפחות שפות אחרות.
תאילנד היא גם ביתם של מספר רב של מהגרים וצאצאיהם, רובם מסין אך חלקם מדרום אסיה . רוב חברי קהילות הילידים והמהגרים בתאילנד מזדהים מאוד עם התרבות הלאומית התאילנדית ודוברי תאילנדית.
תאילנדית
אבותיהם של התאילנדים נכנסו לראשונה לחלק המרכזי של יבשת דרום מזרח אסיה בערך בשנת 1000 לספירה והחלו להקים נסיכויות עצמאיות במאה ה-13. פעם חשבו שאבותיהם של התאילנדים הגיעו מדרום-מערב סין, אך התגלו עדויות לשוניות חזקות הממקמות את ביתם המקורי של עמים דוברי טאי במה שהוא היום צפון מערב וייטנאם .
הטאי שהתיישבה באזור השייך כיום לתאילנד הביאה עמה מאפיינים תרבותיים שעוצבו במגע עם הסינים. בביתם החדש, הם הושפעו מעמי החמר והמון, שמקורם בעיקר בהודו . הטאי שהפך לדומיננטי במאה ה-13 שילב בסופו של דבר את המורשת הלשונית, התרבותית והחברתית-פוליטית של אבותיהם הטאי עם הבודהיזםשל ה-Mon והאומנות הממלכתית של החמר ההודי כדי ליצור את מה שיהפוך לתרבות תאילנדית ייחודית.
בתאילנד העכשווית, אלה שמקבלים זהות לאומית כתאילנדית כוללים לא רק את האנשים דוברי הטאי של מרכז תאילנד אלא גם מספר קבוצות אחרות דוברות טאי, שהגדולות שבהן הן העמים דוברי הלאו של צפון מזרח תאילנד ודוברי קמואנג. עמי החלק הצפוני של המדינה.
מון-חמר
השרידים של הקהילות האוטוכטוניות של תאילנד של ימינו חיים בחלק הצפון מזרחי של המדינה וקשורים קשר הדוק לחמר של קמבודיה . הם מהווים את האחוז הגדול ביותר של דוברי מון-חמר בתאילנד. ה-Kuy (אשר נקראים סואיים בפי רוב התאילנדים) של האזור הצפון-מזרחי היו ידועים בעבר כציידי פילים ; כיום הם מוכרים כמאלפים מיומנים של פילים לעבודה.
יש גם מספר קטן של עמים תושבי היבשה כמו הלאווה או הלואה בצפון, ואוכלוסייה קצת יותר גדולה שליום שני במערב. רוב בני ה-Mon הם צאצאים של מהגרים מבורמה במאה ה-17 עד המאה ה-19, אך חלקם הם פליטים חדשים יותר ממיאנמר. עמים דוברי מון-חמר הם זה מכבר דו-לשוניים, ודוברים גם תאילנדית או שפות מקומיות בולטות אחרות. מכיוון שרובם עוקבים אחר אותן מסורות בודהיסטיות כמו אחרות בתאילנד, הן משולבות היטב במרקם החברתי של המדינה.
סינים של תאילנד
תאילנד משכה מספר גדול של מהגרים ממדינות שכנות מאז אמצע המאה ה-19, עקב התרחבות הכלכלה התאילנדית ותהפוכות פוליטיות במקומות אחרים באסיה . מספר המהגרים הגדול ביותר הגיע מסין, והם מהווים מיעוט משמעותי בתאילנד. במרכזים המסחריים של בנגקוק ובערים אחרות, אנשים ממוצא סיני מפעילים מפעלים מסחריים גדולים וקטנים כאחד ועובדים כמתווכים וכמחסנאים.
בתחילת המאה ה-19 ניתן היה לזהות כ-7 מאוכלוסיית המדינה כסינית, אך בתחילת המאה ה-21, בערך עשירית מהאוכלוסייה עדיין הכירה במוצאה הסיני. הרוב המכריע של אנשים ממוצא סיני (תאילנדי: luk cin) בתאילנד העכשווית נטמעו לתרבות התאילנדית, בעיקר על ידי אימוץ התאילנדית הסטנדרטית כשפתם העיקרית, או אפילו בלעדית, ועל ידי הפיכתם לבודהיסטים של Theravada.
הסינים המתבוללים הללו ידועים באנגלית בשם Sino-Thai. עם זאת, נותר מספר קטן יותר של אנשים שהם עדיין “סינים” לזיהוי בזכות השפות שהם מדברים והעיסוקים שהם עוקבים אחריהם.
למרות שהייתה אפליה נגד סינים במחצית הראשונה של המאה ה-20, הסינים-תאילנדים הגיעו למלא תפקיד בולט לא רק בכלכלה אלא גם בפוליטיקה. מאז שנות ה-90 לכמה ראשי ממשלה ולרוב חברי הפרלמנט היו אבות סינים.
מלאים, עמים גבוהים ומהגרים חדשים
לא כל העמים החיים בגבולות תאילנד השתלבו במלואם בקהילה הלאומית . עמים דוברי מלאית מהווים את הרוב המכריע של האוכלוסייה בארבעת המחוזות הדרומיים ביותר של המדינה. מכיוון שאזור זה היווה סולטנות מלאית נפרדת עד לסוף המאה ה-19, ומכיוון שלתושביו יש זהות לשונית ומורשת דתית מובהקת (כמתרגלי האיסלאם), חלק מתושבי האזור תמכו בתנועות המבקשות אוטונומיה רבה יותר או אפילו עצמאות ממנה . שאר המדינה שבעיקרה בודהיסטית ודוברת טאי.
עמים תושבי היבשת (הידועים גם בשם “שבטי גבעות”) כגוןקרן,המונג,יאו,לאהו,ליסו, ואקה גם עוקב אחר מסורות ייחודיות שמבדילות אותם מהרוב דובר הטאי במדינה. בעבר עמים כאלה נחשבו על ידי התאילנדים לעמי היער, והאסוציאציה הזו המשיכה לעצב את הדימוי הפופולרי של קהילות הרמה במאה ה-21. רוב עמי היבשת הלכו בעת ובעונה אחת אחר מסורות דתיות מקומיות. בעוד שחלקם הפכו לבודהיסטים, יותר התנצרו, תכונה שמבדילה אותם עוד יותר מרוב האוכלוסייה.
מספר סטיגמות פקדו את עמי היבשת, כולל היסטוריה של גידול פרגי אופיום ועיסוק בחקלאות סחיטה (שחיתה-וחריפה) – שניהם נאסרו בשנות ה-50 – וכן חוסר יכולת או כישלון נרחב להשיג תעודות זיהוי לאומיות.
תפקיד חיובי יותר עבור עמי היבשת של תאילנד טופח על ידי המלך בהומיבול ובני משפחת המלוכה אחרים, שלא רק ביקרו רבים באזורים אלה אלא גם הקימו פרויקטים שהחליפו את גידול האופיום במוצרים אחרים ששיפרו את הפרנסה של עמים במעלה הארץ.
תיירות תרבות תרמה אף היא לשיפור תדמיתן של הקהילות הגבוהות. בנוסף, כמה ארגונים לא ממשלתיים פעלו כדי להשיג אזרחות עבור עמי היבשת ולהגן על זכויותיהם לאדמות מבלי להיעקר.
עד אמצע המאה ה-20 רוב המהגרים הקבועים לתאילנד הורשו – אפילו עודדו – להפוך לאזרחים. עם זאת, המצב השתנה עבור מהגרים מאוחרים יותר, שרבים מהם נכנסו לתאילנד כפוליטייםפליטים ממדינות שכנות. הקבוצה המשמעותית הראשונה של פליטים הגיעה מווייטנאם מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, ורובם קיבלו בסופו של דבר אזרחות תאילנדית.
תאילנד הוצפה בגל פליטים גדול בהרבה בשנות ה-70 בעקבות הקמת ממשלות קומוניסטיות בווייטנאם, לאוס וקמבודיה . למרות שרוב הפליטים הללו יושבו בסופו של דבר מחדש במדינות אחרות, חלק מהמונגים מלאוס נשארו במרכזי פליטים בתאילנד. בסוף שנות ה-80 מספר גדול עוד יותר של פליטים החל להיכנס למדינה ממיאנמר בחיפוש אחר תעסוקה ומקלט מדיני. זרם זה נמשך גם במאה ה-21, ולמרות שחלק מהמהגרים קיבלו מעמד של עובד אורח, עשרות אלפי פליטים ממיאנמר, כמו גם מקמבודיה, לאוס וסין, המשיכו לחיות ולעבוד באופן בלתי חוקי בכל רחבי המדינה. מדינה.
שפות
רוב השפות המדוברות בתאילנד שייכות לאחת מארבע משפחות שפות עיקריות: טאי (תת-משפחה של שפות טאי-קדאי), מון-חמר (תת-משפחה של שפות אוסטרו- אסיאטיות ), אוסטרונזית וסינית -טיבטית . בנוסף, האנגלית נמצאת בשימוש נרחב בתאילנד למטרות מסחריות ורשמיות רבות. זהו מקצוע חובה מכיתות היסוד ואילך, אם כי רק ילדים החורגים מהכיתות הללו, ובמיוחד אלו הלומדים בבתי ספר עילית, זוכים ליכולת משמעותית בשפה.
הטאי של תאילנד
השפה הלאומית של תאילנד, המכונה Standardתאילנדית, מבוססת על השפה המדוברת במרכז תאילנד. כמעט כל אדם במדינה מסוגל לדבר ולכתוב תאילנדית סטנדרטית, לאחר שלמד את השפה מבתי ספר ממשלתיים ובאמצעות השימוש בה במדיה המודפסת והמשודרת.
בעוד תאילנדית סטנדרטית השפיעה מאוד על כל שפות תאילנד, מספר שפות טאי מובחנות ממשיכות להיות מדוברות. רוב האנשים המתגוררים בבנגקוק ובאזורים העירוניים שמסביב, כמו גם בעיירות וערים בצפון הארץ משתמשים בתאילנדית רגילה כשפה המקומית והציבורית שלהם, בעוד שאנשים באזורים כפריים מדברים שפות בסביבה ביתית השונה בתכלית מתאילנדית רגילה. דיאלקטים הקשורים לשפת הלאו של לאוסמדוברות על ידי כמעט רבע מהאוכלוסייה, בעיקר על ידי אלה המתגוררים ברמת חורט, בצפון מזרח תאילנד ליד הגבול עם לאוס.
דוברי שפות טאי אחרות – בעיקר קמואנג (הידועה גם כצפון תאילנדית, או יואן בצורתה הכתובה) בצפון תאילנד ופאק טאי (דרום תאילנדית) בדרום – מהווים עוד כשישית מהאוכלוסייה. עמים דוברי טאי נמצאים לא רק בתאילנד אלא גם בלאוס, שם שפת טאי היא גם השפה הלאומית, כמו גם במיאנמר, וייטנאם, צפון מלזיה ודרום סין .
מון-חמר
לפני המאה ה-13 השפות העיקריות המדוברות במה שהיא היום תאילנד השתייכו בעיקר לקבוצת השפות המונית-חמריות של משפחת השפות האוסטרו-אסיאטית ולא למשפחת שפות הטאי. העמים הדוברים את השפות הללו נעקרו על ידי דוברי הטאי שהגיעו ונדחקו אל הגבעות.
מאוחר יותר, מלחמות שהציבו את תאילנד נגד הממלכות הבורמזית והחמרית הביאו לתאילנד יותר דוברי שפות המונות והחמר כפליטים ושבויי מלחמה. המוני התיישבו בצפון, במרכז ובמערב, למרות שהם מרוכזים כעת באזור שממערב למדינה, בעוד שהחמר התיישבו במזרח לאורך הגבול הקמבודי.
מרבית דוברי השפות המוני-חמריות נטמעו לאחר מכן בעמי הטאי שהפכו לדומיננטיים פוליטית לאחר המאה ה-13; עם זאת, נותרו כמה קהילות במערב תאילנד שממשיכות לדבר יום שני (אם כי מספרן ירד במהירות מאז תחילת המאה ה-20).
מספר משמעותי של דוברי חמר נותר בצפון מזרח תאילנד ובמזרחה. מספר קטן של דוברי שפות מון-חמר תושבי היבשה נמצאים גם בצפון ובצפון מזרח תאילנד. הלואה, למשל, דובר לווה, שפה אוסטרו-אסיאטית, אולי מתת-משפחת מון-חמר. על פי כמה היסטוריונים, אנשים אלה אכלסו את מישור הדלתא עד שנדחקו אל הגבעות על ידי דוברי הטאי הפולשים.
אוסטרונזי
ניב של _מלאית, השייכת למשפחת השפות האוסטרונזיות, מדוברת באופן נרחב במחוזות הדרומיים הרחוקים של המדינה. בניגוד לדוברי השפות המוני-חמריות, דוברי מלאית היו מאוד עמידים להתבוללות בתרבות הלאומית התאילנדית . עם זאת, ההתנגדות שלהם הייתה תוצאה של דבקותם באסלאם כמו של דיבורם בשפה אחרת.
סין-טיבטית ושפות אחרות
צאצאים של מהגרים מדרום סין מהווים את החלק הגדול ביותר של אוכלוסיית תאילנד הדוברים שפות סינית-טיבטית . חלק מהמהגרים האלה עדיין מדברים מגוונים כל כך שפות סיניות כמו Teochew, Hokkien, Hainase וקנטונזית . שפות אלו, שבעבר דיברו על ידי חלק ניכר מהאוכלוסייה בתאילנד, ננטשו בהתמדה על ידי צאצאיהם של המהגרים הסינים לטובת תאילנדית סטנדרטית.
מי שמחליט היום ללמוד סינית בוחר במנדרינית בגלל התועלת שלה בסחר בינלאומי .
בנוסף לאלה שממשיכים לדבר דיאלקטים של סינית, מספר מצומצם של אנשים, המתגוררים בעיקר באזורים הגבוהים של צפון ומערב תאילנד, מדברים שפות השייכות לתת-משפחות אחרות של משפחת השפות הסינית-טיבטית. עמים אלה כוללים את קארן (תת-משפחת קארני) ואת לאהו וליסו (תת -משפחת טיבטו-בורמן).
תאילנד היא גם ביתם של דוברי שפות ממשפחת ה- Hmong-Mien, לרבות המונג (תת-משפחת המונגית) ו-Iu-Mien או Yao (תת-המשפחה Miennic). מכל קבוצות המיעוט הללו, הקארן, במקור ממיאנמר, נמצאות באזור במשך מאות שנים, בעוד שאחרות, כמו המונג והלאהו, היגרו ממיאנמר, לאוס ודרום סין רק מתחילת המאה ה-20.
דָת
תאילנד: השתייכות דתית
הרוב המכריע של האנשים בתאילנד הם חסידים שלבודהיזם . מסורת הבודהיזם של Theravada הגיעה לתאילנד מסרי לנקה ומשותפת לעמים במיאנמר, לאוס, קמבודיה וחלקים מדרום סין ודרום וייטנאם. קהילת הנזירים (סנגהה) היא מרכזית במסורת זו. בתאילנד כמעט בכל יישוב יש לפחות מנזר-מקדש אחד (וואט), שבו מתגוררים נזירים בגלימות הצהובות המיוחדות שלהם ושם מתקיימים טקסים משותפים.
וואט צ’אנג לום
כאשר תאילנד עדיין הייתה חברה אגררית בעיקרה, טקסים שנערכו על פי לוח השנה הבודהיסטי בוואט היו מרכזיים בחיים הקהילתיים. ברוב הטקסים הללו הציעו הדיוטות שילובים שונים של מזון, ביגוד, תרופות ומחסה לנזירים.
הדיוטות רכשו זכות בודהיסטית מהמתנות הללו, מה שישפר את סיכוייהם ללידה מחדש טובה. נזירים גם העבירו את תורתו של הבודהה באמצעות דרשות ופעולות שהדגימו את השיעורים. מחזור הטקסים הבודהיסטי ממשיך להיות מלווה בכפרים, אך במסגרות עירוניות הוא הפך פחות בולט.
זה זמן רב קיימת מסורת בקרב התאילנדים שגברים צעירים יסמכו כנזירים לתקופת פנסה אחת לפחות (התענית הבודהיסטית), הנמשכת שלושה חודשים במהלך העונה הגשומה. עם זאת, עם התרחבות החינוך החילוני והגדלת ההזדמנויות לעבודה לא חקלאית, פחות גברים דבקו במסורת. במאה ה-21, צעירים רבים בחרו שלא להיכנס לנזירות, או שהם בילו פרק זמן קצר בהרבה כחברים בסנגהה .
הדת התאילנדית שילבה אמונות ומנהגים מהדת המקומית כמו גם מהדתהינדואיזם . למרות שיש רק מספר קטן של הינדים בתאילנד, בעיקר צאצאים של מהגרים מהודו, אלמנטים דתיים הינדים נפוצים. מאז המאה ה-16, בית המשפט התאילנדי מעסיק את ברהמאני החצר כדי לפקח על כמה מהטקסים המשוכללים ביותר הקשורים למלוכה.
מקדשים לאלוהויות הינדיות נמצאים ברחבי המדינה, והמקדש לברהמה במלון ארוואן בבנגקוק מושך אליו מאות אנשים מדי יום המבקשים את עזרתו של האלוהות הזו בהתמודדות עם תהפוכות החיים העירוניים.
מספר תנועות שונות ומתחרות התפתחו בקרב בודהיסטים תאילנדים מאז סוף המאה ה-20. אלה כוללים בודהיסטים פונדמנטליסטים ואוונגליסטים, שחלקם נחשבים להטרודוקסים על ידי בודהיסטים ממסדיים. אחרים לוקחים את השראתם מבודהדאסה בהיקהו (1906–93), שנחשב לנזיר התאילנדי המצטיין במאה ה-20 בקידום בודהיזם מעורב חברתית.
גם מנהיגים הדיוטים וגם אנשי הדת בתנועה זו דוגלים בהקלה של אי צדק חברתי, בהגנה על הסביבה ובדיאלוגים עם בעלי דתות אחרות. חלה גם התעוררות משמעותית של המדיום הרוחני בקרב בודהיסטים נומינליים, במיוחד באזורים עירוניים.
בעוד הבודהיזם הוא הדת השלטת, דתות אחרות נמצאות גם במדינה. מיעוט קטן אך משמעותי של מוסלמים חי בעיקר בדרום תאילנד, אך גם בבנגקוק ובסביבתה. למרות שמיסיונרים נוצרים הגיעו לארץ לראשונה במאה ה-16, רק חלק קטנטן מהתאילנדי המיר את דתו לקתוליות או פרוטסטנטית, ורוב הנוצרים הם בני מיעוטים אתניים, בעיקר סינים-תאילנדים.
אולם השפעת הנצרות אינה מוגבלת לאלה שהמירו את דתם, שכן רבים מהאליטה הלא-נוצרית למדו בבתי ספר נוצריים. למרות שכמה משבטי הגבעות המירו את דתם לבודהיזם או לנצרות, רובם דוגלים בדתות מקומיות.
אזורי תאילנד
תאילנד: אזור עירוני-כפרי
ניתן לחלק את תאילנד לארבעה אזורים עיקריים – הצפון, הצפון מזרחי (המכונה גם איסאן), המרכז והדרום (חצי האי הדרומי). שני תת-אזורים נוספים הם החוף המזרחי, המשתרע על אזורי המרכז והצפון-מזרח, והמערב, שהוא חלק מחצי האי הדרומי. אזורים אלו (פאק) הוכרו רשמית כישויות תרבותיות, לשוניות ומנהליות מובהקות במהלך תהליך בניית מדינה מאוחדת בסוף המאה ה-19, והצפון והצפון מזרחי, כמו גם חלק מחצי האי הדרומי הרחוק, תואמים את מה שהיו תחומים חצי אוטונומיים באימפריה הסיאמית לפני שלטונו של המלך צ’וללונגקורן (שלט 1868–1910). לשני אזורי המשנה יש מאפיינים ברורים.
צפון תאילנד
צ’אנג מאי: וואט צ’יאנג מן
המחוזות ההרריים הממוקמים בחלק העליון של האזור הצפוני מכונים לעתים קרובות ביחדלאן נה תאי, משמה של פדרציה של נסיכויות בעלת מבנה רופף, עם בירתה בצ’אנג מאי, שהתקיימה באזור עד סוף המאה ה-19.
תושבי לאן נא תאי מדברים בניב קמואנג (צפון תאילנד) ועוקבים אחר מסורות בודהיסטיות הדומות לאלו הנהוגות במיאנמר. הרי הצפון הם גם ביתם של קבוצות מיעוטים רבות במעלה הקרקע.
המחוזות של הצפון התחתון כוללים את ליבה של הממלכה התאילנדית הראשונה, Sukhothai, שנקראה על שם עיר הבירה שלה. עמים בתת-אזור זה מדברים דיאלקטים הקשורים לתאילנדית סטנדרטית, ולא לקמואנג, ועוקבים אחר מסורות תרבותיות הדומות לאלו של התאילנדים החיים באזור המרכז.
צפון מזרח תאילנד
רוב העמים המתגוררים באזור הצפון-מזרחי, המקביל לרמת חורט, חולקים מסורות לשוניות, תרבותיות ודתיות עם הלאו החיים מעבר לנהר המקונג . עד סוף המאה ה-19 אזור זה היה מורכב ממחוזות עצמאיים יחסית. בתחילת המאה ה-20 האזור סומן רשמית כאיסאן, מונח שנגזר מסנסקריט שפירושו “צפון מזרח”. האנשים דוברי לאו של אזור זה, המהווים את הרוב הגדול של האוכלוסייה, מבדילים את עצמם לא רק מהלאו של לאוס אלא גם מהתאילנדית המרכזית בכך שהם מתייחסים לעצמם כאל חון איסאן.
החמר והקוי (סואאי) החיים בחלק הדרומי ביותר של האזור הצפון-מזרחי מדברים שפות ועוקבים אחר מסורות הקשורות יותר לאלו של קמבודיה מאשר לאלו של התאילנדי או הלאו.
המחוז הגדול של Nakhon Ratchasima, הידוע גם בשם Khorat, בחלק הדרום-מערבי של צפון מזרח, היה זמן רב מאחז של האימפריה הסיאמית וכולל עמים הידועים כ-Thai Khorat, הדוברים ניבים הקשורים באופן הדוק למרכז תאילנדית. למרות שהצפון מזרח הוא ביתם של חלק גדול מהאוכלוסייה הכפרית של המדינה, הוא כולל גם חברה עירונית מתפתחת . בין הערים הצומחות ביותר הן Khorat, Khon Kaen, Ubon Ratchathani ואודון Thani .
מרכז תאילנד
המישור המרכזי, תופס את רוב השטחים אגן צ’או פראיה, הוא הגרעין הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של סיאם הישנה ותאילנד של ימינו, והוא ביתם של אלה הדוברים ניבים הקשורים בקשר הדוק לתאילנדית הרגילה. מבחינה היסטורית, תושבי מרכז תאילנד עקבו אחר מסורת בודהיסטית הקשורה באופן הדוק לזו של החמר של קמבודיה.
הפעילות המסחרית והתעשייתית מרוכזת מאוד באזור, במיוחד בבנגקוק, וצמיחה כלכליתהיה שם מהיר יותר מאשר במקומות אחרים. ליבה כלכלית זו הצומחת במהירות ממשיכה להוות אבן שואבת חזקה, ומושכת אנשים מאזורים אחרים של המדינה, במיוחד מצפון מזרח, המחפשים הזדמנויות כלכליות וחברתיות גדולות יותר. לפיכך, בעוד תאילנדית סטנדרטית היא השפה השלטת בבנגקוק, דיאלקטים סיניים ואיסאן (לאו) מדוברים גם על ידי מספר ניכר של אנשים בעיר.
חצי האי הדרומי של תאילנד
החלק העליון של אזור חצי האי הדרומי, נקרא גםלפאק טאי, יש זהות ייחודית הקשורה לתפקיד ההיסטורי של עיירות כמו Nakhon Si Thammarat, שפעם נודעה בשם ליגור. בגלל הקשרים ההיסטוריים של האזור עם הממלכות הסיאמיות המאוחרות יותר, השפה והמנהגים של דרום תאילנד דומים לאלה של התאילנדית של מרכז תאילנד. החלק התחתון של האזור הדרומי מיושב על ידי תאילנדית דוברת מלאית, רובם מוסלמים.
אזור הדרום משך גם מספר רב של מהגרים סינים, במיוחד לעבודה בתעשיית הפח. כיום העיר הגדולה בדרום,האט יאי, המשמשת כמרכז הסחר עם מלזיה, מאוכלסת בעיקר בסין-תאילנדית.
מערב תאילנד
האזור המערבי והדרום-מערבי, המורכב ברובו משטח גבעות עד הררי לאורך גבול מיאנמר, עדיין מיושב בדלילות. קארן העליונה, שחיה זמן רב ביערות הצפופים של האזור, ממשיכה לעסוק בעיבוד משתנה.
האזור המערבי הפך למשמעותי פוליטית בעשורים האחרונים של המאה ה-20, כאשר קבוצות סביבתיות לחצו על הממשלה להבטיח שיערות עתיקים באזור יישמרו במקום כריתה על ידי חברות כריתת עצים או יוצפו במאגרים שנוצרו על ידי סכרים הידרואלקטרים.
האזור היה גם זמן רב מוקד החיבורים היבשתיים למיאנמר. בזמן מלחמת העולם השנייההיפנים אילצו את שבויי המלחמה של בעלות הברית לבנות קו רכבת באזור שיחבר בין תאילנד לבורמה (מיאנמר), כפי שהומחז בסרט הבריטי “הגשר על נהר קוואי” משנת 1957.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 בנייתו של צינור דרך האזור להובלת גז טבעי ממיאנמר לתאילנד זכתה למחאה נחרצת מצד פעילי איכות הסביבה וגם של המתנגדים למשטר הצבאי במיאנמר.
חוף הים המזרחי של תאילנד
תת-אזור החוף המזרחי, המשתרע לאורך הצד המזרחי של מפרץ תאילנד, הוא גלי וגבעתי ומשתרע מזרחה מבנגקוק עד לגבול קמבודיה. האזור מכיל מספר לא מבוטל של אנשים המתגוררים לאורך הגבול עם קמבודיה, הדוברים שפות קמריות או שקשורות לחמר ועוקבים אחר מסורות תרבותיות הקשורות לחמר. החל מסוף המאה ה-19, האזור החל למשוך אליו מספר רב של סינים-תאילנדים.
הגירה חדשה זו הייתה קשורה לפיתוח מטעי קני סוכר ופירות, מפעלי קני סוכר ועצים ומפעלי רוטב דגים. מספר נמלי מים עמוקים פותחו בשנות ה-70. אחד מהם, שהוקם על ידי הצי האמריקני בסאטהיפ, המשיך להיות בסיס ימי מרכזי, בעוד שבסיס אחר, ב-Laem Chabang, הפך לאחד הנמלים המסחריים הגדולים במדינה. כשהאזור התפתח לנמל ואזור התעשייה החשובים ביותר של תאילנד מאחורי בנגקוק, הוא, כמו אזור המטרופולין של בנגקוק רבתי, משך אליו מספר משמעותי של מהגרים מצפון מזרח תאילנד. עיירת הנופש פטאיה הפכה לאזור העירוני המרכזי באזור זה.
התיישבות כפרית
התיישבות חקלאית, תאילנד
דפוס ההתיישבות הדומיננטי בתאילנד נותר כפרי חקלאי, שבו העיסוק העיקרי הוא גידול אורז רטוב. ההגירה לאזורים עירוניים גדלה באופן משמעותי מאז אמצע המאה ה-20, אך רוב תושבי המדינה עדיין מחשיבים את מקום מגוריהם העיקרי ככפר, גם כאשר הם חיים ועובדים תקופות ממושכות בסביבות עירוניות.
ישנם מספר סוגי יישוב המשתנים בהתאם למיקום. תושבי הכפר בצפון מזרח חיים בבתים מקובצים יחד על קרקע גבוהה יותר, מוקפים בשדות אורז. בצפון, לעומת זאת, שם רוב הכפרים נמצאים באגני הסחף של הנהרות הגדולים, גידול האוכלוסייה ושיפורי התחבורה נטו לפזר את הכפרים הרחק מהנהרות לכיוון מסילות הברזל והכבישים הראשיים, מה שמפחית את כמות הקרקע הזמינה. לגידול אורז. הצפון מכיל גם את רוב יישובי הגבעות של המדינה, הדומים, אם כי קטנים יותר, לכפרים הגרעיניים של צפון מזרח תאילנד.
הדלתא של צ’או פראיה מיושבת בצפיפות לאורך אזורים של קרקע גבוהה ללא שיטפונות. רשת עצומה של תעלות השקיה שינתה את דפוס ההתיישבות והתחבורה. הניידות שמציעות סירות מנוע קטנות המנצלות את התעלות אפשרה להקים כפרים ממזרח וממערב, הרחק מהנהרות. כבישים מהירים חדשים שינו גם את דפוסי ההתיישבות, במיוחד במעברי נהרות ובתעלות שבהן הופיעו עיירות חדשות.
בדרום ובדרום-מזרח פזורים לאורך המדרונות הפוריים מטעים, בעיקר אלו המייצרים פירות, גומי ושמן דקלים, לסירוגין בשדות האורז הנמוכים והצרים; בין המטעים והשדות הללו מפוזרים הכפרים. רובם מקושרים בכבישים ובכבישים מהירים טובים. מרבצי סחף המכילים פח, מרוחקים ככל שיהיו, ניתן להגיע בכביש ובנתיב מים. ההתיישבות כמעט רציפה לאורך שני צידי חצי האי.
אנשים רבים המתגוררים ביישובי חוף הם כבר זמן רב דייגים, והוציאו את סירותיהם לים אנדמן או למפרץ תאילנד.
התיישבות עירונית
העיור בתאילנד, כמו במדינות מתפתחות רבות אחרות, התקדם במהירות מאז מלחמת העולם השנייה, אך הצמיחה הייתה מאוד לא אחידה. אזור המטרופולין הגדול של בנגקוק, הכולל בדרך כלל את בנגקוק עצמה והעיר התאומה שלה, ת’ונבורי, והערים הסמוכות של סאמוט פראקאן מדרום מזרח ונונטאבורי מצפון, נותר המרכז העירוני השולט והיחיד במדינה. האוכלוסייה הכוללת של אזור זה גדולה פי 30 מזו של אודון תאני, העיר הבאה בגודלה, וגדולה פי כמה מזו של 10 הערים הגדולות הבאות ביחד.
אף על פי כן, ערים כמו Khon Kaen, Ubon Ratchasima, Udon Thani, ונחון רצ’סימה בצפון מזרח; צ’אנג מאי בצפון; Hat Yai, Surat Thani, ו- Nakhon Si Thammarat בדרום; ופטאיה על החוף המזרחי צמחו באופן משמעותי למדי מאז העשורים האחרונים של המאה ה-20 ולקחו חלק מהמאפיינים האורבניים של בנגקוק.
מגמות דמוגרפיות
תאילנד: התפלגות גיל
אוכלוסיית תאילנד עלתה במהירות במאה ה-20, במיוחד בתקופה שבין 1950 ל-1970, כאשר הממשלה תמכה בגידול כזה. אולם מאז, מדיניות רשמית ותוכניות פרטיות לתכנון המשפחה האטו את הצמיחה הזו באופן דרמטי, מה שהופך את המדינה למודל עבור מדינות אחרות המבקשות להפחית את שיעורי גידול האוכלוסייה הגבוהים שלהן.
פרופיל האוכלוסייה שנבע מהגידול הקודם הציב בכל זאת דרישות למערכות החינוך, הדיור, הבריאות והתעסוקה במדינה.
תאילנד: צפיפות אוכלוסין
מאמצע המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה, ההגירה, בעיקר מסין, תרמה במידה ניכרת לגידול האוכלוסייה. בתקופה שלאחר המלחמה ההגירה הוגבלה, ורובפליטים מקמבודיה, לאוס ווייטנאם שקיבלו מקלט בתאילנד לאחר שהמלחמות הסתיימו באותן מדינות לא הורשו להפוך לתושבי קבע של תאילנד. חלק מהפליטים יושבו מחדש במדינות אחרות, וחלק קטן הוחזר לארצותיהם.
מאז סוף שנות ה-80 מאות אלפי אנשים ממיאנמר נכנסו לתאילנד כפליטים, כמהגרים בלתי חוקיים, או, במספר קטן של מקרים, כעובדי אורחים חוקיים. למרות שרק מעטים מהאנשים הללו קיבלו את הזכות להישאר לצמיתות בתאילנד, רבים חיו במדינה במשך שנים או אפילו עשרות שנים.
הגירה פנימית, בעיקר תנועת אנשים מהאזור הכפרי לבנגקוק, הביאה לשינויים גדולים בחברה. בנגקוק קיבלה נתח עיקרי מכל המהגרים הבין-אזוריים, רובם מהאזורים המרכזיים והצפון-מזרחיים. למרות שכשליש מכלל אוכלוסיית תאילנד מסווגת כעירונית, הנתון אינו מביא בחשבון את המספר הגדול של אנשים שעובדים בעיקר באזורים עירוניים תוך שמירה על מקום מגורים רשמי בכפרים שלהם. כמו ברוב האזורים האחרים בעולם, מהגרים אלו הם בעיקר מבוגרים צעירים מתחת לגיל 30.
כלכלה
לפני שנות ה-60 כלכלת תאילנד התבססה בעיקר על ייצור של אורז ומזונות וסחורות אחרות לצריכה מקומית ושל אורז, גומי, טיק ופח לייצוא. אז החלה הממשלה לקדם מעבר מחקלאות לייצור טקסטיל, מוצרי צריכה, ובסופו של דבר, רכיבים אלקטרוניים לייצוא. עד שנות ה-80 תאילנד יצאה לדרך איתן של תיעוש; אפילו המשבר הכלכלי של סוף המאה ה-20 רק האט, אך לא עצר, את השינוי הכלכלי הזה.
משנת 1963 עד 1997 כלכלת תאילנד הייתה אחת הצומחות ביותר בעולם. אימוץ תוכנית הפיתוח הלאומית הראשונה ב-1963 זירז את המעבר מחקלאות לתעשייה. במהלך שנות ה-80 וה-90 צצו תעשיות רבות מוכוונות יצוא, בעיקר באזורים הסובבים את בנגקוק. ההגירה בקנה מידה גדול של נשים וגברים צעירים מקהילות כפריות לאזור בנגקוק רבתי ניקזה כוח אדם מהאזור הכפרי.
אלה שממשיכים לעסוק בחקלאות פנו יותר ויותר למכונות כדי לפצות על המחסור בעובדים, והביאו למעבר בכלכלה הכפרית מחקלאות קיום לחקלאות מוכוונת שוק. עיקר ההשקעה בטכנולוגיה חדשה במגזר החקלאי הגיעה מחסכונות של בני משפחה שיצאו לעבוד בערים.
מתחמים הידרואלקטרים הדרושים לשמירה על צמיחת הכלכלה התעשייתית העקרו אלפי כפריים מבתיהם ומשדותיהם, הציפו שטחים נרחבים של יער, שינו דפוסי שיטפונות וצמצמו את היצע הדגים, שרבים תלויים בהם לפרנסתם. עד שנות ה-80 תושבי הכפר ארגנו הפגנות המוניות כדי למחות על הפיצוי הבלתי הולם שניתן לעקורים; אליהם הצטרפו אנשי איכות הסביבה ופעילים חברתיים שהתגייסו מההשפעה השלילית של הפרויקטים הללו.
הפגנות גדולות אחרות התעוררו נגד מדיניות ממשלתית לקידום ניצול מסחרי של יערות. מחאות אלו, יחד עם חששות גוברים בקרב מעמד הביניים לגבי איכות הסביבה, דרבן ממשלות של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 לבצע פרויקטים בעלי רגישות רבה יותר לנושאים סביבתיים ממה שהוכיחו ממשלות קודמות.
תעשיות ומוסדות פיננסיים מוכווני יצוא, במיוחד אלה שנוצרו בשנות ה-80 וה-90, הסתמכו במידה רבה על הון זר, מה שהופך את כלכלת תאילנד לפגיעה יותר לשינויים בתנאים הכלכליים העולמיים.
בשנת 1997 ירידה פתאומית ומהירה בערך המטבע התאילנדי, הבהט, גרר משבר פיננסי שהתפשט במהירות למדינות אחרות באסיה. המשבר לא רק חשף את תלות היתר של תאילנד בהון זר, אלא גם מיקד את תשומת הלב בהשלכות של פיתוח לא שוויוני ובחולשות במספר מגזרים בכלכלה.
בתחילת המאה ה-21 החלה הכלכלה להתאושש, אך המשבר הכלכלי והופעתו של סדר מדיני דמוקרטי יותר גרמו למדיניות כלכלית להיות מושא לדיון ציבורי אינטנסיבי. הפיכה בספטמבר 2006 הציתה מחדש את אי הוודאות לגבי עתיד הכלכלה התאילנדית. תוך הכרזה, ביטול, ולאחר מכן הטלת מגבלות שונות על השקעות זרות, הבינייםהממשלה קידמה את הפילוסופיה של המלך של “כלכלת ספיקה”, אידיאל המדגיש הסתמכות עצמית ומתינות בצריכה, מבלי לדחות השקעות קפיטליסטיות.
חקלאות, ייעור ודיג בתאילנד
אורז הוא לא רק היבול העיקרי של המדינה אלא גם הייצוא החקלאי העיקרי. תאילנד הייתה במשך עשרות שנים אחת מיצואניות האורז הגדולות בעולם. למרות שזני אורז בעלי תשואה גבוהה אומצו בשנות ה-60, תפוקת האורז נמוכה בהרבה מאשר במזרח אסיה, בעיקר בגלל תשומות עבודה פחות יעילות.
האזורים המסחריים העיקריים לייצור אורז בתאילנד הם אגן צ’או פראיה ורמת ח’וראט. הייצור החקלאי השתנה באופן משמעותי כדי לענות על הביקוש המקומי והעולמי בשוק. בין הגידולים המיוצרים לשוק ניתן למנות קסאווה, תירס (תירס), קנאף (סיב דמוי יוטה), לונגן, מנגו, אננס, דוריאנים, אגוזי קשיו, ירקות ופרחים. גידולי מזומן כמו גומי, קפה, קנה סוכר ופירות רבים מיוצרים בעיקר באחזקות גדולות בבעלותן של העסקים החקלאיים שהחלו לצוץ בעשורים האחרונים של המאה ה-20. טבק היה פעם יבול מזומן חשוב, אבל הוא ירד במידה ניכרת עם ירידה בביקוש.
צפון מזרח תאילנד ידוע מזה זמן רב בזכות תאו המים והבקר שלו. ככל שהחקלאות הפכה לממוכנת יותר ויותר, הביקוש לתאו מים, שפעם שימש לחריש ולחרישה, ירד בצורה ניכרת. עם זאת, ייצור הבקר בצפון מזרח גדל בגלל עלייה משמעותית בביקוש לבשר בקר באזורים עירוניים.
הצפון מזרח הוא גם יצרן גדול של חזירים, כדי לענות על הביקוש הגובר לבשר חזיר. ייצור העוף התרחב בצורה דרמטית מאז אמצע המאה ה-20, אך יותר ויותר הוא נעשה במרכז תאילנד על ידי חברות ולא על ידי בעלי חיים קטנים. התפרצות שפעת העופות (שפעת העופות) בדרום מזרח אסיה בתחילת המאה ה-21 גרם לממשלה במספר הזדמנויות להורות על השמדת מספר רב של תרנגולות, מה שהוביל לירידה כוללת בייצור העופות ולהפסדי הכנסות כבדים עבור היצרנים. תרנגולות ומספר קטן יותר של ברווזים ממשיכים לגדל לשוק המקומי.
תאילנד הייתה פעם אחת היצואנים הגדולים של עצים קשים, במיוחד עץ טיק ו- Dipterocarpus alatus, הידוע בתאילנדית בשם יאנג . ב-1989 הטילה הממשלה איסור על כריתת עצים בעקבות מפולת קטסטרופלית בחלק הדרומי של המדינה, אשר הואשמה בעיקר בכריתת היערות שנגרמה מכריתת עצים מופרזת באזור.
חלק מהחיתוך לשימושים מקומיים נמשך, ולמרות שסוגים אחרים של עצים מיערות תאילנד יוצאו באופן לא חוקי, האיסור הצליח בדרך כלל. מאמצים משותפים הופעלו גם לשימור היערות הקיימים ולהרחבת שמורות היער, אך פעולות אלו הובילו לסכסוכים עם עמים שחיו זמן רב באזורים המושפעים.
דגים וחיי מים אחרים היו המקור העיקרי לחלבון בתזונה התאילנדית מאז ימי קדם. מכיוון שכריתת יערות וזיהום נחלים ונהרות הובילו לירידה בדגי הבר במים מתוקים, חלה עלייה ניכרת בגידול הדגים בבריכות, במיוחד בצפון מזרח תאילנד.
מאז שנות ה-70, תאילנד הייתה אחת היצואנים הגדולים בעולם של שרימפס, דגים ומוצרי דגים. עם זאת, יצירת חוות שרימפס ודייג יתר של מפרץ תאילנד עוררו מחלוקות בין אינטרסים מסחריים לכפריים התלויים בדגים ובשרימפס כמזון בסיסי. אזורי דיג ימי מסורתיים רבים הפכו מזוהמים, וחוות שרימפס פגעו במיוחד ביערות המנגרובים בחוף. כמה מאמצי התאוששות נמצאים בעיצומם.
משאבים ואנרגיה בתאילנד
פח, שנכרה בעיקר בחצי האי, היה זה מכבר בין משאבי המינרלים היקרים ביותר בתאילנד, והמדינה הפכה לאחת היצרניות הגדולות בעולם. תנודות בשוק הפח העולמי, לעומת זאת, גרמו להפחתת התפוקה. פעולות כרייה וחציבה חשובות אחרות מייצרות פחם (ליגניט), אבץ, גבס, פלואוריט, טונגסטן, אבן גיר ושיש. אודם ואבני ספיר נכרים לאורך החוף המזרחי של חצי האי.
ההתרחבות התעשייתית הגבירה את הביקוש לחשמל ודלקים מאובנים. החשמל בתאילנד מגיע בעיקר מתחנות הידרואלקטריות במישורים המרכזיים, בצפון, בצפון מזרח ובלאוס, עם חשמל משלים המגיע ממפעלים תרמיים המשתמשים בגז טבעי וליגניט.
לתאילנד יש מאגרי גז טבעי ימיים משמעותיים ומשאבי נפט יבשתיים פחות בשפע. בשנות ה-90 נבנה צינור שנוי במחלוקת להובלת גז טבעי ממיאנמר לתאילנד, אך גם הייצור המקומי התרחב במהירות. עד תחילת המאה ה-21, התלות של תאילנד בנפט מיובאים ובגז טבעי לאנרגיה ירדה באופן ניכר.
ייצור בתאילנד
הגידול בייצור מאז 1970 היה דרמטי במיוחד, ומשקף את ההשקעות הגדולות של חברות פרטיות. למרות שהצמיחה בראשיתה הונחה על ידי תעשיית הבגדים, מוצרים אלקטרוניים תפסו את החלוץ באמצע שנות ה-80, המונעים על ידי השקעות והעברת ייצור מיפן, דרום קוריאה, טייוואן וסינגפור.
מאז סוף שנות ה-90, תאילנד הייתה יצואנית בולטת של כלי רכב, ולאחרונה, ציוד טלקומוניקציה. בעוד שהפיתוח התעשייתי התרכז בבנגקוק וסביבתה, הייצור התרחב גם לאורך החוף המזרחי ולאחרונה, לצפון, במיוחד צפון מזרח תאילנד, שם מקור רוב העבודה של כל התעשיות.
כלכלה
הבנק תאילנד, שהוקם ב-1942, מנפיק את הבהט, משמש כבנקאי מרכזי לממשלה ולבנקים המסחריים, ומשמש כסוכן הפיננסי של המדינה בהתמודדות עם שווקים פיננסיים בינלאומיים, ארגונים מוניטריים בינלאומיים ובנקים מרכזיים אחרים.
יחד עם משרד האוצר זה בפסגה של הטכנוקרטיה הכלכלית של הממשלה וממלאת את תפקיד המפתח בניהול הכלכלה. שלוש סוכנויות פיננסיות ממשלתיות נוספות חשובות גם הן: מועצת ההשקעות, המציעה תמריצים פיננסיים ליזמים מקומיים וזרים; המועצה הלאומית לפיתוח כלכלי וחברתי, המגבשת את תוכניות החומש של הממשלה; ולשכת התקציבים המרכיבה את התקציב הלאומי השנתי.
גופים ממשלתיים אלו מתמקדים בעיקר ביצירת התנאים הפיננסיים המתאימים לצמיחה ושגשוג של העסק, תוך השארת ההחלטות העסקיות עצמן למגזר הפרטי.
בנקים מסחריים צמחו מסינדיקטים עסקיים שהוקמו בשנות ה-40 על ידי משפחות עסקיות עם שורשים סיניים. בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, הבנקים הללו לא רק שלטו במימון המסחר; הם גם מילאו תפקיד מפתח בתעשייה על ידי ניתוב הלוואות למגזרים עסקיים ומפעלים בעלי פוטנציאל צמיחה גבוה ועל ידי טיפוחקשרי עבודה הדוקים עם משקיעים זרים.
ארגון מחדש של הבנקאות המסחרית התאילנדית התרחש כתוצאה מהמשבר הכלכלי של סוף שנות ה-90; אחזקות זרות גדלו באופן משמעותי, בעוד שמספר הבנקים בשליטת המשפחה ירד בחדות. עם זאת, חלק מהאינטרסים והמנהיגות המשפחתיים המקוריים נמשכו למרות הבעלות הזרה.
קשרים הדוקים בין בנקים מסחריים ומנהיגים פוליטיים ופקידי ממשל היו חשובים לתיאום מדיניות כלכלית, אבל הם גם היוו כר פורה לשחיתות. בנוסף לבנקים, מוסדות פיננסיים חשובים אחרים במגזר הפרטי כוללים חברות מימון, שהפכו למקורות עיקריים להלוואות לשוק הנדל”ן, וחברות ניירות ערך הפעילות בבורסת ניירות ערך של תאילנד,הבורסה לניירות ערך .
באמצע המאה ה-20 השקעות זרות התגלו כאחד הגורמים החשובים ביותר לצמיחה המהירה של הכלכלה הלאומית. כחלק מהליברליזציה של השווקים הפיננסיים במדינה בתחילת שנות ה-90, הקימה הממשלה אתBangkok International Banking Facility (BIBF), ישות בנקאית בחו”ל שהפכה לצינור מרכזי להון בינלאומי.
ה- BIBF, שנחשב במקור כאמצעי לבסס את בנגקוק כמרכז פיננסי מרכזי המתחרה בהונג קונג וסינגפור ומשרת את כל דרום מזרח אסיה, הפך למעשה לערוץ שבאמצעותו קרנות זרות (בעיקר בצורה של הלוואות לטווח קצר) יכלו להיכנס לתאילנד. כלכלה מקומית.
סחר של תאילנד
תאילנד: מקורות יבוא עיקריים
דפוסי הסחר של תאילנד השתנו באופן דרמטי מתחילת שנות ה-80, כאשר יותר משני שליש מרווחי הייצוא הגיעו מחקלאות ופחות משליש מייצור. בתחילת המאה ה-21, החקלאות תרמה בערך שמינית מרווחי היצוא וכעשירית מהתוצר המקומי הגולמי, בעוד שהתעשייה היווה כמעט את כל השאר; יתרה מכך, חלקן של הוצאות היבוא למכונות, רכיבים וחומרי גלם גדל מפחות ממחצית ליותר משלושה רבעים.
תאילנד: יעדי יצוא מרכזיים
שותפות הסחר העיקריות של המדינה הן יפן, ארצות הברית, סין, סינגפור ומלזיה . קטגוריות היבוא החשובות ביותר לפי ערך הן מכונות; כימיקלים ומוצרים נלווים; נֵפט; ברזל, פלדה ומתכות אחרות; וחומרי גלם מסוגים שונים.
מכונות הן גם ייצוא מיוצר חשוב, יחד עם כימיקלים ומוצרים כימיים, ציוד טלקומוניקציה, כלי רכב, ביגוד ואביזרים. ארצות הברית היא בין שווקי היצוא הגדולים של תאילנד, ויפן היא בין מקורות היבוא הגדולים של המדינה. בשנות ה-90 הגירעון הסחר של תאילנדגדל בצורה ניכרת עד לחלק האחרון של העשור, אז הושג עודף סחר בעיקר כתוצאה מהתכווצות ביבוא. החוב הזר ירד עד לחלק האחרון של העשור, אז זינק באופן משמעותי, והגיע לשיא בשנת 2000, לפני שהחל ירידה בתחילת המאה ה-21.
שירותים
בנגקוק נותרה המרכז של כל הקמעונאות במדינה, אך ערים אזוריות רבות, כמו חורט וקון קאן בצפון מזרח, צ’אנג מאי בצפון והאט יאי בדרום, הפכו לתת-מרכזים משמעותיים. באותן ערים, כמו בישובים רבים אחרים ברחבי הארץ, הוקמו חנויות גדולות ומרכזי קניות הגובים מחירים קבועים לצד החנויות הקטנות והשווקים המסורתיים שבהם עדיין מתקיימים מיקוח.
תאילנד הייתה אחת הפופולריות ביותריעדי תיירות בדרום מזרח אסיה מאז שנות ה-60. הממשלה החלה לקדם את התיירות באופן פעיל בתחילת שנות ה-80, והתיירות הפכה לאחר מכן למקור היחיד הגדול ביותר של מטבע חוץ במדינה ולמאזן חשוב לגירעונות הסחר השנתיים התכופים של המדינה.
מספר התיירים המבקרים במדינה מדי שנה כמעט פי שלושה בין תחילת שנות ה-60 לתחילת המאה ה-21, מה שסייע להפוך את מגזר השירותים למשמעותי יותר מהייצור כמקור תעסוקה.
חלק מפעילות זו הייתה תוצאה של סחר מיני בולט מאוד (אם כי לא חוקי) במהלך אותם עשורים. עם זאת, עד סוף המאה ה-20 המספר הגובר של מקרי איידס בתאילנד וגורמים אחרים גרמו לירידה במסחר.
תאילנד שמה דגש רב על מתן שירות איכותי בבתי המלון והמסעדות המובילים שלה, מה שעזר למשוך מבקרים זרים רבים. יעדי התיירות הפופולריים ביותר מחוץ לבנגקוק הם אתרי הנופש על החוף של פטאיה, פוקט וקוסמוי והערים ההיסטוריות של סוקוטאי, איוטאיה וצ’אנג מאי.
אזורי נופש כמו פוקט וקו לאק נפגעו קשות מהצונאמי באוקיינוס ההודי בדצמבר 2004, אך הם התאוששו במהירות.
עבודה ומיסוי
צמיחתה של כלכלת יצוא תעשייתית התבססה על קיומו של כוח עבודה גדול שניתן לשלם לו שכר נמוך יחסית. מסיבה זו, ממשלות בתקופת הצמיחה המואצת הטילו הגבלות חמורות עלהתאגדות . עם זאת, הגבלות אלו לא מנעו מאלפי עובדים, החל מסוף שנות ה-80, לערוך שביתות תקופתיות והפגנות במחאה על שכר נמוך וסכנות תעסוקתיות.
חוק יחסי העבודה משנת 1975 סיפק בסיס משפטי להקמת איגודים. עד סוף שנות ה-90 היו יותר מ-1,000 איגודי עובדים שהתאספו יחד לפדרציות עובדים. פדרציות העבודה העיקריות כוללות את קונגרס העבודה של תאילנד, הקונגרס הלאומי של העבודה התאילנדית וקונגרס איגודי הסחר התאילנדי. השתתפות האיגודים, לעומת זאת, נותרה נמוכה.
נשים מהוות כמעט מחצית מכוח העבודה הכולל. למרות שהחוקה התאילנדית מבטיחה שוויון זכויות לגברים ולנשים, נשים עדיין זוכות ליחס לא שוויוני במקום העבודה מבחינת שכר, קידום והטבות. ארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים ומקומיים (NGOs) פרסמו דיווחים על ניצול נשים בעבודות יזע ובתעשיית המין.
מיסים מייצרים את החלק הגדול של ההכנסות הלאומיות. מערכת המס נשענת על שילוב של מיסי הכנסה על פרט וחברות ואמס ערך מוסף (מע”מ; סוג של מס מכירה). המע”מ הוכנס בשנת 1992 כחלק מארגון מחדש גדול של מערכת המס שהפחית גם את שיעורי מס ההכנסה האישיים והחברות.
המע”מ היה אמור להיות מוחל רק על המחיר שהקמעונאים שילמו עבור סחורות ושירותים מסוימים, אך במקרים רבים הקמעונאים החלו אותו גם על המחיר שהם גובים מהצרכנים . כמו כן, מוטלים בלו על טבק, מוצרי נפט, משקאות אלכוהוליים ומשקאות קלים ומוצרים נוספים. הגרלה לאומית היא גם מקור הכנסה עיקרי לממשלה. הכנסות נוספות ממסים נובעות ממכסים על מוצרים מיובאים ומייצוא מסוים.
תחבורה ותקשורת
בנגקוק היא מרכז מערכות התחבורה המים, היבשה והאוויר של תאילנד. נהרות הדלתא של צ’או פראיה שימשו מאז העת העתיקה, ותעלות השקיה מודרניות הוסיפו לרשת התחבורה בדרכי המים. מערכת הרכבות, שנבנתה מתחילת המאה ה-20 והושלמה למעשה בשנות ה-50, עדיין נותרה חשובה. עם זאת, היא עמדה בצל מערכת של כבישים מהירים וכבישים לכל מזג אוויר שנבנו בתמיכת ארצות הברית החל משנות החמישים. עד סוף המאה ה-20 הורחבו הדרכים אפילו לאזורים הגבוהים הנידחים של הצפון.
סיאם הפרה-מודרנית הייתה מעורבת זמן רב בסחר בינלאומי, והבחירה בבנגקוק כבירה בסוף המאה ה-18 התבססה חלקית על המשיכה שלה כנמל. הנמל של בנגקוק, ב-Khlong Toei, הוא הגדול והעמוס ביותר במדינה, ומטפל כמעט בכל היבוא והיצוא. מתקני נמל חדשים יותר על חוף הים המזרחי הפכו חשובים יותר ויותר, במיוחד עבור העברת סחורות אל ומאזור צפון מזרח המדינה.
נמל התעופה הבינלאומי דון מואנג, צפונית לבנגקוק, היה המרכז של הרשת האווירית של תאילנד עד סוף 2006, כאשר חלק גדול מהתנועה האווירית המסחרית שלו הופנה לסוברנבהומי, נמל תעופה בינלאומי חדש וגדול כ-20 מייל (30 ק”מ) מזרחית לעיר.
עם זאת, סדקים במסלולי ההמראה שלו ותנאי הצפיפות במתקן החדש הובילו לפתיחה מחדש זמנית של דון מואנג לטיסות בינלאומיות ופנימיות כאחד. מספר נמלי תעופה פרובינציאליים קטנים יותר, הממוקמים ברובם במרכזי תיירות פופולריים כמו צ’אנג מאי, פוקט וקוסמוי, מטפלים גם בטיסות בינלאומיות. שדות תעופה ושדות תעופה רבים אחרים המארחים טיסות פנים פזורים ברחבי הארץ.
התקשורת התפתחה במהירות בתאילנד, אם כי מבחינה אזורית המדינה פיגרה אחרי סינגפור ומלזיה. מדיניות הממשלה שמטרתה להפריט ולפתוח את המגזר לתחרות מקומית ובינלאומית גדלה האיצה את הצמיחה בשנות ה-90. שירות הטלפונים האלחוטיים התרחב במהירות, בשל חוסר ההתאמה של תשתית הטלפון הקווי והגמישות הגדולה יותר של טלפונים אלחוטיים.
עד תחילת המאה ה-21 כמעט לכל משפחה, כולל אלה באזורים הכפריים, הייתה בבעלותה טלפון אלחוטי. גם השימוש באינטרנט גדל במהירות מאז שנות ה-90, אם כי הוא הפריע במידה מסוימת על ידי העלות הגבוהה של השכרת קווים.
ממשלה וחברה
בנגקוק, תאילנד: הארמון הגדול
תאילנד היא מונרכיה חוקתית עם המלך כראש המדינה. בעוד שכמעט כל ממשלה מאז 1932 קיבלה סמכות חוקתית, למדינה היו 17 חוקות, האחרונה נוסחה ב-2007. כל המסמכים הללו סיפקואסיפה לאומית עם ראש ממשלה כראש ממשלה. הסמכות מופעלת על ידי האסיפה הלאומית הדו-ביתית, מועצת השרים ובתי המשפט בהתאם להוראות החוקה והחוקים שהתקבלו על ידי האסיפה הלאומית.
החוקה של 2007 (המבוססת ברובה על זו של 1997) קובעת בחירה ישירה של חברי הבית התחתון של האספה, בית הנבחרים, לכהונה של ארבע שנים, חמש שישיות ממחוזות חד-חברים והשאר מבוססים. על ייצוג יחסי מהמפלגות הפוליטיות. זה גם מחייב את ראש הממשלה להיות חבר בבית הנבחרים. חברי הבית העליון, הסנאט, נבחרים ישירות לכהונה של שש שנים. מקור החקיקה בבית הנבחרים, אך ניתן לשנות או לדחות אותה על ידי הסנאט.
במאי 2014, בעקבות הפיכה צבאית, הושעתה חוקת 2007 (למעט הוראות הנוגעות למונרכיה), ומועצה של מנהיגים צבאיים תפסה את השלטון. מועצה זו מינתה בסוף יולי בית מחוקקים ביניים של חדר אחד בן 200 חברים . מנהיג המועצה מונה לראש ממשלה זמני בסוף אוגוסט.
ביצוע החוקים מתבצע על ידי שירות המדינה, שחבריו ידועים בכינויו חראצ’קאן, “משרתי המלך”. הביורוקרטיה, במיוחד משרד הפנים, נהנתה מאז ומתמיד מידה משמעותית של אוטונומיה בניהול המדינה. מספר משרות הבחירה ותפקידים בכירים בשירות המדינה המועסקים על ידי נשים קטן, אם כי גדל באיטיות.
ממשלה מקומית
עבור רוב האנשים בתאילנד, הממשל מנוסה בעיקר באמצעות פקידים הממונים באופן מרכזי ומחזיקים בתפקידים במינהל המקומי, שהיחידות העיקריות שלהם הן מחוזות ( צ’אנגוואט ) ומחוזות ( אמפור ). בשנות ה-90 של המאה ה-20 נחצבו שלושה מחוזות חדשים מהקיימים, והביאו ל-76 בסך הכל.
העברת כוח ניכרת התרחשה מאז שנות ה-80. ללא ספק, הגופים הממשלתיים המקומיים המשמעותיים ביותר הם אלה בערים הגדולות, כולל בנגקוק, צ’אנג מאי ופטאיה. לאסיפות המחוזיות הנבחרות המקומיות יש כוח מועט, אך הן משמשות כחממה לפוליטיקאים מקומיים שעשויים להיבחר מאוחר יותר לאסיפה הלאומית. בשנת 1997, קומונות (טמבון ), יחידות המורכבות ממספר כפרים, קיבלו סמכויות מוגברות והסמכות לבחור חברים בארגונים מינהליים של טמבון.
עם סמכות מנהלית ופיננסית חדשה, גופים אלה הפכו ליחידות הדמוקרטיות המקומיות החשובות ביותר בתאילנד. ראשי כפרים (מובן) נבחרים גם הם, אך סמכותם מוגבלת על ידי קציני מחוז הממונים מרכזית וארגוני הטמבון.
מערכת המשפט של תאילנד
לתאילנד הייתה מערכת משפטית מתוחכמת לפני שהשפעות מערביות הובילו אותה לאמץ מערכת של תורת משפט המבוססת על מודלים אירופיים. חוקי החוק הראשונים – החל מהמאה ה-15 – התבססו על הקוד ההודי של מאנו, שהגיע דרך ה- Mon והחמר.
כחלק מהרפורמות המודרניזציה של סוף המאה ה-19, פותחה מערכת משפטית חדשה, המבוססת בעיקרה על המודל הצרפתי (נפוליאון).
ממשלת המודרניזציה של המלך צ’וללונגקורן קיבלה גם ייעוץ משפטי מיועצים בריטיים. היבט משמעותי ברפורמות המשפטיות של סוף המאה ה-19 היה יצירת מערכת משפט עצמאית. אולם, אידיאל זה התברר כקשה למימוש בגלל התערבות של פוליטיקאים ונוכחות מתמשכת של שחיתות במערכת.
כחלק משורה של רפורמות שיפוטיות שיזמו בסוף המאה ה-20, הוכרז בית המשפט העליון, עם שופטים שמונו על ידי המלך, כבית המשפט האחרון לערעורים בתיקים אזרחיים ופליליים כאחד; הוקמה מערכת של ערכאות ערעור מתווכים לטיפול בתיקי ערכאה ראשונה הפזורים ברחבי הארץ.
מדיניות
לפני שנות ה-80 התהליך המדיני בתאילנד נשלט בדרך כלל על ידי אליטות שכוחן נגזר מהצבא. עם זאת, רעיון הממשל הפרלמנטרי, שעוגן לראשונה בחוקות של שנות ה-30, מעולם לא נעלם לחלוטין. לתאילנד יש זכות בחירה כללית מאז 1932, וגיל ההצבעה המינימלי הוא 18. אף על פי ששום חוקים לא מנעו מנשים מעורבות בפוליטיקה, נשים מעטות התמודדו לבחירה לבית המחוקקים.
הפרלמנטים הנבחרים החלו לקבל השפעה על התהליך המדיני בשנות ה-80, ומאז 1992 הכוח השלטוני מופעל באמצעות אסיפה לאומית נבחרת, למעט תקופה של 15 חודשים בשנים 2006–07, אז השתלט הצבא.
התפקיד שמילא הצבא בתהליך המדיני בתאילנד משקף עיקרון שהובע לעתים קרובות על ידי מנהיגי הכוחות המזוינים לפיו רק צבא ממושמע היטב יכול לשמור על הסדר הציבורי ולהגן על המלוכה . עיקרון זה אותגר הן בתוך הרשות המחוקקת והן מחוצה לה על ידי מי שרואים בחוקים שפותחו והועברו על ידי אסיפה לאומית נבחרת כבסיס לחברה מגוונת אך מסודרת.
עם זאת, כמו פוליטיקאים צבאיים, נבחרי ציבור השתמשו לעתים קרובות בכוחם כדי לקדם את האינטרסים הפרטיים שלהם ולא את אלה של החברה כולה.
מפלגות פוליטיות גדולות מאז שנות ה-90 כללו את מפלגת השאיפה החדשה, המפלגה הדמוקרטית, מפלגת הפיתוח הלאומית,Thai Rak Thai (“תאילנדים אוהבים תאילנדים”), אומת תאילנד, מפלגת פעולה חברתית ומפלגת האזרחים התאילנדית.
לאחר בחירות לפרלמנט, המפלגות בעלות המושבים המחוקקים הרבים ביותר יוצרות ממשלת קואליציה . ב-2007 פורקה תאי רק תאי, מפלגתו של ראש הממשלה המודח, והוקמה מפלגה חדשה, People Power Party ; זה נתפס כגלגול נשמות של תאי רק תאי.
תאילנד היא מדינה בדרום מזרח אסיה. היא ידועה בחופים טרופיים, בארמונות מלכותיים מפוארים, חורבות עתיקות ומקדשים מעוטרים המציגים דמויות של בודהה. בבנגקוק, הבירה, נשקף נוף עירוני אולטרה-מודרני לצד קהילות שקטות לצד התעלה והמקדשים האייקוניים של וואט ארון, וואט פו ומקדש בודהה האזמרגד (Wat Phra Kaew). אתרי נופש על החוף הסמוכים כוללים את פטאיה ההומה והואה הין האופנתית.
עובדות מעניינות על תאילנד
תאילנד היא אחד מהמדינות המופלאות בדרום מזרח אסיה ויש בה גיוון רב: נופיה שונים, התרבויות, משאבי הטבע וההיסטוריה.
הנה כמה עובדות על תאילנד שאולי לא ידעתם קודם.
1. סיאם הוא השם המסורתי של תאילנד.
מאז המאה ה-12, תאילנד ידועה בשם סיאם, המכונה “סיאמי” ותאילנד היא גם מקום הולדתו של החתול הסיאמי הידוע. בימי קדם היו בתאילנד 23 גזעי חתולים סיאמיים, נכון לעכשיו, נותרו רק 6 חתולים סיאמיים. בעבר, חתולים סיאמיים ניתנו לעתים קרובות לכלות במהלך טקסי חתונה כסימן למזל טוב.
2. לתאילנד יש מערכת אקולוגית מגוונת.
בתאילנד הנופים היפים והמגוונים ביותר בדרום מזרח אסיה. יערות עצומים מכסים את חלקה הצפוני של המדינה. לפני יותר ממאה שנה, תאילנד הייתה מכוסה ביערות טבעיים עצומים. אבל כריתת עצים הפחיתה את שטח היער לרבע משטח היער המקורי. רמת Korat הנרחבת ממוקמת בחלק הצפון מזרחי של תאילנד. באזור המרכז יש מישורים פוריים שבהם מגדלים אורז. דרום תאילנד מכוסה במישורי חוף ואיים שבהם נמצאים חופי חול לבן מדהימים. באזורי החוף הללו של מספר אתרי נופש מהיוקרתיים בעולם המושכים תיירים כל השנה.
3. תאילנד היא מדינה עם מספר רב של צמחים ובעלי חיים.
בשל הנוף המגוון של תאילנד, תאילנד היא ביתם של צמחים ובעלי חיים רבים. כ-10% מכלל בעלי החיים בעולם נמצאים בתאילנד.
תאילנד ידועה במספר הרב של הפילים שלה.
היונק הקטן ביותר בעולם, עטלף הדבורה, הוא מין בסכנת הכחדה בתאילנד.
באופן דומה, כריש הלוויתן היונק הגדול ביותר בעולם חי בקרבת חופי תאילנד.
תאילנד היא גן עדן לציפורים עם יותר מיני ציפורים מאשר אמריקה ואירופה גם יחד. בנוסף, יש בתאילנד את מגוון הסחלבים הגדול בעולם- יותר מ-1,500 מינים של סחלבים גדלים בתאילנד. כתוצאה מכך, בתאילנד הסחלבים נחשבים כפרח לאומי, המדינה היא היצואנית המובילה בעולם של סחלבים.
4. תאילנד איים רבים לה.
בתאילנד יש לא פחות מ-1,430 איים. הארכיפלג היפה מושך מדי שנה מספר רב של תיירים למדינה. כמה איים כמו פי פי לי שימשו בהפקת סרטים הוליוודיים (ג’יימס בונד ועוד) מה שהפך אותם למפורסמים יותר. קופנגן ידוע בתור האי המפורסם של תאילנד, זהו המקום לעריכת מסיבת הירח המלא ומסיבת הירח השחור של תאילנד.
5. בודהיזם היא הדת הלאומית המקובלת ביותר בתאילנד.
תאילנד היא מדינה בודהיסטית. ההערכה היא ש-95% מאוכלוסיית תאילנד מאמיני בודהיזם. בעבר, כל הגברים במדינה היו צריכים להיות נזירים לזמן מוגבל לפני גיל 20. עם זאת, נוהג זה נזנח בחברה התאילנדית המודרנית. תאילנד היא ביתם של יותר מ-35,000 מקדשים בודהיסטים. מלבד היותם מקומות פולחן חשובים, מקדשים אלו הם גם יעדי תיירות פופולריים. מבקרים במקדש הבודהיסטי נדרשים להתלבש בצניעות.
6. פסטיבל קופים תאילנדי
בתאילנד יש פסטיבל שנתי מפורסם לקופים שנערך בכפר בלופבורי. החגיגה היא אירוע פופולרי בקרב מקומיים ותיירים בינלאומיים כאחד. מופעל מחוץ לוואט פראנג סם יוט, יותר מ-600 קופים מתארחים במזנון של בשרים, פירות טריים, סלטים וגלידה. התושבים מנהלים את הפסטיבל כדרך להודות לקופים על שהביאו תיירים לאזור.
7. בנגקוק היא עיר הבירה של תאילנד.
העיר ממוקמת במישורים המרכזיים של תאילנד ליד אזור החוף ונבנתה על דלתא ליד נתיב המים. כתוצאה מכך, לבנגקוק יש תעלות רבות דרך העיר אשר ידועה בשם “ונציה של המזרח”, רוב התעלות מוגנות כדי ליצור מרחב להתרחבות העיר. העיר סובלת לאחרונה מזיהום סביבתי חמור עקב ההתפתחות הבלתי מבוקרת המהירה של שני העשורים האחרונים.
8. הגשרים המפורסמים של תאילנד
הגשר על נהר קוואי בקנצ’נבורי הוא אחד הגשרים המפורסמים בתאילנד. הגשר הוא חלק ממסילת הרכבת בורמה-סיאם, המספקת קישורי תחבורה בין בורמה לתאילנד. הגשר הוא אמנם מבנה יפהפה באזור, ההערכה היא עם זאת שיותר מ-80,000 בני אדם מתו במהלך בניית מסילת הרכבת.
מדריך טיולים תאילנד
אשרת שהיה תאילנד
ויזה לתאילנד
תושבות קבע תאילנד
לגור בתאילנד
ויזת סטודנט תאילנד
כמה עולה לחיות בתאילנד
לישראלים אין צורך לבקש אשרת כניסה (ויזה): בכניסה לתאילנד מקבלים ישראלים אשרת תייר בתוקף ל-30 יום ללא תשלום. ישראלי המעוניין לשהות יותר מ 30 יום בתאילנד צריך לקבל אשרת שהייה בשגרירות תאילנד בישראל מראש או לקבל אשרה חדשה ביציאה וכניסה ממדינה אחרת.
להשאר בתאילנד: כדי להאריך שהייה מתוך תאילנד, משרד ההגירה התאילנדי חייב לאשר כל בקשות להארכת שהייה לאחר הגעתכם לתאילנד.
מומלץ לא להשאר בתאילנד יותר ממה שהוויזה מאפשרת, התאילנדים די מחמירים עם כללי ההגירה שלהם מבחינת תוקף אשרות שהייה.
מזג אוויר בתאילנד: חלק מהמשיכה של ישראלים לתאילנד הוא הטמפרטורות החמות שלה לאורך כל השנה, אבל מזג האוויר שלה מאופיין באופן דרמטי בשתי עונות מונסון. כתוצאה מכך מזג האוויר של תאילנד נוטה להיות מוגדר על ידי שלוש עונות: העונה הרטובה (מאי עד אוקטובר), העונה הקרירה (נובמבר עד פברואר) והעונה החמה (מרץ עד מאי).
לא לנטוש את הדרכון: תקף לכל טיול וגם בתאילנד אל תשאיר את הדרכון שלך אצל חברות טיולים, מרכזים רפואיים או חברות השכרת קטנועים. החזיקו תמיד עותק נייר או לפחות צילום דיגיטלי של הדרכון שלך ותן להם את זה במקום.
נזירים: תאילנד היא מדינה שבה נזירים זוכים לכבוד רב, ודא שאתה לא עומד גבוה יותר מנזיר, אם נזיר יושב, אין לעמוד לידו, אלא מקובל להוריד את עצמך לרמה שלו.
מומלץ להמנע ממגע בנזירים הבודהיסטים: במיוחד אם את אישה, הימנעי מלגעת בנזירים בכל דרך שהיא. זה אומר בלי לחיצות ידיים או חיבוקים, אין להעניק להם כלום; תצטרך לשים אותו על הקרקע קודם כדי שהם יקבלו.
עוד עובדות על תאילנד
1. מחוז של תאילנד עם השם (ההיסטורי) המלא הארוך ביותר ושם העיר הארוך ביותר בעולם הוא בנגקוק. Amornrattanakosin Mahintharayutthaya Mahadilokphop Nopparat Ratchathani Burirom אודום ראצ’אניווט מהאסת’ן Amornphiman Avatarsathit Sakkathattia Wisanukamprasit מאוחר יותר הוקם כצורה מיוחדת של שלטון מקומי על פי חוק מנהל המטרופולין של בנגקוק B.E. 2528
2. המחוז עם השטח הרב ביותר הוא מחוז Nakhon Ratchasima בשטח של 20,493.964 קמ”ר .
3. המחוז עם השטח הכי קטן הוא מחוז Samut Songkhram בשטח של 416.707 קמ”ר.
4. המחוז הראשי עם הכי הרבה מחוזות בתאילנד הוא Nakhon Ratchasima, עם 32 מחוזות.
5. המחוז עם הכי הרבה נפות הוא נחון רצ’סימה, עם 287 נפות .
6. המחוז עם הכי הרבה עיריות בתאילנד הוא צ’אנג מאי עם 120 עיריות.
7. המחוז ראשי עם הכי פחות תת מחוזות הוא סמות סחון . מחוז סמוט סונגכראם ומחוז פוקט, 3 מחוזות
8. המחוז שהוקם אחרון הוא מחוז בואנג קאן ב-23 במרץ 2011.
9. המחוז עם קו החוף הארוך ביותר הוא מחוז Prachuap Khiri Khan . יש לו 251 קילומטרים של קו חוף.
10. המחוז הגדול ביותר בתאילנד הוא Amphoe Umphang, מחוז טאק, עם שטח של 4,325 קמ”ר.
11. הרובע הקטן ביותר בתאילנד הוא מחוז Koh Sichang . למחוז צ’ונבורי שטח של 17 קמ”ר. ולמחוז זה יש רק נפה אחת
12. המחוז עם הכי הרבה תת- מחוזות בתאילנד הוא מחוז מואנג נקון רצ’אסימה ומחוז מואנג נקון פאת’ום, שיש לו 25 מחוזות משנה.
13. רובע חדש שהוקם לאחרונה בתאילנד בתאילנד הוא Kalayani Vadhana במחוז צ’אנג מאי.
14. המחוז עם הכי פחות אוכלוסייה בתאילנד הוא רנונג, עם אוכלוסייה של 182,648.
15. המחוז עם האוכלוסייה הכי פחות צפופה בתאילנד הוא מחוז מיי הונג סון . יש לו צפיפות של 19.27 אנשים לקמ”ר.
16. המחוז עם האוכלוסייה הגדולה ביותר בתאילנד הוא מחוז מואנג סאמוט פראקאן עם 495,922 נפשות.
17. המחוז עם האוכלוסייה הפחותה ביותר בתאילנד הוא מחוז קו קוד, מחוז טראט, עם 2,213 נפשות.
18. האי הגדול ביותר בתאילנד, האי פוקט, הוא 543 קמ”ר.
19. האזור עם שטח הקרקע הצר ביותר הוא מחוז Khlong Yai, מחוז טראט, עם טווח יבשתי של 0.45 קילומטרים או 450 מטר בלבד.
20. לגונת הים הארוכה ביותר היא Laem Talumpuk, מחוז Pak Phanang, מחוז Nakhon Si Thammarat.
21. האגם הגדול ביותר הוא אגם סונגקלה, מחוז סונגקלה ומחוז פתאלונג. יש לה שטח של כ-1,040 קמ”ר.
22. אגם המים המתוקים הגדול ביותר בתאילנד הוא Bueng Boraphet, מחוז Nakhon Sawan, עם שטח של 132,737 rai.
23. הנהר הארוך ביותר בתאילנד הוא נהר הצ’י, שמקורו ברכס הרי פטצ’בון, הזורם דרך מחוז חיאפום. מחוז קון קאן מחוז מאהא סרקהם מחוז רועי את, מחוז יאסוטון עד להיפגש עם נחל מון במחוז אובון ראצ’תאני האורך הכולל הוא 765 קילומטרים.
24. התעלה הארוכה ביותר בתאילנד היא Khlong Saen Saep, באורך כולל של 65 קילומטרים.
25. המפל הגבוה ביותר בתאילנד הוא מפל Thi Lo Su, מחוז טאק.
26. הפארק הלאומי הראשון ואזור היער הגדול ביותר הוא הפארק הלאומי קאו יאי. מחוז נאקהון רצ’סימה סרבורי מחוז Nakhon Nayok ומחוז פרצ’ינבורי שהממשלה הכריזה עליו כגן לאומי ב-18 בספטמבר 1962
27. הפארק הלאומי הגדול ביותר הוא הפארק הלאומי Kaeng Krachan. מחוז Phetchaburi ו-Prachuap Khiri Khan
28. הפארק הלאומי הימי הראשון הוא הפארק הלאומי Khao Sam Roi Yot. במחוז Prachuap Khiri Khan שהממשלה הכריזה עליו כפארק לאומי ב-1966
29. טירת החמר העתיקה הגדולה ביותר היא Prasat Hin Phimai, מחוז פימאי, מחוז Nakhon Ratchasima.
30. טירת החמר העתיקה, שהיא העתיקה ביותר, היא Prasat Phum Phon, מחוז Sangkha, מחוז סורין. הוא נבנה בסביבות המאה הבודהיסטית ה-12-13, בהתאמה לתקופת שלטונו של ג’איווארמן הראשון.
31. טירת החמר העתיקה, אשר ממוקמת במערב רוב, היא פראסט מואנג סינג, מחוז סאי יוק, מחוז קנצ’נבורי.
32. המזבלה הראשונה הייתה ממוקמת בטמבון פאי לואנג, מחוז לאפלה, מחוז אוטרדיט.
33. תיבת הדואר הגדולה ביותר (בעבר היה בעולם) הוא ארון, הממוקם במחוז Betong, במחוז יאלה, בגובה של 3.20 מטר, היקף בבסיס 2.65 מטר, היקף ארון של 2.40 מטר, שנבנה ב-1924.
34. מוט הדגל בעל הגובה הגבוה ביותר הוא זה שנמצא ב Mahachulalongkornrajavidyalaya University, מספר 79, כפר מס’ 1, קילומטר 55, Lam Sai Subdistrict, Wang Noi District, Phra Nakhon Si Ayutthaya Province, מיקוד 13170 העמוד המרכזי בגובה 80 מטר. מדורג במקום השלישי בעולם
35. גשר הרכבת הראשון מעבר לנהר צ’או פראיה היה גשר ראמה השישי, שנבנה בשנת 1922 בתקופת שלטונו של המלך ראמה השישי.
36. הגשר הארוך ביותר בתאילנד הוא Chaloem Phrakiat 80th Birthday Road, 5 בדצמבר 2007, חוצה את אגם Songkhla ממחוז Khuan Khanun, מחוז Phatthalung למחוז Ranot, במחוז Songkhla, מרחק כולל 5.450 קילומטרים.
37. הגשר הראשון מעל נהר המקונג הוא גשר הידידות התאילנדי-לאו הראשון בין מחוז נונג קאי. עם בירת ויינטיאן, לאוס על ידי הוד מלכותו המלך הוד מעלתה המלכותית הנסיכה מאהא צ’קרי סירינדהורן בליווי הוד מעלתו נוהאק פומסוואן, נשיא לאוס ניהל את טקס הפתיחה הרשמי ב-8 באפריל 1994.
38. הגשר הראשון מעל נהר המוי הוא גשר הידידות תאילנד-מיאנמר בין מחוז טאק. עם מחוז מיאוודי במיאנמר
39. הגשר התלוי הארוך ביותר להולכי רגל הוא הגשר מעל נהר מון. בתוך הפארק הלאומי קאנג טאנה מבנה פלדה מהודק עם חבלים גדולים הרצפה מכוסה בקרשים ברוחב 2 מטר, אורך 295 מטר.
40. מנהרת מכוניות ההר היחידה הוא ממוקם במחוז Betong, במחוז יאלה.
41. המנהרה הארוכה ביותר היא מנהרת Khun Tan. הוא שימש כמעבר לרכבת הצפונית. ממוקם באזור הגבול בין מחוז האנג צ’ט, מחוז למפאנג ומחוז מאה ת’ה, מחוז למפון, באורך כולל של 1,352 מטר, התחיל ב-1907 והושלם ב-1918.
42. הדרך הארוכה והיפה ביותר לאורך החוף היא Chalerm Burapha Chonlathit Road . מחוז צ’נטאבורי
43. אולם הכס המלכותי הגדול ביותר הוא אולם הכס Vimanmek, רובע דוסיט, בנגקוק. הוא כס המלכות הקבוע הראשון בארמון דוסיט נבנה כולו מעץ טיק זהוב בשנת 2444 בתקופת שלטונו של המלך Chulalongkorn.
44. סכר החימר הארוך ביותר הוא סכר למפאו, מחוז קלסין, באורך של 7,800 מטר.
45. הסכר הגדול ביותר בתאילנד הוא סכר צ’או פראיה, מחוז ספאיה, מחוז צ’יינט.
46. סכר הבטון הדחוס הארוך בעולם הוא פרויקט ביוזמת מלכותית. Khun Dan Prakan Chon Dam מחוז מואנג נאקון נאיוק מחוז Nakhon Nayok יש לו אורך כולל של 2,720 מטר.
47. סכר הבטון הרב-תכליתי הראשון של תאילנד הוא סכר Bhumibol (Yanhee), במחוז טאק.
48. סכר האדמה הגדול ביותר בתאילנד הוא סכר סיריקיט (Tha Pla), מחוז אוטרדיט, עם קיבולת של 9,510 מיליון מטרים מעוקבים.
49. קו הרכבת הארוך ביותר בתאילנד הוא מסילת הרכבת הדרומית. החל מתחנת הרכבת של בנגקוק, מחוז פאתומוואן, בנגקוק דרך מחוז Nakhon Pathom ראצ’בורי מחוז פטצ’בורי Prachuap Khiri Khan צ’ומפון סוראט תאני Nakhon Si Thammarat, Phatthalung, צומת האט יאי (Songkhla), Pattani, Yala לתחנת הרכבת Su-ngai Kolok מחוז סו-נגאי קולוק מחוז נארתיוואט המרחק הכולל הוא 1,160 קילומטרים.