עורך דין ישראלי בתאילנד | עו”ד תאילנד דובר עברית

ממלכת תאילנד היא מדינה בדרום-מזרח אסיה עם כ־70 מיליון תושבים, תל״ג (GDP) של כ־506 מיליארד דולר בשנה (2023), וצמיחה כלכלית יציבה הממוקדת בתיירות, תעשייה וחקלאות. תאילנד ידועה בכינויה “ארץ החיוכים” ומשתרעת על פני אזור של כ־513 אלף קמ”ר, עם עיר הבירה בנגקוק המאכלסת מעל 10 מיליון נפש במטרופולין. במדדי פיתוח, תאילנד מדורגת כמדינה בעלת הכנסה בינונית-גבוהה ובשנת 2020 דורגה במקום ה־21 בעולם במדד Ease of Doing Business של הבנק העולמי (לעומת ישראל במקום ה־35 באותה שנה), עדות לסביבה רגולטורית מושכת לעסקים. כמו כן, נכון ל־2018 היו רשומים בתאילנד כ־89,500 עורכי דין פעילים (לעומת כ־65,000 בישראל), אם כי ביחס לאוכלוסייה צפיפות עורכי הדין בתאילנד נמוכה בהרבה (כ־130 עורכי דין ל־100,000 נפש, לעומת כ־694 בישראל).

יחסי ישראל-תאילנד: היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לתאילנד כוננו רשמית בשנת 1954 ומאז התהדקו בתחומי הסחר, התיירות ושיתוף הפעולה החקלאי. תאילנד היא שותפת סחר משמעותית לישראל, בשנת 2023 הסתכם הסחר בין המדינות בכ־857 מיליון דולר (יצוא תאילנדי 546 מיליון, יבוא מישראל 311 מיליון). תאילנד מייצאת לישראל בעיקר כלי רכב, מזון מעובד, מוצרי גומי ותכשיטים, בעוד ישראל מייצאת לתאילנד יהלומים מלוטשים, דשנים, ציוד אלקטרוני וכימיקלים. מעל 29,000 עובדים תאילנדים מועסקים כיום בישראל בענפי החקלאות והבנייה, ומנגד תאילנד נהנית מתנועת תיירות ישראלית ערה. בשנת 2019 ביקרו בתאילנד 194,081 תיירים ישראלים, שיא היסטורי, ומספר זה הושג שוב בשנת 2023 (כ־190,000 בשלושת הרבעונים הראשונים) ואף צפוי לזנק לכ־350,000 בשנת 2025. התייר הישראלי נשאר בממוצע 18.5 יום בתאילנד ומוציא כ־83,000 בהט לביקור, גבוה מהממוצע העולמי. במקביל, אלפי ישראלים השתקעו בתאילנד לצורך רילוקיישן קבוע: ההערכות מדברות על “אלפי משפחות ישראליות” הגרות ברחבי תאילנד בקביעות. תיירות התעשייה והנדל”ן בתאילנד הופכות יעד לוהט למשקיעים ישראלים, מה שמשתקף בפתיחת משרדים ישראליים (כגון סניף אנגלו-סכסון בפוקט) ובעסקאות נדל״ן אטרקטיביות באיי הנופש שמושכות ישראלים רבים. גם ברמת הממשל, המדינות בוחנות שיתופי פעולה חדשים: לאחרונה עלה הרעיון לפתוח במו״מ להסכם סחר חופשי בין ישראל לתאילנד, לאור הפוטנציאל להגברת הסחר וההשקעות ההדדיות.

תמונת מאקרו כלכלית ועתיד הפיתוח: תאילנד היא הכלכלה השנייה בגודלה בדרום-מזרח אסיה (אחרי אינדונזיה) ומצויה בעידן של תמורות ופיתוח. התיירות הבינלאומית התאוששה כמעט לגמרי ממשבר הקורונה, וחזרה לכ-40 מיליון מבקרים בשנה, רמה המקבילה לשיא של 2019. מגזרי התעשייה והייצור בתאילנד מתקדמים עם פרויקטי דגל לאומיים, כדוגמת המזרח הכלכלי החדש (EEC), איזור תעשייה וטכנולוגיה מיוחד במזרח תאילנד המיועד למשוך השקעות זרות בתחומי טכנולוגיה מתקדמת, רכב חשמלי וחדשנות. הממשלה מקדמת מדיניות Thailand 4.0 להתמקדות בכלכלה דיגיטלית, אוטומציה וערים חכמות, לצד השקעה בתשתיות תחבורה ענקיות: רשת רכבות מהירות, הרחבת שדות תעופה, ופרויקט Bangkok Mega Metro להקלת הגודש בבירה. בנוסף, יוזמות חקיקה חדשות מבשרות על פתיחות רבה יותר למשקיעים זרים: בין היתר, תיקונים מתוכננים לחוקי הקניין וההשקעות (ראו פירוט להלן) עשויים לאפשר אחוז בעלות גבוה יותר לזרים בפרויקטי נדל״ן (עד 75% בעלות בבנייני דירות) והארכת תקופות חכירת קרקע ל-99 שנים, צעדים המכוונים לעודד השקעות נדל״ן ענק ולייתר הסתמכות על פתרונות עוקפי-חוק כמו נאמנים מקומיים. בתמונה הרחבה, תאילנד שואפת לטפס בסולם הכלכלות המפותחות בשני העשורים הקרובים במסגרת ״האסטרטגיה הלאומית 2037-2018״, תוך דגש על קיימות, חדשנות והרחבת מגזר השירותים המתקדמים.

יעדי השקעה מרכזיים ופריסה גאוגרפית: הפעילות הכלכלית והמשפטית בתאילנד אינה ממוקדת רק בבנגקוק, אף שהיא מהווה מוקד. אזורים נוספים הפכו יעדי מפתח למשקיעים זרים, ולכן גם לזירת פעילות לעורכי דין: פוקט (Phuket), אי התיירות הדרומי, חווה בום בנייה של דירות נופש ומלונאות יוקרה; קו סמוי (Koh Samui) וקו פנגן (Phangan) במפרץ תאילנד, מוקדי נדל״ן נופש ופיתוח תיירותי; פטאיה (Pattaya) בחוף המזרחי, עיר נופש ופנאי עם עלייה בביקוש לדיור; צ׳יאנג מאי (Chiang Mai) בצפון, מרכז תרבותי שמשך קהילת נוודים דיגיטליים (Digital Nomads) ויזמי הייטק; וכן ערים כדוגמת הואה הין, קראבי, וקו צ׳אנג, כולן רלוונטיות למשקיעים בנדל”ן נופש. כל אזור מביא איתו מאפיינים רגולטוריים מקומיים (למשל, תוכניות מתאר ייחודיות באיים, או הגבלות בנייה בחופים), מה שמדגיש את הצורך בעו״ד מקומי הבקיא בניואנסים האזוריים. נציין שבבנגקוק מרוכזים מרבית משרדי עורכי הדין הגדולים, לצד סניפים בפוקט, פטאיה וצ’יאנג מאי המשרתים את הזרים והחברות הפועלים שם.

מערכת החוק והמשפט בתאילנד

סקירה כללית: שיטת המשפט התאילנדית היא שיטת משפט קונטיננטלית (Civil Law) המבוססת על חקיקה מקיפה וקודיפיקציה, אך עם השפעות מסוימות ממשפט המקובל (Common Law). החקיקה העיקרית מקובצת בקודים (כגון הקוד האזרחי והמסחרי והקוד הפלילי), ופסיקות בתי המשפט מהוות פרשנות אך אינן תקדים מחייב פורמלי. בראש הפירמידה החוקתית ניצבת חוקת תאילנד (הנוכחית מ-2017), אשר עליה מבוקר התאימות של חוקים ותקנות. בתי המשפט נחלקים לשלוש רמות: ערכאות דיוניות (בתי משפט שלום ומחוזי), בתי משפט לערעורים (ערעור אזורי וערעור כללי), ובית המשפט העליון (הנקרא בית הדין לדין ומשפט, Supreme Court). לצידם פועלים בתי משפט מתמחים: בית משפט לענייני משפחה ונוער, בית משפט לעבודה, בית משפט פיסקלי (מיסים), בית משפט לקניין רוחני וסחר בינלאומי, וכן בית הדין המנהלי הדן בעתירות נגד רשויות ובית המשפט החוקתי הבוחן חוקתיות חוקים. מערכת השיפוט כפופה למלך תאילנד כמקור הסמכות, אך בפועל היא עצמאית ברובה ומנוהלת ע״י מועצת הנהלת בתי המשפט.

מוסדות רגולטוריים מרכזיים: אכיפת החוק והרגולציה בתאילנד מבוזרת בין רשויות שונות:

הליכי חקיקה ואכיפה: החקיקה בתאילנד נוצרת בפרלמנט (בית נבחרים וסנאט), וטיוטות חוק עוברות לעיתים עידון במסגרת מועצת המדינה (Council of State) בטרם אישורן. לאכיפת חוקים שותפות גם רשויות יעודיות: למשל המחלקה להגנת זכויות היוצרים במשרד המסחר (לאכיפת קניין רוחני), משטרת תאילנד המלכותית (כוח משטרה ארצי), וגופים כגון נציבות ההגבלים העסקיים (Trade Competition Commission) המפקחת על מונופולים. מנגנוני אכיפה אזרחיים כוללים גם בתי דין בוררים (Thailand Arbitration Center) לפתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, תחום שצובר תאוצה בשל העומס על המערכת הרגילה והתרבות התאילנדית המעדיפה פשרה על “איבוד פנים” בעימות משפטי.

פרקליטות ותביעה: מערך התביעה מנוהל על ידי התובע הכללי (Attorney General) ועוזריו, במסגרת משרד פרקליטות המדינה (Office of the Attorney General). הפרקליטים הציבוריים אחראים על העמדה לדין בתיקים פליליים, בכפוף לחובת שביתת האישור של בתי המשפט. דרישות המינוי כוללות אזרחות תאילנדית, תואר LL.B והצלחה בבחינת לשכת עורכי הדין. מועצת התביעה הציבורית אחראית על מינויים וקידומים, בדומה למועצה השופטת.

הגבלות על עורכי דין זרים: חשוב לציין כי החוק התאילנדי מטיל מגבלות חמורות על עיסוק משפטי בידי זרים. רק אזרחי תאילנד בעלי רישיון רשאים להיקרא “עו”ד” ולייצג בבתי משפט. לפיכך, עורכי דין זרים הפועלים במדינה מתארגנים כ”יועצים עסקיים” או “יועצים משפטיים בינלאומיים”, ללא זכות הופעה בבית משפט. משרדים בינלאומיים גדולים (כגון Baker McKenzie, DLA Piper, Allen & Overy ואחרים) מפעילים סניפים בבנגקוק, אך צוותיהם כוללים עורכי דין תאילנדיים רשומים לצד יועצים זרים. היועצים הזרים מתמקדים בעריכת חוזים בינלאומיים, ייעוץ בנושאי רגולציה גלובלית, מיזוגים חוצי-גבולות וכו’. חוק עו”ד הזרים אינו קיים בנפרד, אלא איסור העיסוק מעוגן בחוק עורכי הדין ובחוק החברות (שכן שירותים משפטיים מוגדרים כעיסוק שמור לתאילנדים ברשימת הענפים האסורים לזרים לפי ה־FBA, ראו להלן). עם זאת, לצד המגבלה, יש אפשרות לשת״פ בין-משרדי: משרד זר יכול לכרות ברית עם משרד מקומי (למשל Joint Venture, או הסכם “Best Friends”) במסגרתו המשרד המקומי מבצע את הייצוג המקומי והפעולות הטכניות, בעוד היועצים הזרים מעניקים ייעוץ אסטרטגי ללקוח. שיתופי פעולה כאלו נפוצים ומאפשרים שילוב מומחיות גלובלית והיכרות מקומית. למשל, עו”ד ישראלי שרוצה לסייע ללקוחותיו בתאילנד יכול לפעול כיועץ מומחה לדין הישראלי או הבינלאומי במשרד תאילנדי, אך אינו יכול להופיע כעו”ד בבית משפט תאילנדי. היו ניסיונות בעבר לרכך תנאים עבור עורכי דין זרים או לאפשר רישוי מיוחד, אך לעת עתה הממשלה שומרת על “שליטה מקומית” במקצוע עריכת הדין. מדיניות זו נתמכת גם על ידי לשכת עוה”ד התאילנדית, שאף מתבקשת כאמור לנקוט צעדים אתיים נגד עורכי דין המסייעים לעקיפת האיסור באמצעות מבנים פיקטיביים.

הליך הסמכת עורכי דין מקומיים: מי שמבקש להיות עו”ד תאילנד חייב לעבור כמה שלבים: ראשית, השגת תואר LL.B מאוניברסיטה מוכרת בתאילנד (או תואר זר שמוכר לאחר מבחני השלמה). שנית, חברות בלשכת עורכי הדין, הכוללת קורס אתיקה וסטאז’ קצר. שלישית, לעבור את בחינות המכון להכשרת עורכי דין (Thai Bar Association Exam, גוף שונה מהלשכה, המעניק תואר “Barrister-at-Law” הנחוץ לקריירה שיפוטית או תובע ציבורי). בפועל, לרוב עורכי הדין די ברישיון לשכת עורכי הדין כדי לעסוק בעריכת דין פרקטית. מעבר לכך, עורכי דין המעוניינים להופיע בבתי משפט מיוחדים (למשל בית משפט לענייני משפחה וקטינים) מחויבים בהכשרה ייעודית קצרה מטעם בית המשפט המרכזי לאותו תחום. אין דרישות התמחות ספציפית, רישיון תאילנדי מאפשר לעו”ד לעסוק בכל תחום משפטי (פרט לדיני משפחה וקטינים הדורשים את ההכשרה הנוספת כאמור). מבחינת פיזור גיאוגרפי, אין חלוקה ללשכות אזוריות, הרישיון ארצי, ועו”ד יכול לייצג בכל בית משפט במדינה. עם זאת, בפועל רוב הכוחות המקצועיים מרוכזים באזור בנגקוק והמרכז, בעוד בפרובינציות מרוחקות יש מחסור יחסי בעורכי דין פעילים.

חוקי מקרקעין ונדל״ן בתאילנד

מגבלות בעלות לזרים: חוק הקרקעות התאילנדי (Land Code, B.E. 2497-1954) קובע עיקרון יסוד: זר (אדם שאינו בעל אזרחות תאילנדית) אינו רשאי להחזיק בעלות מלאה על קרקע בתאילנד. עיקרון ריבונות הקרקע נובע מתפיסה לאומית שהאדמה היא משאב שיש לשמר בידי אזרחי הממלכה. יש רק חריגים מצומצמים בחוק: (1) זר שקיבל אישור מלכותי מיוחד (נדיר ביותר); (2) תאגיד תאילנדי שבו רוב הבעלות תאילנדית יכול להחזיק קרקע, אך אסור שהחברה תשמש כסות לבעלות זרה (ראו נושא nominee להלן); (3) החלטת קבינט מ-2022 איפשרה באופן תאורטי לזרים אמידים בעלי השקעה של 40 מיליון בהט לפחות, לרכוש חלקת קרקע מוגבלת (עד 1 ראי = 1600 מ”ר) לצרכי מגורים, אולם החלטה זו עוררה מחלוקת ציבורית ולא נחקקה באופן מקיף.

דרכי עקיפה חוקיות למחצה: עקב האיסור על בעלות קרקע, פיתחו זרים מספר פתרונות כדי להנות ממשאב הקרקע בלי בעלות ישירה:

סוגי מסמכי בעלות (טייטלים): בתאילנד קיימים מספר סוגי שטרי בעלות על קרקע עם דרגות חוזק שונה. Chanote (צ’אנוט או Nor Sor 4) הוא שטר בעלות מלא עם קואורדינטות GPS מדויקות ומאפשר עסקאות חוקיות כולל שעבוד. סוגים נמוכים יותר כמו Nor Sor 3 (אישור חזקה הניתן להמרה בעתיד לצ’אנוט) או Sor Kor 1 (זכות עיבוד) נפוצים באזורים כפריים, אך אינם מומלצים לרכישת זרים בשל הסיכון והקושי לאמת בעלות. תמיד יש לוודא בעזרת עו”ד שהנכס נושא צ’אנוט נקי משעבודים ועיקולים. עורכי דין נוהגים לבצע בדיקת נאותות מקרקעין בלשכת המקרקעין: בדיקה של רצף הבעלויות (Chain of Title), וידוא שהמוכר רשום כבעלים חוקיים ושאין חריגות בנייה או שיעבודים. שירות כזה מוצע לרוב בעלות קבועה (למשל כ־8,500 בהט לכל מיליון בהט של שווי נכס בבדיקה, מינימום ~25,500 בהט).

מיסוי נדל”ן ועסקת רכישה: בעת רכישת נכס בתאילנד חלים מספר מיסים ותשלומים: (1) מס העברה של 2% משווי הרשום (לרוב משולם בחצי-חצי ע”י הצדדים אלא אם הוסכם אחרת); (2) מס בולים 0.5% (חליף לעיתים במס עסקאות תלוי נסיבות); (3) מס ניכוי במקור, אם המוכר אדם פרטי, נגבה 1% משווי המכירה (כמס הכנסה סופי על רווח הון משוער); אם חברה, 1% מנוכה אך החברה תתחשבן לפי שיעור מס חברות רגיל; (4) מס עסק (Business Tax) בשיעור 3.3% חל אם המוכר החזיק בנכס פחות מ-5 שנים או שאינו רשום במרשם התושבים בכתובת הנכס. בנוסף, החל מ-2020 הונהג מס קרקע ומבנים שנתי (Land & Building Tax) המוטל על בעלי נכסים לפי סוג השימוש וערך הקרקע, שיעורו מדורג ומתחיל מכ-0.02% בשנה לנכס מגורים בשווי נמוך, ועולה עד 0.7% לנכסים מסחריים יקרים (עם פטורים למגורים ראשיים בשווי נמוך). מס זה החליף את מס השבחה ומנגנוני ארנונה הישנים. עבור זר המחזיק דירה, המס השנתי לרוב זניח או נופל על ועד הבניין.

התפתחויות חקיקה אחרונות בתחום הנדל״ן: השלטון הנוכחי נוקט גישה כפולה, מצד אחד ליברליזציה זהירה של חוקי הנדל”ן לזרים, ומצד שני אכיפה מחמירה נגד ניצול לרעה. ביוני 2024, כאמור, משרד הפנים ניסח תיקוני חקיקה להגדלת מכסת בעלות זרה בדירות ל-75% והארכת חכירות עד 99 שנים. נכון ליולי 2025, הצעות אלו נמצאות בשלבי התייעצות מתקדמים וצפויות לעלות לאישור הקבינט בהמשך השנה. במקביל, ב-24 ביוני 2025 הכירה ממשלת תאילנד בדו”ח נציב תלונות הציבור הקורא לסגור את פרצות ה-nominees בקרקעות, והטילה על 14 סוכנויות (משרד המסחר, פנים, משפטים, משטרה, BOI ועוד) לגבש תוך 30 יום צעדים נחרצים כפי שתואר לעיל. צעדים אלה מסמנים שינוי היסטורי: מעבר מאכיפה סמלית לאפס סובלנות, תוך מוכנות אפילו להחרים קרקע שנרכשה בעורמה. עבור המשקיע הזר, פירוש הדבר הוא שיש פחות מקום לתמרון אפור, מוטב להיעזר בייעוץ משפטי לגיטימי ולפעול במסגרת החוק (למשל בחכירה או רכישת דירה) מאשר לנסות דרכים עקלקלות העלולות להוביל להפסד הנכס וקנסות כבדים.

טבלת תהליך, רכישת נכס (דירה) בתאילנד על ידי זר:

שלב פעולות עיקריות הערות
1. בדיקת מקדמית פנייה לעו”ד לבדיקת נכס: סטטוס בעלות, שעבודים, תקנות בנייה. בדיקת Chanote בלשכת המקרקעין.
2. זכרון דברים (אופציה) חתימה על זכרון דברים ותשלום פיקדון קטן לשריון הנכס. אינו מחייב משפטית בלי רישום; לעתים מדלגים.
3. חוזה רכישה עריכת חוזה מכר דו-לשוני (תאית/אנגלית) בידי עו”ד, כולל תנאי תשלום. שים לב לסעיפי סנקציה על הפרת חוזה.
4. העברת כספים העברת התמורה מחו״ל לחשבון המוכר בתאילנד במט”ח (USD/EUR). הבנק מנפיק Foreign Exchange Form לאישור.
5. חתימה ולשכה המוכר והקונה (או יפויי כוח) נפגשים בלשכת המקרקעין לחתימה. נדרש מתורגמן אם הזר לא דובר תאית.
6. תשלום מיסים תשלום מס העברה 2%, בולים 0.5%, וניכוי במקור 1% (ע״י הצדדים לפי הסכמה). חישוב לפי שווי רשום (לעיתים נמוך מהמחיר).
7. רישום והעברת בעלות הפקיד רושם את הדירה על שם הקונה הזר ומנפיק שטר בעלות חדש. הזר מקבל Title Deed (נסח דירה) רשמי.
8. תשלום יתרה וסיום הקונה משלם את היתרה (אם לא שולמה קודם) והמפתח נמסר. לעיתים תשלום מלא מתבצע לפני הרישום לפי אמון.

הערה: עבור רכישת קרקע באמצעות חכירה, התהליך דומה אך במקום רישום בעלות נרשמת הערת חכירה ל-30 שנה. במקרה של רכישה דרך חברה תאילנדית, מתווסף שלב התאגדות וניהול מניות (מורכב ולא מומלץ ללא ליווי משפטי צמוד).

טעויות נפוצות של רוכשים זרים בנדל״ן בתאילנד:

דיני תאגידים, השקעות ועסקים בתאילנד

הקמת חברה ותצורות התאגדות: הצורה הנפוצה לעסקים בתאילנד היא חברה בערבון מוגבל פרטי (Private Limited Company) המקבילה לחברת בע”מ בישראל. חברה כזו מחייבת לפחות 3 בעלי מניות (ניתן להחזיק מניות באמצעות נאמן כדי להגיע ל-3 אם צריך), מינימום קפיטל רשום ללא דרישת הפקדה מראש עבור תאילנדים, אך במקרה של בעלות זרה לרוב נדרש הון מינימלי מסוים (ראו להלן). תהליך הרישום כולל הגשת תזכיר התאגדות (MOA) עם שם החברה, מטרות, הון ומייסדים, ולאחריו כינוס אסיפה לפתיחת חברה ואישור תקנון. את המסמכים מגישים ל-DBD ומקבלים מספר חברה (เลขทะเบียนนิติบุคคล). התהליך לוקח כשבוע-שבועיים וכולל גם רישום מס חברות (Tax ID) ומע”מ אם רלוונטי. עלות השירות באמצעות עו”ד נעה סביב 35,000 בהט, כולל שכר טרחה והכנת מסמכים, לא כולל אגרת רישום מדורגת לפי ההון (בסביבות 5,550 בהט למיליון הראשון). חברה יכולה להירשם בכל מחוז בתאילנד ואין הגבלה גיאוגרפית לפעילותה. תכולת החבילה המשפטית לפתיחת חברה לרוב כוללת: תזכיר ותקנון, חתימת דירקטורים, חותמת חברה, רישום למע”מ, סיוע בפתיחת חשבון בנק עסקי ועוד.

חוק החברות הזרות (Foreign Business Act – FBA): חוק זה מ-1999 (B.E. 2542) מגדיר שלושה רשימות ענפים בהם מוגבלת פעילות זרים:

פרצות והיתרים: חריג חשוב ל-FBA הוא *אמנת הידידות עם ארה”ב (Treaty of Amity), המאפשרת לאזרחי ארה”ב ובעלות אמריקאית 100% להקים עסקים בתאילנד בתחומים רבים (פרט לכמה חריגים כמו תחבורה, תקשורת, בנקאות). ישראלים כמובן לא נהנים מפריבילגיה זו, אך ניתן לשתף פעולה עם שותף אמריקאי כדי להיכנס תחת האמנה. אפשרות נוספת היא לקבל היתר עסק זר (FBL), תהליך בירוקרטי אך בר-ביצוע בתחומים ברשימה 3, במיוחד אם ניתן להראות שהתאגיד מביא ידע מיוחד שאין בתאילנד. כמו כן, חברות המאושרות ע”י BOI או הפועלות באזורי תעשייה מיוחדים עשויות לקבל פטור מרשימות FBA ויכולות להיות ב-100% זרות בענפים מסוימים. יצוין שבמאי 2025 אישר הקבינט “עקרונית” רפורמה מקיפה ב-FBA: מגמה להוציא מתחולת הרשימות כמה סקטורים חדשים (לדוגמה: שירותי תוכנה, פינטק, HR בתוך קבוצת חברות) ולהקל על הליך רישוי עסקים זרים בהקטנת בירוקרטיה. כמו כן, אחת המטרות היא הגברת שקיפות ומניעת nominee, כולל העלאת עונשים (מ-3 שנות מאסר ו-1 מיליון בהט קנס כיום, לקנסות גבוהים וחילוט נכסים בעת הפרה). רפורמה זו, הצפויה להיחקק במהלך 2025, תשקף שינוי מ”מודל פרוטקציוניסטי” לגישה יותר פתוחה להשקעות זרות בתחומי ההייטק והחדשנות, כדי לקדם את יעדי הצמיחה של תאילנד.

הון מינימלי וחובת הוכחה: לפי התקנות, חברה עם רוב זר נדרשת להוכיח הון מינימלי של 2 מיליון בהט (כ-220 אלף ש״ח) לפעילות כללית, או 3 מיליון בהט אם עליה לקבל רישיון עסק זר. הון זה אינו חייב להיות מופקד מראש בבנק (למעט מקרה של אשרת עבודה, ראו בהמשך), אך יש להצהיר עליו ולשלם אגרת רישום לפי מדרגות ההון. הרפורמה המוצעת מבקשת להדק את אכיפת ההון, למשל לדרוש הוכחת העברת ההון (דפי בנק) כדי למנוע הצהרות הון כוזבות.

אשרות עבודה ומשקיעים זרים: כל זר המועסק בתאילנד חייב ברישיון עבודה (Work Permit) למעט בעלי אשרות מיוחדות (כגון LTR, עליהן בהמשך). רישיון עבודה כרוך בכך שהמעסיק התאילנדי יראה יחס של 4 עובדים מקומיים לכל עובד זר (יש הקלות לחברות BOI). עלות הוצאת Work Permit באמצעות עו”ד היא סביב 20,000 בהט (לא כולל אגרה ממשלתית שנתית ~3,100 בהט). משקיעים או יזמים המקימים חברה חדשה נדרשים לעיתים קרובות להביא הון מינימלי של 1-2 מיליון בהט כדי לקבל אשרת Non-Immigrant Business (ויזת עסקים) ולאחר רישום החברה להגיש בקשה ל-Work Permit. אגרת הוויזה העסקית לשנה היא 2,000 בהט. תכנון ההון והעובדים המקומיים צריך להילקח בחשבון כבר משלב הקמת החברה, כדי למנוע מצב של חברה רשומה שלא יכולה להעסיק את בעליה הזר בפועל בשל אי-עמידה בקריטריונים. כאן נכנסים לעזרתם משרדי עורכי דין ורואי חשבון המציעים חבילות פתיחת חברה + ויזת עבודה, ומסייעים בקליטת עובדים מקומיים לצורך העמידה ביחס הנדרש.

דיני חוזים והתנהלות עסקית: המשפט המסחרי התאילנדי מבוסס על הקוד האזרחי והמסחרי, הדומה בעקרונותיו לדין האירופי הקונטיננטלי. חוזה נכרת בהצעה וקיבול, ודורש תום לב בקיום. עם זאת, סעיפי אי-תחרות, פיצוי מוסכם ועונשין נאכפים באופן מצומצם יותר מבמערב, למשל סעיף פיצוי מוסכם מופרז יכול להיפסק להפחתה על ידי בית משפט. התניה חוזית הפוטרת מאחריות לרשלנות חמורה או כוונת זדון בטלה מעיקרה. תחום אחד שחשוב לזרים הוא הגנה צרכנית: חוק הגנת הצרכן התאילנדי מחייב גילוי מלא ואינו מאפשר להתנות על זכויות מסוימות של צרכן, גם אם החוזה כפוף במוצהר לדין זר. בפרקטיקה, ניהול מו”מ עסקי בתאילנד יכול לקחת זמן, היחס לתנאי חוזה הוא גמיש, ולעיתים המשא ומתן נמשך גם לאחר חתימת מזכר כוונות (MOU). טיפ תרבותי עסקי: שמירת “פני” הצדדים חשובה, גישה ישראלית ישירה מדי עלולה להיתפס כתוקפנית. כדאי להיות סבלני, לכבד היררכיות (לפנות לבכיר בצד שכנגד תחילה), ולהשתמש בעו”ד מקומי כמתווך בתהליך כדי לגשר על פערי תרבות.

השוואה מהירה, הקמת עסק ופעילות עסקית: תאילנד מול ישראל

נושא תאילנד ישראל
בעלות זרה בחברה מוגבלת בתחומים מסוימים (FBA Lists); ברוב התחומים אפשר 100% זרה אך דורש רישיון או BOI. אין מגבלה כללית (למעט חשש ביטחוני); זרה יכולה להחזיק 100% בחברה ישראלית.
הון מינימלי 2-3 מיליון בהט (כאשר בעלות זרה) למטרות אשרת עבודה ורישיון זר. לא נדרש הון מינימלי (פרט לחברות ציבוריות ובנקים).
משך וכח רישום חברה ~1-2 שבועות אונליין, נדרש 3 בעלי מניות מינימום. 1-3 ימים ברשם החברות, דורש בעל מניה 1 ומנהל 1 לפחות.
מיסוי חברות 20% מס חברות אחיד (הנמכה ל-15% לחברות קטנות עד רווח מסוים). 23% מס חברות (2025); חברות קטנות זכאיות להקלה קטנה (למשל 16% עד 300 א׳ ש״ח).
מע״מ/מע״מ 7% מע״מ (VAT) סטנדרטי, חל על רוב המוצרים והשירותים. 17% מע״מ סטנדרטי, עם פטורים בסיסיים (פירות וירקות, תיירות נכנסת וכו’).
מיסוי דיבידנדים 10% ניכוי במקור על דיבידנד לבעלי מניות (תושב או זר). 30% לבעל מניות יחיד (או מופחת למשקיע זר לפי אמנת מס ~25%).
אמנות מס כפול 61 אמנות בתוקף (כולל עם ישראל משנת 1996). ~59 אמנות; אמנת תאילנד-ישראל מונעת כפל מס ומגבילה ניכוי מס במקור.
אכיפת חוזים ממוצע 420 יום לפסק-דין בערכאה ראשונה. קיים מוסד בוררות יעיל. ממוצע ~900 יום (שלוש ערכאות); הליכי בוררות זמינים (ICC/פנקס בוררים).
חדלות פירעון הליך פירוק ושיקום תחת חוק פשיטת הרגל, ~1.5-2 שנים בממוצע. הליך חדלות לפי חוק חדלות פירעון (2018), ~1-3 שנים (תלוי בהסדר).
כוח עבודה זר נדרש רישיון עבודה, יחס 4:1 מקומי:זר; LTR Visa מקל על מומחים. לא נדרש רישיון עבודה בנפרד (אשרת עבודה כלולה בסטטוס עולה/תושב זר כחוק).
יחסי עבודה חוקי העבודה פרו-עובד: פיצויי פיטורין עד 400 ימי שכר, שבוע עבודה 48 ש’. דיני העבודה מגנים אך גמישים יותר: פיצויי פיטורים חודש לכל שנת עבודה (מקס׳ 12 ח׳), שבוע 42 ש’.

הערות לטבלה: תאילנד וישראל שתיהן חתומות על אמנת ההגנה על השקעות (ICSID) ומכירות בפסקי בוררות זרים לפי אמנת ניו יורק. עם זאת, הליכי אכיפת פסק חוץ בתאילנד עשויים להיות איטיים בשל בירוקרטיה, בעוד בישראל ההליך ממוסד יחסית. בתחום האכיפה המנהלית, בתאילנד עלול להיות יתרון למשקיע בעל קשרים עם רשויות (המכונה לעיתים “General Connection”), בעוד בישראל יש רגולציה פורמלית ושוויונית יותר אך היא לעיתים מורכבת יותר (למשל רישוי עסקים, רגולציית ייבוא).

מערכת המיסוי ודיני עבודה, זווית זרים

מיסוי אישי: תאילנד מטילה מס הכנסה פרוגרסיבי לתושבים (מי ששוהה >180 יום בשנה בתאילנד) בשיעורים של 0% עד 35%. מדרגת המס העליונה (35%) חלה על הכנסה שנתית מעל 5 מיליון בהט (~550 אלף ש״ח). בתאילנד יש פטורים וניכויים נדיבים יחסית (זיכוי אישי, בני זוג, ביטוח חיים וכו’). לתושבים שאינם דומים (Non-Residents), מוטל מס במקור קבוע על הכנסות שמקורן בתאילנד (למשל 15% על ריבית/דיבידנד). חשוב: תאילנד אינה ממסה הכנסה זרה של יחיד אם לא הובאה בפועל לתאילנד באותה שנת מס (למשל פנסיה מחו”ל שלא מועברת לתאילנד פטורה). כעבור 2024, בעלי אשרת LTR (ראו בהמשך) אף נהנים מתקרת מס שטוחה 17% למהנדסים מיומנים. בישראל, לשם השוואה, מדרגת המס העליונה היא ~50% (כולל ביטוח לאומי ומס בריאות) על הכנסה מעל ~650,000 ש״ח לשנה, ולכן מבחינת יחידים תאילנד אטרקטיבית יותר עבור בעלי הכנסות גבוהות (וכאמור יש אמנת מס המונעת כפל מס בין המדינות).

מיסוי חברות ועסקים: בתאילנד, מס החברות כאמור 20%. חברות קטנות עם רווח חייב נמוך (עד 300,000 בהט) משלמות 0%, ועל חלק הרווח 300k-3 מיליון בהט, 15%. אין הפרדה בין “מפעל חיוני” ללא כפי שיש בישראל (שיעור מס אחיד). מע״מ תאילנד הוא 7% סטטי, לעומת 17% בישראל. עם זאת, תאילנד מטילה מס בלו על דלק ומוצרים מסוימים, ומסי ייבוא שיכולים להיות גבוהים בתחומים מסוימים (למשל 80% על ייבוא רכבי יוקרה). משקיעי נדל”ן זרים צריכים לשים לב שמכירת נכס בתאילנד על ידם תחויב כנראה במס ניכוי במקור 1% (שמשחרר מכל מס נוסף, בהנחה שזה נכס יחיד). ישראל לעומת זאת תמסה תושב חוזר שמכר נכס בחו”ל על בסיס לינארי (פטור יחסי עד 2014 ומס 25% על הרווח ממועד זה).

דיני עבודה וזכויות סוציאליות: בתאילנד שבוע העבודה 6 ימים × 8 שעות (48 שע׳), אך חברות רבות עברו ל-5 ימים מודרני. שכר מינימום נשקל בכל מחוז ונע כיום סביב 354–353 בהט ליום (כ-10 דולר; למשל 354 בבנגקוק) לאחר העלאה ב-2022. בנוסף קיים בונוס חובה של חודש שכר אחד לשנה (מעין משכורת 13, במגזר הייצור). פיצויי פיטורים: לאחר שנת עבודה, חודש שכר, 1–3 שנים: 3 חוד’, 3–6 שנים: 6 חוד’, 6–10: 8 חוד’, 10–20: 10 חוד’, ו-20 שנה ומעלה: 20 חודשי שכר. החוק אוסר פיטורים ללא סיבה מוצדקת, ומכיר גם בזכות לשביתות תחת תנאים. עבודה זרה: מעסיק מחויב לרשום עובד זר למערכת הביטוח הלאומי המעניקה כיסוי רפואי בסיסי, או לחלופין הוכחת ביטוח בריאות פרטי (למשל בעלי ויזת LTR חייבים ביטוח של $50,000 לפחות). ישראלי המעתיק פעילות לתאילנד יגלה שפיקוח העבודה גמיש יותר כלפי משרות בכירות (שבהן חוזים אישיים נפוצים), אך נוקשה בעבודת כפיים (יש אכיפה נגד העסקה בלתי חוקית של זרים בתחום עבודות פשוטות כמו מסג’ או ברמנים, מקצועות אסורים לזר). דיני העבודה בישראל מגנים יותר על העובד הזר (דרישת שכר מינ׳ גבוה, ביטוח בריאות ממלכתי וכו’), בעוד בתאילנד ההתמקדות היא בהבטחת מקומות עבודה לתאילנדים (באמצעות מכסות) ופחות בהגנה על הזכויות של הזר עצמו.

מוסדות ומנגנוני אכיפה בעסקים: הן בישראל והן בתאילנד יש רשם חברות דינמי, בישראל רשם החברות במשרד המשפטים, ובתאילנד ה-DBD. בישראל רגולציה כגון חוק הגבלת אשראי וחוק הריכוזיות מציבים מגבלות על בעלי הון, בעוד בתאילנד רגולציה כזו פחות מפותחת. עם זאת, תאילנד הקימה ב-2018 את נציבות התחרות (הגבלים עסקיים) שחוקרת קרטלים ומונופולים, בין היתר חקרה באחרונה פלטפורמות זרות כמו Grab. היבט אחר הוא אכיפת אנטי-שוחד: תאילנד חוקקה חוק למניעת שוחד במגזר הציבורי (2018) עם תחולה על חברות תאילנדיות שפועלות גם בחו”ל. כלומר, משקיע ישראלי בתאילנד צריך להקפיד לא להפר חוקי מתן טובת הנאה לפקידי ציבור תאילנדיים, העונשים חמורים (עד 5-10 שנות מאסר). בישראל כמובן יש חקיקה דומה כנגד שוחד עובדים ציבוריים.

עורכי דין מובילים בתאילנד – לווי משפטי לישראלים

קהילת עריכת הדין בתאילנד התפתחה משמעותית בעשורים האחרונים, וכיום פועלים בה הן משרדים מקומיים ותיקים והן שלוחות של פירמות בינלאומיות. להלן 10 מעורכי הדין הבולטים בתאילנד (נכון לשנת 2025), במגוון תחומי עיסוק, עם דגש על בעלי נגיעה ללקוחות זרים, ישראלים והשקעות בינלאומיות:

(ראוי לציין שישנם עורכי דין מובילים רבים נוספים בתאילנד: למשל דר. ויראפונג צ’איקומנרד המתמחה במסים בינ”ל, דאראני וצ’נאוואטיווונג, ראשת תחום הפטנטים ב-Tilleke, פרופ’ פואנפונג (ראש לשכת עוה”ד לשעבר) ועוד. הרשימה לעיל מציגה טעימה מייצגת של מומחים בתחומים שחשובים למשקיעים וגורמים בינלאומיים.)

מדריך: כיצד לבחור ולשכור עורך דין בתאילנד

בחירת עורך דין מתאים היא קריטית להצלחת המיזם או העניין המשפטי שלכם בתאילנד, בייחוד בשל פערי השפה והתרבות. להלן מדריך תמציתי לצעדים ולשיקולים:

1. הגדרת הצרכים והתחום: ראשית, הגדירו את תחום הסיוע המשפטי הנדרש, האם מדובר בעסקת נדל”ן? בהקמת חברה? בליטיגציה או אולי בענייני הגירה? בתאילנד קיימים עורכי דין כלליים ורבים מהם עוסקים בכמה תחומים, אך עדיף לבחור עו”ד בעל ניסיון ספציפי בבעיה שלכם (למשל עו”ד המתמחה במקרקעין לבדיקת נכס בפוקט, או משרד המתמחה בדיני עבודה לצורך פיטורי עובד מקומי). משרדים גדולים מציעים “one-stop-shop” עם מחלקות מומחיות, אך גם שכר הטרחה בהתאם. אם הצורך שלכם נקודתי ולא גדול בהיקף, ניתן לשקול משרד בוטיק מקומי מומחה. ישנם גם עורכי דין דוברי אנגלית ברמה גבוהה, מומלץ לוודא זאת מראש. ישראלים רבים יעדיפו עו”ד דובר עברית, אך זה מצרך נדיר בתאילנד. ניתן לאתר יועצים ישראלים החיים בבנגקוק (לאו דווקא עו”ד) המשמשים מתווכים, או לפנות למשרדים שמעסיקים ישראלים. למשל, ישנו משרד מקומי המתגאה בצוות עם “דוברי עברית, אנגלית ותאית” כדי לתת מענה ללקוחות ישראלים, חפשו זאת באתרי המשרדים.

2. בדיקת רישוי ואמינות: חובה לוודא שהגורם עמו אתם עובדים הוא עו”ד תאילנדי מורשה (Attorney-at-Law) או Solicitor רשום. ניתן לבקש את מספר הרישיון שלו ולאמתו מול לשכת עורכי הדין של תאילנד (יש להם מאגר רשמי). לצערנו, קיימים “יועצים” מתחזים, בעיקר באזורים תיירותיים, המציגים עצמם כעו”ד אך חסרי הסמכה. שגרירות ישראל בבנגקוק פרסמה רשימה של עורכי דין מומלצים (אך אינה נוקבת שמות ספציפיים כדי לא להפלות), ובכל מקרה ממליצה לבצע בדיקת רקע עצמאית. שאלו על ניסיונו של העו”ד במקרים דומים, ואל תהססו לבקש ממליצים (לקוחות עבר).

3. משרד גדול מול קטן: משרדים בינלאומיים גדולים (כמו Baker McKenzie, Tilleke & Gibbins, Allen & Overy Bangkok וכו’) מספקים סטנדרט שירות גבוה, צוות רב-לשוני ויכולת לטפל בעניינים מורכבים רב-תחומיים. הם מתאימים לעסקאות ענק או לחברות המבקשות ליווי כולל (רגולציה, חוזים, מיסוי). מנגד, שכר טרחתם גבוה, לעיתים 300–400 דולר לשעה ואף יותר, בהתאם לדרגת השותף. משרדים מקומיים בינוניים/קטנים יגבו פחות, למשל שעת ייעוץ במשרד בינוני בבנגקוק ~8,000 בהט (כ-230$), ואילו משרד קטן באיסאן עשוי לגבות 2,500–4,000 בהט לשעה. היתרון במשרד קטן: יחס אישי, גמישות במחיר ולעיתים בקיאות גבוהה בנעשה מול הרשויות המקומיות. למשל, אם אתם רוכשים וילה בקוסמוי, משרד מקומי באי, המכיר את פקידי לשכת המקרקעין שם, יכול לזרז עניינים. אנשי מקצוע משלימים: חלק מהמשרדים כוללים גם רואי חשבון, נוטריונים ומתורגמנים כחלק מהצוות, דבר יעיל אם תצטרכו תרגום נוטריוני של מסמכים (שירות הנדרש לדוגמא עבור תעודות ממשלתיות ישראליות שמגישים בתאילנד).

4. עלויות ושכר טרחה: בתאילנד, עבור משימות סטנדרטיות רבות, מקובל תעריף פיקס-פרייס (Fixed Fee) במקום חיוב שעתי. למשל:
פתיחת חברה בע”מ: ~35,000 בהט לכל ההליך.
רישום חברה בכל מחוז מחוץ לבנגקוק: לעיתים המשרדים יגבו תוספת נסיעה, אך רבים (כמו Isaan Lawyers) מתחייבים לעלות אחידה בכל מקום.
עריכת חוזה רכישת בית/קרקע: כ־10,000 בהט.
בדיקת חוזה קיים (עד 25 עמודים): ~10,000 בהט.
עריכת חוזה העסקה דו-לשוני: ~6,500 בהט (או 8,000 בהט כולל תרגום לתאית) לעובד.
ניסוח הסכם מייסדים/שותפות: ~9,500 בהט.
חוזה בנייה מורכב: החל מ-12,500 בהט +.
חוזה השכרת נכס: לרוב “לפי הצעת מחיר” (תלוי אם גם רישום בטאבו).
חוזה הלוואה עסקית פשוט: ~5,000–7,000 בהט.
הכנת מכתב דרישה משפטי (Demand Letter): החל מ-30,000 בהט.

פתיחת תיק ליטיגציה (בית משפט שלום): שכ”ט מקובל ~5% מסכום התביעה, או סכום קבוע אם התביעה קטנה. יש תקרה בחוק של 200,000 בהט לשכר טרחת עו”ד שנפסק בתיק, אך בפועל לקוח ישלם יותר לפי הסיכום איתו. למשל, Siam Legal מציינת שבמקרים אזרחיים משמעותיים שכר הטרחה מתחיל סביב 300,000 בהט (כולל תרגומים, הכנת מסמכים וגישור).

– אשרת עסקים לשנה + רישיון עבודה: ~20,000 בהט כל אחד (לא כולל אגרות 3,100/2,000).
– תרגום נוטריוני: 400–1000 בהט למסמך.

– ייעוץ ראשוני: משרדים רבים מציעים פגישת ייעוץ קצרה בחינם, ואחרת גובים 2,000 בהט לשעה עבור עו”ד מקומי, 2,500 בהט ליועץ זר בכיר. חלקם יחזירו עלות ייעוץ אם תשכרו אותם לטיפול מלא.

כמובן, מחירים אלו משוערים ועלולים להשתנות לפי מורכבות המקרה, מוניטין המשרד ודחיפות (עבודה דחופה בלוחות זמנים קצרים עלולה להיות בתעריף כפול). טיפ: בקשו הצעת מחיר כתובה מראש. תאמו האם מדובר במחיר קבוע (inclusive) או שיש תוספות עבור הוצאות (נסיעות, אגרות, מתורגמן). לדוגמה, משרד Isaan Lawyers מציין שהעלות שלDue Diligence מקרקעין אינה כוללת הוצאות נסיעה אם הנכס בפרובינציה אחרת.

5. תקשורת ושפה: ודאו שעורך הדין או מי מצוותו מתקשר היטב באנגלית (או בשפתכם). מחסום שפה עלול לגרום לאי-הבנות הרות גורל. גם אם שוכרים משרד תאילנדי קטן, בקשו שעו”ד אחד ששולט באנגלית יהיה איש הקשר שלכם. חלק מהעו”ד התאילנדים שולטים באנגלית משפטית אך פחות בדיבור, במצב כזה, שימוש במיילים בכתב יכול לעזור. תרגום מסמכים: אם אתם מקבלים מסמך בתאית, עורך הדין יספק תמצית תרגום. במסמכים קריטיים (חוזה רכישה, כתב טענות) אפשר לדרוש תרגום מלא לאנגלית, יש לכך עלות נוספת (כ-500-1000 בהט לעמוד כפי שצויין). וודאו מראש האם הצעת המחיר כוללת תרגומים דו-לשוניים.

6. שיטת העבודה ויחסי אמון: שימו לב לגישת עורך הדין: האם הוא ממהר להבטיח “הכל אפשרי”? גישה זהירה וריאלית עדיפה. למשל, אם עו”ד אומר “אין בעיה, נרשום את העסק על שם אשתי וזה בסדר”, יש כאן דגל אדום, כי הוא מציע דרך עוקפת חוק שעלולה לסכן אתכם. עו”ד טוב יסביר את הסיכונים, יציג חלופות, ויבקש את אישורך לכל צעד. כמו כן, בתאילנד מקובל שכר טרחה מדורג: חלק עם פתיחת התיק, חלק באמצע והיתרה בסיום (בפרט בליטיגציה). הימנעו מתשלום 100% מראש. אם מדובר בהליך ארוך (למשל תביעה משפטית), אפשר לנהל הסכם הצלחה (Success Fee) שבו חלק מהשכר תלוי בתוצאה, אך לא כולם יסכימו לכך.

7. התנהלות מול רשויות: בתאילנד, עורך הדין לעיתים יתווך מול הפקידים, למשל, בהגשת בקשה לרשם החברות, או בקבלת אישורי בניה. חשוב שעו”ד יכיר את הנהלים המקומיים: לדוגמה, בפוקט קיימים טפסים יחודיים בעירייה להגשת היתר בניה לבית שנבנה עבור זר, ועו”ד מנוסה בפוקט יכיר זאת. באופן כללי, עו”ד אמין לא יציע “לשלם טיפ לפקיד” אלא יפעל בערוצים הרשמיים. אם הוא מרמז על שוחד, זה מנוגד לחוק ועלול לסבך אתכם; מוטב לחפש אחרת.

8. התמחות משנה: אשרות ותרגומים: במקרים רבים, לצד הצורך המשפטי העיקרי קיים צורך נלווה, למשל משקיע נדל”ן זר יצטרך אשרת שהייה מתאימה כדי לחתום ולשהות בתאילנד. עורכי דין רבים מספקים שירותי הגירה וויזות משלימים, או עובדים עם סוכנויות ויזה (Visa Agents) בשת״פ. לדוגמה, ישנן חברות ייעוץ בבנגקוק כמו Vize Counselor המתמחות בהסדרת ויזות (עבודה, שהייה ארוכת טווח, Overstay) ומעסיקות עורכי דין הגירה. תוכלו לשאול את עוה”ד אם הוא מטפל בכך או מפנה לגורם משנה. אותו דבר לגבי תרגום נוטריוני, לרוב עורכי הדין (מי שהוסמכו כנוטריונים ע”י לשכת עוה”ד) יכולים לספק אישור נוטריון למסמך מתורגם בעלות ~1000 בהט לעמוד, מה שחוסך התרוצצות.

9. חוזה התקשרות עם עו”ד: נהגו לבקש Letter of Engagement, מסמך המפרט את השירותים, עלויות משוערות, לוחות זמנים ותנאי סודיות. זה נורמה במשרדים הגדולים, אך גם משרדים קטנים יכולים לספק מייל אישור. ודאו שברור מה היקף העבודה (לדוגמה: “בדיקת חוזה ושעת ייעוץ אחת בפגישה, כל דבר נוסף יחויב בנפרד”).

10. המשכיות ותמיכה מתמשכת: אם בכוונתכם לפעול בתאילנד לאורך זמן (למשל עסק פעיל, השקעות מתמשכות), שווה לבחור משרד שיכול לתמוך בכם לאורך הדרך, צוות רב-תחומי שיוכל לתת מענה לצרכים חדשים (מיסוי, דיני עבודה, ליטיגציה בעת הצורך). ניתן לשקול Retainer (מיקור חוץ משפטי חודשי) למשרד, שבהסכם כזה, בתמורה לתשלום חודשי קבוע, המשרד יעמוד לרשותכם X שעות בכל חודש לכל עניין. הדבר נפוץ בקרב חברות זרות הפועלות בתאילנד שרוצות להימנע מהעסקת יועץ משפטי In-house. העלות תיקבע לפי היקף, למשל, 50,000 בהט לחודש עבור 10 שעות ייעוץ.

עו”ד דובר עברית בתאילנד הוא שותף אסטרטגי: הוא לא רק “ממלא טפסים”, אלא מנווט אתכם בנפתולי הרגולציה, מגן על האינטרסים שלכם מול צדדים מקומיים, ודואג שבשל הבדלי השפה והמשפט לא תיפלו למלכודת. קחו את הזמן למצוא את האדם הנכון.

ליווי משפטי לקהלי יעד שונים

כפי שהוזכר, לתיירים, משקיעים ואנשי עסקים ישראלים בתאילנד צרכים משפטיים מגוונים. להלן התייחסות ממוקדת לכמה קהלי יעד ספציפיים ומה לכלול בליווי המשפטי עבורם:

א. תיירים ונופשים: רוב התיירים הישראלים בתאילנד לא יזדקקו לעורך דין, אך מתי כן? במקרי חירום: מעצר עקב עבירת סמים או קטטה, אובדן דרכון וסתבכות עם רשויות ההגירה (Overstay ממושך), תאונת דרכים עם פגיעה בנפש, או מחלוקת מסחרית (למשל סכסוך עם בעל מלון/חברת טיולים). במקרים אלו חשוב לפנות מיד לעו”ד פלילי/תעבורה מקומי. רצוי שיהיה זמין 24/7. שגרירות ישראל בבנגקוק יכולה לספק רשימת עורכי דין דוברי אנגלית המתמחים בפלילים. על עוה”ד ללוות בהליכי השחרור בערבות, תקשורת עם המשטרה וייצוג בבית משפט במידת הצורך. חשוב לדעת שבמערכת התאילנדית, שחרור בערבות הוא קריטי, אם מתנהלים משפט ויש אפשרות להשתחרר, זה ימנע שהייה ממושכת בתנאי מעצר. עו”ד טוב ישיג הפחתת ערובה או שחרור עצמי במקרים קלים. נושא נוסף: תיירים שנפצעו בתאונה (למשל תאונת אופנוע), עו”ד יכול לסייע בתביעת ביטוח (אם יש פוליסה בינלאומית) ובהסדרת פיצוי מול הנהג הפוגע. חלק מהמשרדים כמו Juslaws בבנגקוק מציעים שירותי נזקי גוף לתיירים בעברית.

ב. רוכשי נדל”ן זרים: זהו קהל משמעותי, ישראלים רבים רוכשים דירות נופש או משקיעים בפרויקטים תאילנדיים. הליווי המשפטי מתחיל כבר משלב בדיקת הפרויקט/נכס (כפי שתואר לעיל). בנוסף, עו”ד דואג להכנת מסמך העברת כספים מחו”ל הנדרש לרישום דירה, מסייע בפתיחת חשבון בנק תאילנדי (אפשרי לזר בקלות יחסית, ודורש דרכון ואשרת שהייה תקפה, יש בנקים הדורשים גם מכתב המלצה). עוד תחום, ניהול נכס בשלט רחוק: משקיעים שלא גרים בתאילנד צריכים ייפוי כוח לניהול הנכס (למשל לחתום לשוכר). עו”ד יכול להחזיק ייפוי כוח נוטריוני מטעמו כדי לטפל בעניינים שוטפים, זה עדיף מלתת ייפוי כוח פתוח לסוכן נדל”ן. עו”ד נדל”ן אף יוודא שהסכם השכירות שלכם הוגן ומציית לחוק השכירות התאילנדי (יש רגולציה המגנה על שוכרים ארוכי טווח). מס רכישה עבור זר, אם תמכרו בעתיד, עו”ד ייעץ איך למזער מס, אולי על ידי החזקת הנכס מספיק זמן כדי להימנע ממס עסק (5 שנים). גם עריכת צוואה תאילנדית לנכס היא צעד חשוב, כדי שאם יקרה מקרה, הנכס יעבור ליורש המיועד ללא סבך משפטי (עו”ד יכול לערוך צוואה דו-לשונית ולהפקיד בבית משפט מקומי).

ג. אנשי עסקים ומשקיעים זרים (FDI): כאן הליווי המשפטי הוא מתמשך ורחב: החל מבחירת צורת התאגיד (חברה פרטית, Representative Office לייצוג ללא מסחר, שותפות מוגבלת, סניף של חברה זרה), דרך רישום החברה וכלה בקבלת אישורים מיוחדים (למשל רישיון מפעל, אישור BOI אם רוצים פטורים, רישיון ייבוא/ייצוא). עו”ד תאגידי בשילוב יועץ מס יתכננו את מבנה ההשקעה, ייתכן שכדאי להקים חברה כפולה (Holding בחו”ל + חברת-בת בתאילנד) מטעמי מס. כמו כן, המשקיע יצטרך אשרת עבודה, עורכי הדין מכירים את מסלולי הוויזה החדשים: למשל אשרת LTR (Long Term Resident) שהושקה ב-2022, מאפשרת לשוהים אמידים/גמלאים/מומחים לשהות 10 שנים עם בני משפחה בתאילנד, וליהנות מיתרונות מס (כגון מס שטוח 17% על הכנסות גבוהות). בינואר 2025 אף הוקלו תנאי ה-LTR, בוטלה דרישת הכנסה שנתית $80,000 לפנסיונרים ול”עובדי רילוקיישן”, והופחתו תנאי המחזור של מעסיקיהם. עורך דין מעודכן יידע להכווין את המשקיע האם הוא עומד בקריטריונים החדשים (למשל, מעתה אין הגבלה למספר בני משפחה נלווים ב-LTR). לאחר ההקמה: עו”ד דואג לתאימות רגולטורית שוטפת, הגשת דוחות שנתיים לרשם, חידוש רישיונות (למשל רישיון מזון, רישיון תוכנה אם החברה עוסקת בכך). גם התמודדות עם רשויות: אם המשקיע מקבל ביקורת מיסוי או חקירת הלבנת הון (יש ארגון AML תאילנדי פעיל), על העו”ד להתערב, לייצג בדיונים ולהסדיר עניינים לפני שמידרדר לפלילי. לדוגמה, עו”ד יכול לסייע בקבלת הסדר כופר קנס ממשרד המכס אם חברה זרה הואשמה בהצהרת ייבוא לא נכונה. ככלל, משקיע רציני יחזיק את עו”ד המשרד בקשר שוטף, ולכן הדגש הוא על בחירת משרד עם יכולת ליווי ארוכת טווח.

ד. ישראלים המתכננים רילוקיישן (Relocation): קבוצה זו כוללת משפחות או יחידים שעוברים לחיות בתאילנד לפרק זמן ממושך (הרבה פעמים יזמי online, פנסיונרים צעירים, עובדים בחברות בינ”ל). צרכיהם: אשרות שהייה מתאימות, אם אין LTR, אז ויזת Non-Immigrant O (למטרות אחרות, נניח נשוי לתאילנדית או הורה לילד תאילנדי), או Visa Education (לימודים) אם בוחרים בדרך זו, או Retirement Visa לגילאי 50+ (מחייבת פקדון 800,000 בהט או הכנסה חודשית 65,000 בהט). עו”ד הגירה יכול להכין את המסמכים, כולל תרגום נוטריוני לתעודות כמו תמצית רישום מישראל, וללוות ללשכת ההגירה לקבלת הוויזה. פתיחת חשבון בנק: לא כל סניף מקבל זרים קלי-קלות. לעיתים מכתב מעו”ד (או ממעסיק) יכול לעזור. בנוסף, מתעוררים שאלות משפטיות יומיומיות: השכרת דירה, עו”ד יכול לבדוק חוזה שכירות (בפרט אם הוא ארוך משנה), לבדוק שאין סעיפים מקפחים (לפי פקודת השכירות למגורים 2018 בתאילנד, בעל בית לא יכול למשל לחייב קנס גבוה מ-1 חוד’ שכירות על יציאה מוקדמת). למי שעובר עם ילדים: אולי יצטרכו עזרה משפטית ברישום לבית ספר פרטי (חוזה מול מוסד, וידוא תנאי ביטול). נישואים וגירושים: ישראלים הנישאים לבני זוג תאילנדים, עו”ד יכול לסייע בעריכת הסכם ממון דו-לשוני (חוזה טרום-נישואין ניתן לרישום בתאילנד אם נערך לפני הנישואין; רצוי לכלול תרגום לעברית כדי שיקבל תוקף בישראל). במקרה של גירושין מעורבים, יש צורך בעו”ד המתמצא גם בדין המשפחה התאילנדי (שמשלב דין דתי בפטאני למוסלמים) וגם בהכרה הבינלאומית, למשל, איך לאכוף פס”ד מזונות על בן זוג שחזר לישראל. קיים מנגנון של אמנה דו-צדדית בין ישראל לתאילנד בענייני מזונות (לא רשמית, אך דרך אמנת האו”ם למזונות, בה שתיהן צד). עו”ד בתאילנד יכול לפעול מול מחלקת אכיפת פסקי חוץ של משרד המשפטים התאילנדי במקרה כזה.

ה. עורכי דין בינלאומיים ומשפט משווה: גם לעורכי דין מחוץ לתאילנד המבקשים לסייע ללקוחותיהם בתאילנד יש צרכים. לדוגמה, משרד עורכי דין בישראל שמייצג לקוח הרוצה לתבוע חברה תאילנדית, יזדקק לקשר עם עו”ד מקומי להגשת התביעה בתאילנד. במצב כזה, הם יחפשו Correspondent Law Firm. ישנן רשתות בינ”ל (כמו Lex Mundi, Meritas, Ally Law) שבהן חברים משרדים תאילנדיים, מה שמקל למצוא שותף מקומי. עורכי דין זרים גם מתעניינים ברגולציית עריכת הדין בתאילנד, כבר הזכרנו שאינם יכולים להיות רשומים כעו”ד. עם זאת, משרדים תאילנדיים רבים ישמחו לגייס עו”ד זר כיועץ, במיוחד אם הוא מביא קליינטורה או מומחיות. ההסדר הוא בד”כ שניתן תואר Consultant או Foreign Legal Counsel, אין בעיה להעסיקו במשכורת או חלוקת רווחים (כל עוד החברה המשפטית עצמה בשליטה תאילנדית לפי חוק). עורכי דין בינ”ל העובדים בתאילנד צריכים אשרת עבודה כמובן. עבורם לשכת עוה”ד התאילנדית מארגנת לעיתים השתלמויות בדין התאילנדי לזרים, ובשנים האחרונות גם דובר על מבחן כשירות מיוחד לזרים, אך הדבר לא מומש. לשכת עוה”ד כן מאפשרת לForeign Legal Consultants להצטרף כ”חברים נלווים” ללשכה, ללא זכות הופעה, כדי שיוכלו להשתתף בפעילות מקצועית. לסיכום, עבור עו”ד ישראלי, הדרך הטובה ביותר לפעול בתאילנד היא דרך שותפות עם משרד מקומי, בין אם בהסכם רשמי (Joint venture) ובין אם כקו-אופרטיב (יש משרדים ישראליים שעובדים צמוד עם תאילנדיים לטיפול בלקוחות ישראלים, למשל משרד עו”ד ישראלי X מפרסם שהוא “שותף” של משרד Y בתאילנד).

ו. מניעת הונאות וטעויות תרבותיות במשא ומתן: סוגיות שייחודיות לזרים: ראינו שנושא ה-Nominee הוא מוקש. ישנן גם הונאות חוזיות שמכוונות כלפי זרים: אחת הידועות היא “תרמית מקדמה”, איש עסקים זר מתקשר עם “ספק תאילנדי” ומעביר תשלום מקדמה על סחורה, רק לגלות שהחברה התאילנדית הייתה פיקטיבית. עורכי דין יכולים לבצע בדיקת רקע על חברה או אדם, יש דרכים לאמת רישום חברה תאילנדית ופעילותה. הונאה אחרת: שותף מקומי נוכל, היו מקרים של זרים שהקימו חברה עם שותף תאילנדי שנתנו בו אמון מלא, ורשמו על שמו זכויות (כי כך החוק דרש), וההוא ניצל זאת להבריח נכסים. פיתרון: הסכמי שותפים מפורטים, ערבויות ובטחונות שניתן לממש. פערי תרבות במשא ומתן: בתאילנד, “כן” לא תמיד אומר כן גמור, לפעמים זה “כן, אני מבין” ולא בהכרח הסכמה. ו”נראה אחר כך” יכול להיות סירוב בעקיפין. עו”ד מקומי שמכיר את השפה והתרבות יסייע לפענח את הכוונות האמתיות בשולחן הדיונים. בנוסף, ניהול סכסוך: ישראלי עשוי למהר לפנות לבית משפט, בעוד תאילנדי יראה זאת כמהלך עוין אחרון. לכן, לעיתים עדיף לתת לעו”ד המקומי לנהל מו”מ ממושך, אולי להביא מגשר בלתי פורמלי, לפני שקופצים לתביעה.

ז. שילוב אנשי מקצוע תומכים: חוץ מעו”ד, משקיעים ואנשי עסקים נזקקים לרוב גם לרו”ח (CPA) להתנהלות הכספית. המערכת התאילנדית דורשת הגשת דוחות כספיים מבוקרים לכל חברה. משרדי עורכי דין רבים עובדים בצמוד עם פירמות ראיית חשבון, למשל לשם רישום בחברות, פתיחת תיקי מס וכו’. עוד שחקנים: שמאיי מקרקעין, בעת קניית קרקע גדולה, כדאי לשכור שמאי מקומי להערכת שווי עצמאית. מהנדסי בדק, עבור נכסי יד-שנייה, שירות בדיקת נכס (Home Inspection) מתחיל להיות נפוץ בתאילנד, ועו”ד טוב ימליץ עליו כדי למנוע הפתעות (כמו בעיות מבניות נסתרות). מתורגמנים מושבעים, בכל מקרה בו מעורבים מסמכים משפטיים, מתורגמן מוסמך יכול להצטרף לדיונים (למשל בעסקת מכר בפני רשם המקרקעין, אם הזר לא מבין תאית, החוק מחייב שיהיה נוכח מתורגמן לשפה שהזר מבין). לעיתים עו”ד עצמו מספיק, אם הוא דו-לשוני, אך בפגישות מסוימות אולי יצטרפו מתרגם מקצועי. נוטריונים ציבוריים (Notarial Services Attorney), בתאילנד עורכי דין שעברו הכשרה יכולים לשמש כנוטריונים. לכן אם אתם צריכים לאמת חתימה על מסמך זר (למשל ייפוי כוח לקונסוליה), חפשו עו”ד המוסמך כנוטריון (רבים מהם מציינים זאת בפרופיל).

לבסוף, חשוב לזכור: ההקשר החוקי בתאילנד משתנה ומתעדכן. משקיעים צריכים ייעוץ מעודכן. למשל, רגולציית המטבע הקריפטוגרפי של 2021, תוכניות פיתוח EEC עם הטבות קרקע חדשות, או חוק הגנת מידע אישי (PDPA) שנכנס לתוקף ב-2022 ודורש ציות מכל עסק האוסף נתוני לקוחות. עורכי דין בתאילנד אכן מרבים לפרסם עדכוני לקוח וניוזלטרים (בעיקר באנגלית), כדאי להירשם לרשימות תפוצה של משרד מוביל בתחום פעילותכם כדי להישאר בעניינים.

תחומי התמחות נוספים בתאילנד

1. דיני ירושה וצוואות לתושבים זרים: תאילנד מאפשרת לזרים לערוך צוואה לגבי רכושם בתחומה. מומלץ לכל זר שבבעלותו נכס תאילנדי (דירה, רכב, חשבון בנק) לערוך צוואה מקומית תאילנדית. הצוואה יכולה להיות באנגלית/תאית, אך עדיף לתרגם לתאית ולהפקיד אצל רשם הירושות בבית המשפט. במות זר בתאילנד ללא צוואה, עיזבונו יחולק לפי הדין התאילנדי, שעשוי לקפח שארים שאינם בני זוג או ילדים. עו”ד בתחום יכין צוואה בהתאם לחוק הירושה התאילנדי (שבעיקרון דומה לעקרונות המקובלים, אך קובע סדר עדיפויות יורשים ברור). שירותי עו”ד: ניסוח צוואה, מינוי מנהל עיזבון, ייצוג בבית משפט לענייני ירושה. כמו כן, טיפול בהעברת כספי פנסיה זרה ליורשים תאילנדים (מקרים מעניינים של תאילנדיות נשואות לישראלים שנפטרו, יש לעתים צורך בתיאום בין המשפט הישראלי לתאילנדי).

2. רגולציית מטבע חוץ והעברות כספים: לתאילנד חוקים נוקשים יחסית לפיקוח על מט”ח, כל העברה פנימה/החוצה מעל $50,000 חייבת בדיווח לבנק המרכזי. משקיעים זרים נדרשים להביא מט”ח לטובת השקעות, עו”ד מסחרי טוב יסביר את הנהלים כדי להימנע מעיכובים. שירותים: סיוע בפתיחת חשבון מט”ח, ליווי מילוי טפסי Foreign Currency Remittance, קבלת אישורים להחזרת רווחים/דיבידנדים מחוץ לתאילנד. בנוסף, בתחומי הקריפטו, תאילנד חוקקה חוק לניהול נכסים דיגיטליים, ועורכי דין מציעים שירותי רגולציה פיננסית למיזמי בלוקצ’יין, רישוי ICO Portal, וקבלת אישור רגולטור לבורסות קריפטו. חברות ישראליות בתחום FINTECH הפועלות בתאילנד שוכרות עורכי דין לבחון תאימות לחוק PDPA (הגנת פרטיות) ולהוראות בנק תאילנד לגבי תשלומים אלקטרוניים.

3. דיני סביבה ותכנון (Environmental Law): פרויקטי נדל”ן ותעשייה בתאילנד כפופים לתקני סביבה, למשל חוק המפעלים דורש דוח השפעה סביבתית (EIA) למפעל גדול, ומנגנון שיתוף ציבור. משקיע זר שבונה מלון בחוף למשל חייב להשיג אישורי איכות סביבה. עורכי דין מתמחים במשפט סביבתי מסייעים בהגשת דוחות EIA, קבלת רישיונות פליטה, ייעוץ לגבי תקני מים ושפכים. עם עליית המודעות, גם אכיפה על תיירות אקולוגית גדלה, למשל איסור בניה באזורים מוגנים (שמורות). שירות נוסף: ייצוג בפני ועדות תכנון מקומיות אם יש צורך בהקלה תכנונית (Variance) או שינוי ייעוד קרקע עבור פרויקט. עו”ד שמכירים את חוק התכנון (Town and Country Planning Act) יכולים להדריך יזם כיצד לפנות לשינוי ייעוד או לעמוד בתנאים.

4. דיני סחר אלקטרוני והגנת הצרכן המקוון: תאילנד חווה בום של אי-קומרס (חברות כמו Lazada, Shopee משגשגות). יש חוקי הגנת הצרכן ספציפיים למסחר מקוון ותשלומים אלקטרוניים. למשל, דרישה שמדיניות החזר ופרטי ספק יוצגו באתר. אם משקיע ישראלי מקים פלטפורמת מכירות בתאילנד, עו”ד טכנולוגי ינסח תנאי שימוש ותקנון פרטיות לפי חוק התאילנדי (PDPA 2019 דורש עמידה בסטנדרטים כמו GDPR אירופאי). שירותים: רישום אתר כסוחר מורשה אצל רשות הצרכן, טיפול בתביעות צרכנים (Consumer Case, בתאילנד יש פרוצדורה מהירה לתביעות צרכניות, ללא אגרות בית משפט). כמו כן, דיני פרסום, יש תקנות לגבי תוכן פרסומות (למשל איסור שימוש בסמלים מלכותיים, או הגבלות בפרסום אלכוהול). חברות שיווק זרות שוכרות עורכי דין לבדוק קמפיינים טרם השקה.

5. ביטוח, בנקאות ושירותים פיננסיים: מגזר הבנקאות התאילנדי פתוח חלקית לזרים. אם חברה ישראלית רוצה רישיון למתן אשראי בתאילנד, כמעט בלתי אפשרי ללא שותף מקומי או אישור מיוחד. עורכי דין בתחומי בנקאות ו-Finance יכולים לייעץ כיצד להיכנס לשוק, למשל דרך רכישת מניות במוסד פיננסי קיים. שירותים: רגולציית ביטוח (Office of Insurance Commission), ליווי חברות ביטוח זרות בפתיחת נציגות; ניסוח פוליסות בהתאם לחוק התאילנדי; טיפול בתביעות ביטוח מורכבות (למשל אסון טבע, תיירים שנפגעו מהצונאמי בשעתו, נזקקו לעו”ד לתבוע תאגידי ביטוח בחו”ל, עם ייצוג מקומי). גם נושא פיננסים אסלאמיים בדרום תאילנד, עו”ד מסייעים למוסדות פיננסיים לפעול לפי ההלכה האסלאמית (שריעה), כולל ניסוח חוזים ללא ריבית.

6. דיני אינטליגנציה מלאכותית וסטארט-אפים: (נושא בונוס ביוזמתנו) תאילנד מקדמת חדשנות, אך הדין לעיתים מפגר. עורכי דין מתעדכנים כעת בהצעות חוק לבינה מלאכותית, שימוש במידע רפואי, ומדיניות רגולציה לרכבים אוטונומיים באזור EEC (שנועד להיות testing ground). סטארט-אפים ישראלים בתחום AI שבאים לתאילנד עשויים לשכור עו”ד כדי לבדוק התאמה לחוקי פרטיות, קניין רוחני (למשל מי הבעלים של יצירת AI), ועוד.

7. פתרון סכסוכים בינלאומיים ואכיפת פסקי חוץ: זרים רבים מעדיפים להסכים מראש על בוררות בסינגפור או הונג קונג בחוזים שלהם עם שותפים תאילנדים. אך מה אם צריך לאכוף פסק בוררות בתאילנד? עורכי דין המתמחים בכך מטפלים בבקשות אכיפה בבתי המשפט התאילנדיים (תאילנד צד באמנת ניו יורק, וביהמ”ש מקומי בדרך כלל יאשר פסק בוררות זר אם הוא לא סותר תקנת הציבור). שירות נוסף: עיקוב נכסים, איתור והקפאה של נכסי חייב זר בתאילנד, בשיתוף פעולה עם משרד חקירות.

8. משפט מנהלי ורישיונות ציבוריים: מי שמתעסק מול הממשלה (לדוגמה, חברה ישראלית שזוכה במכרז ציבורי בתאילנד לבניית מערכות מים) יצטרך עו”ד הבקי בדין המנהלי. שירותים: הגשת עתירה לבית הדין המנהלי אם נפסלתם במכרז שלא בצדק, או התמודדות עם החלטת רגולטור (למשל אם משרד הבריאות התאילנדי השעה רישיון ייבוא תרופות שלכם). תיקים מנהליים דורשים עורכי דין מנוסים ויכולים להיות רגישים פוליטית, לכן לרוב משרדים גדולים מעורבים.

9. דיני עבודה לעסקים: חוזי העסקה ופיטורים של צוות מקומי: אמרנו שחוקי העבודה פרו-עובד. משקיע שמקים מפעל יצטרך עו”ד לנסח חוזי עבודה דו-לשוניים, נהלי משמעת פנימיים (חובה בחברות מעל 10 עובדים, תקנון עבודה רשמי), ולטפל בסיום העסקה של עובדים מקומיים לפי החוק (שימוע, מכתבי אזהרה וכו’). שירותים נפוצים: בירור חוקיות של פיטורי צמצום (RIF), גיבוש תוכנית פרישה מרצון (יש חוקים לעידוד פרישה עם בונוס), ייצוג במו”מ עם ועד עובדים (אם קיים). בנוסף, אם אתם מעסיקים ישראלי כשליח בתאילנד, עו”ד יכול לייעץ לגבי חבות מס שלו (סעיף אמנה מתאים כדי למנוע כפל מס, שכן ישראל ממסה תושביה הגלובלית).

10. זכויות יוצרים, מדיה ובידור: עם פריחת תעשיית הסרטים והסדרות בתאילנד, גם תחום המדיה החוזית גדל. למשל, חברת הפקה ישראלית שמצלמת סדרה בתאילנד תזדקק להסכמי העסקה מקומיים, אישורי צילום מהרשויות (סגירת אתר צילומים ציבורי מצריכה אישור משטרה), והגנה על ציוד שהובא במכס (ניתן לקבל כניסה זמנית ללא מכס תחת Carnet). עורכי דין בתחום המדיה מטפלים בכל אלה, כולל התקשרויות עם כשרונות מקומיים (שחקנים, במאים, להם איגודים משלהם).

כמובן, הרשימה לא ממצה, יש עוד תחומים כמו דיני תרופות ובריאות (FDA approvals), חוקי חקלאות ויצוא תוצרת (חשוב ליצואנים ישראלים, למשל תבלינים), דיני לשון הרע (בתאילנד זה פלילי, גם זרים למדו זאת בדרך הקשה ברשתות), משפט ימי (ספנות ותאונות צלילה באיים), ועוד. בכל התחומים הללו, זכרו שהעדכון האחרון בחוקים (ותאריך כניסתם לתוקף) הוא קריטי: למשל חוק הגנת מידע PDPA נכנס ביוני 2022 והיה בתיקונים אחרונים ב-2023, עו”ד חייב לציין ללקוח מה הגרסה המעודכנת החל עליהם.

מקורות ועדכונים: כל סוגיה משמעותית כדאי לגבות במחקר עצמאי או בחוות דעת עדכנית. מקורות טובים כוללים את אתר Lexology בו עורכי דין תאילנדים מפרסמים תכנים (כמו סקירה על חוק הקונדו החדש), את סדרת Doing Business (למרות שבוטלה, נתוני 2020 עדיין מלמדים על דרישות פתיחת עסק), ומאגרי מידע תאילנדיים רשמיים כמו אתר הכנסת התאילנדית (Royal Gazette) שמפרסם חוקים ותקנות אחרונים. עבור הקורא הישראלי, קיימים גם מאמרי סקירה בעברית, למשל אתר Thai-Property.co.il המסביר כללי רכישת נדל”ן לזרים. עם זאת, יש לנקוט זהירות: חלק מהמידע ברשת בעברית אינו מעודכן או שיווקי מדי. תמיד טוב לקבל אימות ממקור חוקי ראשוני.

הסדרת הוויזות והשהייה החוקית בתאילנד

תאילנד מציעה מגוון רחב של סוגי ויזות המותאמות למטרות שונות, מתיירות קצרה ועד להתיישבות ארוכת טווח. בחירה בסוג הוויזה הנכון היא קריטית, שכן היא משפיעה על משך השהייה המותר, הפעילויות החוקיות (למשל עבודה או לימודים) והאם ניתן להיכנס ולצאת מהמדינה בחופשיות. בטבלה שלהלן מוצגים סוגי הוויזות העיקריים, משך השהייה המותר בכל סוג, עלויות ממשלתיות עיקריות והיכן מגישים את הבקשה לכל ויזה:

סוג הוויזה משך שהייה מותר אגרות ועלויות היכן מגישים
פטור מוויזה לתייר (visa exemption) עד 60 יום (לישראלים, נכון ל-2025) + אפשרות הארכה 30 יום. עדכון: צפוי להתקצר ל-30 יום במהלך 2025. חינם (אין עלות אגרה בכניסה) מעבר גבול בתאילנד (חותמת בדרכון עם ההגעה)
ויזה בהגעה (Visa on Arrival) 15 יום (חד-פעמית, ללא אפשרות להארכה בדרך כלל) 2,000 באט (תשלום במזומן בעת הנחיתה) בנמל הכניסה (מחלקת הגירה בשדה”ת)
ויזת תייר (Tourist Visa, חד-פעמית) 60 יום (ניתן להאריך ב-30 יום נוספים במשרד ההגירה המקומי) כ-1,000 באט (חד-פעמית) + 1,900 באט בעת בקשת ההארכה בתוך תאילנד שגרירות/קונסוליה של תאילנד בחו”ל או הגשת e-visa מקוונת
ויזת תייר רב-פעמית (METV) כניסות מרובות במשך 6 חודשים; כל כניסה עד 60 יום (ניתן להאריך 30 יום כל כניסה) כ-5,000 באט (אגרת ויזה רב-פעמית) + 1,900 באט לכל הארכה מקומית שגרירות תאילנד בחו”ל (דורש הוכחת יכולת כספית גבוהה יותר למתן הויזה)
ויזת עסקים/עבודה (Non-Immigrant B) 90 יום בתחילה (חד-פעמית) או עד שנה (רב-פעמית). ניתן להאריך לשנה בתוך תאילנד לצורך עבודה או ניהול עסק, בכפוף להוצאת רישיון עבודה (תאילנדית: ใบอนุญาตทำงาน, באנגלית: Work Permit) כ-2,000 באט (חד-פעמית) או 5,000 באט (רב-פעמית); 3,000 באט לשנת רישיון עבודה. אגרת הארכה שנתית 1,900 באט שגרירות תאילנד בחו”ל. הארכה שנתית ותהליך הוצאת רישיון עבודה, במשרד ההגירה ורשות העבודה בתאילנד
ויזת סטודנט (Non-Immigrant ED) 90 יום בתחילה (לימודים/קורסים). ניתן להאריך לאורך תוכנית הלימודים (לרוב בהארכות של 90 יום או עד שנה בכל פעם, לפי אישור מוסד הלימודים) כ-2,000 באט (אגרת ויזה). 1,900 באט לכל הארכת תלמיד במשרד ההגירה שגרירות תאילנד לפני הנסיעה, ולאחר ההגעה, הארכות במשרד ההגירה עם מכתב מוסד הלימודים
ויזת נישואין/משפחה (Non-Immigrant O, Marriage/Family) 90 יום בתחילה (חד-פעמית). ניתן להמיר ולהאריך ל-12 חודשים בתוך תאילנד במעמד בן/בת זוג של תאילנדי או הורה לילד תאילנדי. הארכה שנתית ניתנת לחידוש חוזר כל עוד עומדים בתנאים (נישואים תקפים, הוכחת הכנסה/פיקדון) כ-2,000 באט (חד-פעמית). הארכה למשך שנה: 1,900 באט בכל שנה. ייתכן וידרשו תרגום נוטריוני לתעודת נישואין וערבות כספית (400,000 באט בבנק או הכנסה חודשית ~40,000 באט) שגרירות תאילנד בחו”ל לוויזה הראשונית; את ההארכה השנתית מבצעים במשרדי ההגירה בתאילנד
ויזת פנסיונר (Retirement Visa, Non-Immigrant O-A) 1 שנה (רב-פעמית) לבני 50+. ניתן להאריך בתוך תאילנד מידי שנה ללא הגבלה, כל עוד עומדים בדרישות הכספיות והביטוח. קיימת גם אופציה לוויזת O-X ל-5 שנים (למדינות מסוימות בלבד) ~5,000 באט (אגרת O-A). הארכה שנתית: 1,900 באט. דרישות: גיל 50+, פיקדון 800,000 באט בבנק תאילנדי או הכנסה חודשית 65,000 באט, וביטוח בריאות בתוקף שגרירות תאילנד בחו”ל (לויזת O-A הראשונית). הארכות שנתיות, במשרד ההגירה בתאילנד.
ויזת השקעה (Investment Visa) 1 שנה (ניתנת להארכה שנתית בלי הגבלה) כל עוד נשמרת השקעה של ≥10 מיליון באט בתאילנד. בני משפחה קרובים זכאים לויזות נלוות. הגבלה: אסור לעבוד על ויזה זו אגרת רגילה לויזת Non-Imm (כ-2,000 באט) + 1,900 באט להארכה שנתית. דרישות: השקעה מאושרת של לפחות 10 מיליון באט בנדל”ן, פיקדון בבנק תאילנדי, או אג״ח מדינה תחילה הגשת בקשה לויזת Non-Imm בשגרירות. את ההסבה לויזת משקיע והארכות מבצעים במשרד ההגירה בתאילנד (עם הוכחות השקעה מתאימות)
ויזות נוודים דיגיטליים ומומחים (Smart Visa) עד 4 שנים (כניסות מרובות). מיועד למומחים בתחומים מתועשים, יזמי סטארטאפ, משקיעים בכירים או בעלי כישורים מיוחדים. יתרון: פטור מהוצאת Work Permit נפרד, ה-Smart Visa עצמו מעניק אישור עבודה בארץ. בני זוג וילדים זכאים לויזת תלווה מקבילה 10,000 באט לשנה בערך (כ-◄400 $ לכל תקופת ויזה לפי LA). נדרש שכר גבוה (למשל 100,000 באט/חודש למומחה) או השקעה משמעותית בהתאם לקטגוריה דרך משרד BOI (Board of Investment) בתאילנד או שגרירות תאילנד. תהליך כולל אישורים מיוחדים ממשרדי הממשלה הרלוונטיים לתחום העיסוק
ויזת LTR (תושבות ארוכת טווח) 10 שנים (כניסות מרובות) במסגרת תוכנית Long-Term Resident החדשה. מיועד לקטגוריות: עשירים (השקעות ≥1 מיליון דולר), פנסיונרים עמידים, עובדי חו”ל (נוודים דיגיטליים עם שכר גבוה), מומחים בעלי מיומנויות גבוהות ומשפחותיהם. מעניק הטבות מסוימות (הקלות מס, היתר עבודה אוטומטי למחזיקי LTR) 50,000 באט לאדם (אגרת ממשלתית עבור 10 שנים). דרישות תלויות קטגוריה: למשל הכנסה שנתית $80K+ לעובד מרחוק, או פנסיה $40K+ לפנסיונר, השקעות $500K+ לעשירים וכו’. שלבי הגשה: אישור ראשוני דרך משרד BOI/สำนักงาน ההגירה בתאילנד (אפשר גם מקוון), ולאחר אישור מקבלים את הויזה בדרכון בשגרירות תאילנד או במשרד ההגירה בתאילנד.
ויזת DTV (Destination Thailand Visa) 5 שנים (כניסות מרובות). כל כניסה עד 180 יום. מאפשר שהייה ארוכה ללא צורך ב״ויזה-ראן״ תכוף, אידאלי לנוודים דיגיטליים, פנסיונרים ומשפחות המטיילות להרבה זמן. ניתן להאריך פעם אחת בכל כניסה (לעוד 90 יום) אם זקוקים ליותר מ-180 יום ברצף. ~฿10,000-15,000 (תלוי בשגרירות ובהאם נכללים שירותי סוכן; למשל, בשגרירות בלוס אנג’לס עלות $400). שירותי סוכנויות בישראל מציעים הנפקה בכ-₪1,990. דרישות: הוכחת יתרת בנק ₪50,000 (~15,000 $), אישור תעסוקה/פרילנס, כרטיסי טיסה הלוך-ושוב, הזמנת לינה וכו’. שגרירות תאילנד (יש להגיש מחוץ לתאילנד, למשל השגרירות בישראל). תהליך דומה להגשת ויזה רגילה, אך דורש יותר מסמכים פיננסיים. ניתן להעזר בסוכנויות ויזה מתמחות בהגשת DTV.
ויזה רפואית (Medical Visa, סיווג MT) קצרת טווח: ויזת Tourist-MT ל-60 יום, ניתנת להארכה 30 יום לטיפול רפואי. לחלופין, ויזה Non-O Medical ל-90 יום. חדש: מתוכננת ויזת טיפול רפואי לשנה (מרובת כניסות) למטופלים + עד 3 בני משפחה, כל כניסה עד 90 יום, עם דיווח 90-יום חובה. 1,900 באט (הארכה מקומית ל-30 יום). הוויזה השנתית המתוכננת תדרוש הוכחת יכולת כלכלית 800,000 באט לאדם וביטוח בריאות $100,000+. אגרת re-entry 5,000 באט (לוויזה השנתית). שגרירות תאילנד (ויזות MT קצרות). הוויזה השנתית (Non-MT), תוגש דרך בתי חולים מאושרים ומשרדי הגירה (בהתאם למימוש התקנות החדשות החל מ-2023/4).
תושבות קבע (Permanent Residency, PR) לא ויזה אלא סטטוס קבע: מאפשר מגורים בלתי מוגבלים בזמן ללא צורך בחידוש ויזה. דורש לפחות 3 שנים רצופות של שהייה על ויזת Non-Immigrant עם הארכות כדי להיות זכאי להגיש. הליך אישור PR כולל מכסה שנתית (עד 100 איש לכל מדינה בשנה) וראיון בשפה התאית. אגרת בקשה 7,600 באט; עם אישור יש לשלם 191,400 באט עבור אישור התושבות (95,700 באט בלבד אם נשוי לתאילנדית). אין עוד אגרות חידוש (חד-פעמי). נדרש להמשיך בדיווח 90-יום גם כתושב קבע. משרדי ההגירה בתאילנד (מגישים בקשה בתקופה מוגבלת כל שנה, בד”כ בחודשי נובמבר-דצמבר). התהליך אורך כשנה+ וכולל קבלת “ספר כחול” (certificate) ולאחריו “חוק זר”, תעודת זהות זרה.

הערות לטבלה: כל היתרי השהייה כפופים לשיקול פקיד ההגירה בכניסה ובמשרדים, יש לוודא שתאריך היציאה שמוטבע בדרכון תואם את הציפיות ולפעול לפני שפג. כמו כן, 90-יום דיווח כתובת: כל זר השוהה בתאילנד מעל 90 יום חייב להודיע לרשות ההגירה על כתובתו כל 90 יום (טופס TM30/TM47), גם עם ויזה בתוקף. אי-דיווח עלול לגרור קנס.

תנאים ומסמכים נדרשים לכל סוג ויזה

ויזת תייר: דורשת דרכון בתוקף 6 חודשים, תמונת פספורט, טופס בקשה מלא, הוכחת כרטיס טיסה חזרה, הזמנת מלון/כתובת בתאילנד, והוכחת אמצעים כספיים מינימליים (כ-10,000 באט ליחיד). ניתן להגיש בקשה גם אונליין (מערכת e-Visa) עבור חלק מהמדינות. ויזת תייר רגילה מקנה 60 ימי שהייה, והארכה מקומית של 30 יום מצריכה מילוי טופס, תמונה ותשלום אגרה במשרד ההגירה. פטור מוויזה: ישראלים, כמו גם אזרחי ארה”ב, אירופה ועוד, נהנים מפטור מויזת תייר בשהייה עד 60 יום ללא צורך בהגשת בקשה מראש, מקבלים אישור כניסה בחינם עם הנחיתה. מי שרוצה לשהות מעבר לכך יכול להאריך 30 יום נוספים במשרד ההגירה (סה”כ עד 90 יום). עדכון: ממשלת תאילנד הודיעה (מרץ 2025) על קיצור תקופת הפטור חזרה ל-30 יום עקב ניצול לרעה של השהייה הממושכת בידי זרים מסוימים. ההחלטה צפויה להיכנס לתוקף במהלך 2025, אך גם לאחריה יהיה ניתן להאריך פעם אחת ל-30 יום נוספים (כלומר 60 יום סה”כ בלי ויזה).

ויזת עסקים/עבודה (Non-Imm B): מיועדת למי שמתכנן לעבוד בתאילנד כשכיר בחברה מקומית או לפתוח/לנהל עסק. תנאי הכרחי הוא חסות (ספונסר) מצד חברה רשומה בתאילנד או אישור BOI. יש להגיש מכתב הזמנה מהמעסיק בתאילנד, רישום חברה, ומסמכים אישיים. לאחר הכניסה עם ויזת B, חובה להוציא רישיון עבודה תאילנדי כדי לעבוד חוקית, תהליך זה מתבצע במשרד העבודה בתוך 15 יום מהתחלת העבודה. ויזת B ניתנת בד”כ ל-3 חודשים תחילה, אך ניתנת להארכה לשנה שלמה (Extension of Stay) עם הצגת חוזה עבודה, דו”חות מס של החברה ועוד. בני זוג וילדים של מחזיקי ויזת עבודה יכולים לקבל ויזת O נלווית (תלויה במעמד העובד). מגבלות: ויזה זו מקושרת למעסיק ספציפי, מעבר עבודה דורש הנפקת ויזה חדשה. זרים בעלי ויזת B+רישיון עבודה נדרשים לצאת ולהיכנס עם Re-Entry Permit אם הם יוצאים לחו”ל במהלך תקופת הויזה, כדי שלא תאושר כבטלה (ראו בהמשך).

ויזת סטודנט (Non-Imm ED): מיועדת ללימודים ארוכי טווח, קורסי שפה, תוכניות אוניברסיטאיות או אפילו אימוני אומנויות לחימה ותוכניות תרבות. נדרש מכתב קבלה ממוסד לימודי תאילנדי מוכר על ידי משרד החינוך או הגירה. הויזה הראשונית תקפה 90 יום, ולאחר ההגעה המוסד מסייע בהגשת הארכה ל-12 חודשים בכל פעם (בהתאם לאורך הקורס) במשרד ההגירה. בכל 90 יום יש לדווח כתובת (כנ”ל). מגבלות: בעל ויזת ED אינו רשאי לעבוד בתאילנד. כמו כן, הרשויות בודקות שבאמת משתתפים בלימודים, ניצול לרעה של ויזות סטודנט (למשל לצורכי שהייה בלבד) עלול לגרור סירוב בהארכה.

ויזת נישואין/משפחה (Non-Imm O): מיועדת לזרים הנשואים לאזרח/ית תאילנד, או להורים של ילד תאילנדי. הויזה ניתנת ל-90 יום בהגשה דרך שגרירות (עם הצגת תעודת נישואין תאילנדית או הוכחת קשר משפחתי מאושרת ומסמכים מתורגמים לתאית). בתוך תאילנד, ניתן להאריך לשנה על בסיס נישואין, נדרש להראות הכנסה חודשית קבועה (למשל 40,000 באט) או חסכונות בבנק תאילנדי (400,000 באט שהופקדו לפחות 2 חודשים לפני הבקשה). בעת ההארכה בן/בת הזוג התאילנדי חייב להגיע לחתום. הויזה מתחדשת כל שנה ללא הגבלה כל עוד הנישואין בתוקף והתנאים הכספיים מתקיימים. בעלי ויזת O (נישואין) רשאים להוציא רישיון עבודה ולעבוד אם ימצאו מעסיק, יש להסדיר זאת בנוסף (ויזת O לכשעצמה לא מעניקה אישור עבודה מובנה).

ויזת פרישה (Retirement Visa): מיועדת לגילאי 50 ומעלה שמעוניינים להתגורר בתאילנד ללא עבודה. יש שני מסלולים עיקריים: (1) הויזה השנתית מסוג O-A (לכל הלאומים) ו-(2) ויזה ארוכה יותר O-X ל-5 שנים (ל-14 מדינות נבחרות, ישראל אינה ביניהן בשלב זה). תנאים מרכזיים: גיל 50+, הפקדת כספים משמעותיים בתאילנד (800,000 באט בחשבון בנק תאילנדי שהופקדו מראש למשך 2–3 חודשים לפני הבקשה) או לחלופין הוכחת פנסיה/הכנסה חודשית של 65,000 באט ומעלה, או שילוב שלהן. בנוסף נדרש פוליסת ביטוח בריאות בהתאם להנחיות (כיסוי מינימלי של $100,000 למצבים מסוימים). ויזת O-A תקפה לשנה וכוללת כניסות מרובות (Multi-entry), ויש לחדש אותה כל שנה דרך ההגירה בתאילנד או להגיש בקשה מחדש בחו”ל. הארכות מקומיות: רבים בוחרים להגיש בקשה ל-Extension of Stay על בסיס פרישה ישירות בתוך תאילנד (כלומר להגיע עם ויזת תייר ואז להסב אותה בתאילנד לויזת פרישה שנתית), התהליך דורש עמידה באותם תנאים כספיים וביטוח. הערה: בעלי ויזת פנסיונר אינם רשאים לעבוד בתאילנד. כמו כן, עבור ויזת O-X (5 שנים, ניתנת לחידוש חד-פעמי ל-5 נוספות) נדרשים סכומים גבוהים יותר (3 מיליון באט פיקדון בבנק + ביטוח בריאות מקיף); נכון להיום ישראלים לא זכאים למסלול O-X ולכן אופציית ה-DTV/LTR מהווה אלטרנטיבה טובה.

ויזת השקעה: מאפשרת לזרים בעלי ממון לקבל מעמד שהייה ארוך תמורת השקעה בכלכלה המקומית. לפי הכללים, יש להשקיע לפחות 10 מיליון באט בנדל”ן (רכישת דירה/קונדו), איגרות חוב ממשלתיות, או פיקדון קבוע בבנק תאילנדי. ניתן לשלב כמה סוגי השקעות כדי להגיע לסך הנדרש. בעל הויזה מקבל תחילה ויזת Non-Imm לשלושה חודשים, ואז מגיש בקשה להארכה לשנה על בסיס השקעה (אשרת O- על בסיס השקעה). בני זוג וילדים רשאים גם הם לקבל ויזות O נלוות. חשוב: ויזת משקיע לא מאפשרת עבודה כלל (אם המשקיע ירצה לעבוד, יש לבחור במקום זאת במסלול ויזת B עם עבודה או ויזות LTR/Smart המתאימות). בנוסף, יש חובת דיווח שנתי להוכיח שההשקעה עדיין מתקיימת למשך 3 שנים רצופות לפחות. זו ויזה מתאימה למי שקונה נכסים בתאילנד או משקיע בעסקים ורוצה בכך עוגן לשהייה חוקית.

ויזות מיוחדות לנוודים דיגיטליים ומומחי הייטק: תאילנד השיקה מספר יוזמות לעידוד זרים מוכשרים ועתירי הכנסה להתמקם במדינה. הבולטות הן תוכנית SMART Visa (סמארט) והתוכנית החדשה Long-Term Resident (LTR). ויזת SMART מתמקדת ב-5 קטגוריות (נקראות T/I/E/S/O): Talent (מומחים) בתחומים כמו STEM וטכנולוגיה מתקדמת; Investors בהשקעות בהייטק; Executives בכירים; Startup יזמים; ו-Others (בני משפחה). ה-Smart Visa מעניקה עד 4 שנות שהייה ופטור מהצורך ברישיון עבודה נפרד, המחזיק רשאי לעבוד אצל המעסיק/מיזם שאושר במסגרת הויזה ללא בירוקרטיה נוספת. הדרישות גבוהות, למשל משכורת חודשית מינימלית ~200,000 באט למומחה או תואר מתקדם וניסיון מקצועי, בהתאם לקטגוריה. יש לעבור תהליך אישור מול ועדת מומחים (משרד BOI ומשרדי הממשלה) לפני קבלת הויזה. ויזת LTR שהחלה בסוף 2022 מציעה 10 שנות שהייה עם הטבות מסוימות, בחמישה מסלולים: “עושר עולמי” (השקעות/נכסים מעל $1M), “גמלאי מבוסס”, “עובד מרחוק” (נווד דיגיטלי בשכר גבוה, למשל הכנסה $80K+ בשנה או $40K+ לבעלי תואר מתקדם), “מומחה מיומן” (בתחומים מבוקשים, בשילוב מעסיק תאילנדי או מוסד מחקר) ו-“תלווים” (בני זוג וילדים של בעל ויזת LTR). ויזת LTR דורשת הגשת בקשה מקוונת דרך לשכת ה-BoI בתאילנד, תשלום אגרה של 50,000 באט, ובדיקה קפדנית של הרקע הפיננסי והתעסוקתי. היתרונות: מלבד שהייה ארוכה, ניתנים רישיון עבודה אוטומטי (Digital Work Permit) ותקרת מס הכנסה מופחתת (למשל, אפשרות לשיעור מס אחיד 17% למומחים בתחומים מסוימים). שתי התוכניות, SMART ו-LTR, מושכות במיוחד אנשי הייטק, משקיעים, ועובדים מרחוק שיכולים להראות הכנסות גבוהות, ומהוות תחליף חוקי ומסודר לניסיונות לשהות ארוכות על ויזת תייר.

ויזת DTV (נווד דיגיטלי לחמש שנים): בשנת 2024 הושקה באופן רשמי ויזת Destination Thailand (DTV), פתרון ייחודי המאפשר לישראלים ולאחרים שהייה ארוכת-טווח ללא צורך באזרחות זרה או הון עצום. ויזת DTV תקפה לחמש שנים, עם כניסות מרובות, וכל ביקור יכול להימשך עד 180 יום ברצף. בסה”כ ניתן לשהות עד חצי שנה בכל כניסה, מה שנותן גמישות עצומה (לדוגמה, שהייה של 6 חודשים, יציאה קצרה לחידוש הויזה, וחזרה לעוד 6 חודשים, וכך הלאה). יתרון זה חוסך את הצורך ב”Visa Run” תכוף שהיה מוכר בעבר. DTV מתאים במיוחד לפרילנסרים, עובדים מרחוק (Digital Nomads) וכן למשפחות או פנסיונרים שרוצים שהייה ממושכת אבל לא בהכרח עומדים בקריטריונים הקשוחים של LTR/SMART. תנאים לקבלת DTV: דרכון בתוקף, הוכחת כתובת מגורים בארץ המוצא, הוכחת יכולת כלכלית, למשל באתר Visanet דווח שנדרש תדפיס בנק עם יתרה של ₪50,000 לפחות (כ-15 אלף דולר), אישור תעסוקה (מעסיק או עוסק מורשה/חברה בע”מ המעסיקה את מגיש הבקשה), כרטיסי טיסה הלוך ושוב, והזמנת מקום לינה לחלק מהתקופה. כמו כן, נכון ל-2025 נדרש למלא טופס כניסה דיגיטלי (TDAC, ראו להלן) טרם הטיסה. עלויות: ממשלת תאילנד גובה כ-9,000–10,000 באט על הנפקת הויזה (התעריף עשוי להשתנות בהתאם למדינה המנפיקה; למשל בשגרירות תאילנד בארה”ב העלות ~$400). חברות וסוכנויות המתמחות בוויזות גובות תשלום עבור השירות, עבור ישראלים מחיר חבילת DTV דרך אתר ויזה.נט הינו ₪1,990, עם זמן טיפול של כשבועיים-שלושה. מדובר בעלות סבירה בהשוואה לחלופות יקרות כמו תוכנית Elite. מגבלות: ויזת DTV לא מהווה היתר עבודה רשמי בתאילנד, היא נועדה לאפשר לעבוד מרחוק (ללקוחות/מעסיק בחו”ל). מי שמבקש לעבוד אצל מעסיק תאילנדי יצטרך ויזת Non-B רגילה. כמו כן, אין currently מסלול המרה מ-DTV לויזת עבודה בתוך תאילנד.

ויזות למטרות רפואיות: תאילנד התפרסמה כיעד לתיירות מרפא, ובהתאם קיימים מסלולי ויזה ייעודיים למטופלים זרים. כיום, מטופלים זרים יכולים לקבל ויזת Tourist (Medical Treatment) מסומן “MT” ל-60 יום, אותה ניתן להאריך ב-30 יום נוספים אם יש צורך קליני. כמו כן, מטופלים ממדינות עם פטור ויזה יכולים לנצל שהייה של 45–60 יום ללא ויזה, ולהגיש בקשה במעבר הגבול לקבלת 45 יום למטרת טיפול רפואי (נוהל מיוחד הקיים למדינות פטורות ויזה). ויזה רפואית לשנה: בהתפתחויות עדכניות, ממשלת תאילנד מקדמת ויזת Non-Immigrant O (Medical Treatment) חדשה שתאפשר למטופלים קשים ומלוויהם לשהות עד שנה בתאילנד לצורך טיפול ממושך. לפי ההצעה (נכון לסוף 2023), הויזה תהיה מרובת כניסות, ותתיר עד 90 יום בכל כניסה (ניתן להאריך אם הרופא מאשר תוכנית טיפול ארוכה יותר). עד 3 בני משפחה מדרגה ראשונה יוכלו לקבל ויזות תלויות מסוג O כדי לשהות עם המטופל. תנאים צפויים: אישור מבית חולים תאילנדי מוכר על קבלת המטופל, תוכנית טיפול מפורטת שאורכה עולה על 90 יום, הוכחת קרבה משפחתית (למלווים), הוכחת יכולת כלכלית, חשבון בנק עם לפחות 800,000 באט לכל מבקש, וביטוח בריאות מקיף בסך $100,000 שמכסה את כל התקופה. כמו כן, יהיה צורך בדיווח 90-יום רגיל, ובהוצאת Re-entry Permit (5,000 באט) אם המטופל או מלוויו יוצאים וחוזרים במהלך השנה. ויזה ייחודית זו עדיין בשלבי יישום, אך נועדה לתת מענה למקרים שבהם טיפול בבתי חולים תאילנדיים דורש שהייה ארוכה (כגון שיקום, ניתוחים מורכבים, טיפולי פוריות מתמשכים ועוד). מגבלה: בעל ויזת טיפול רפואי אינו רשאי לעבוד, והיא לא מיועדת למי שמחפש להשתקע, בתום הטיפול יש לצאת מהמדינה.

תושבות קבע (PR) ותושבות ארעית (TR): תושבות קבע תאילנדית היא השלב הבא למי שמעוניין להשתקע לצמיתות. היתרון הגדול, אין צורך יותר בחידושי ויזה או יציאות תקופתיות, וניתן לקבל מעמד דומה לאזרח כמעט בכל התחומים (למעט זכויות פוליטיות ובעלות על מקרקעין). עם PR, ניתן לקבל “ספר בית” (רישום כתובת permanent), קל יותר לקבל הלוואות, להוציא רישיון עבודה ללא חסות, ואף לנהל עסקים בצורה חלקה. עם זאת, הדרישות נוקשות: על המבקש להיות בעל ויזת Non-Immigrant שהוארכה ברצף לפחות 3 שנים לפני ההגשה, לעמוד בקריטריונים של אחת מחמש קטגוריות, השקעה משמעותית (≥10 מיליון באט, נוסף על מסלול ויזת השקעה הרגילה), תעסוקה בתפקיד בכיר והכנסה גבוהה (50,000–80,000 באט לחודש במשך 2 שנים + תשלום מס בהתאם), מומחיות מיוחדת (תואר ראשון ומעלה + 3 שנים ניסיון בתחום חיוני לתאילנד), קשרי משפחה (נישואין לאזרח תאילנד/ילד תאילנדי) עם הוכחת הכנסה מספקת, או תרומה מיוחדת למדינה. בנוסף נבדקים רקע פלילי, בריאות, ויכולת דיבור בסיסית בתאילנדית, יש ראיון בשפה התאית מול ועדה. מדי שנה נפתח חלון הגשה (לעיתים באוקטובר-דצמבר), ויש מכסה של 100 מאושרים לכל לאום בכל שנה. עלות ההליך גבוהה: 7,600 באט בעת הגשה, ועוד 191,400 באט בעת קבלת האישור (מחצית מזה אם המבקש נשוי לאזרח/ית תאילנד). הטיפול אורך כשנה או יותר. מי שמאושר מקבל Certificate of Residence (ה”ספר הכחול”) ואז יכול להוציא “Alien Registration Card” (תעודת זהות לזרים). סטטוס PR עצמו אינו פג תוקף לעולם, אך ניתן לשלול אותו בהחלטת רשויות אם נעשות עבירות חמורות. כמו כן, אם רוצים לשמור על ה-PR יש להוציא Re-entry Permit לפני כל נסיעה ולחזור פעם בשנה לפחות כדי לא לאבדו. אחרי קבלת PR, ניתן לאחר מספר שנים להגיש בקשה להתאזרחות (אזרחות תאילנדית), שלב שמשמעותו ויתור על האזרחות הקודמת, שכן תאילנד אינה מכירה בדרך כלל בכפל אזרחות. רוב הזרים בתאילנד לא מגיעים לשלב PR ובמקום זאת מאריכים ויזות כל שנה או מצטרפים לתוכניות כמו Elite/LTR המאפשרות שהייה ממושכת ללא PR. עם זאת, עבור מי שכן מתכנן להשתקע לצמיתות, PR הוא יעד נחשק ובעל יתרונות מעשיים רבים.

עלויות: אגרות, תרגומים ושכר טרחה

מעבר לאגרות הממשלתיות המפורטות לעיל לכל ויזה, חשוב להביא בחשבון עלויות נלוות בתהליך הוצאת הוויזה וההגירה:

טיפים להארכה, ויזה-ראן ו-Re-Entry

הארכת שהייה מקומית (Extension of Stay): כאמור, רבים מסוגי הוויזות ניתנים להארכה בתוך תאילנד. את ההארכה מבצעים תמיד לפני פקיעת מועד השהייה הנוכחי (מומלץ כשבוע-שבועיים לפני הדדליין כדי לתת זמן לטיפול). ההליך מתבצע במשרדי ההגירה האזוריים (Immigration Bureau), למשל בבנגקוק (צ’אנגוואטנה), צ’יאנג מאי, פוקט וכו’. יש למלא טופס בקשה (טופס TM7), לצרף תמונת פספורט עדכנית, ולהביא את המסמכים התומכים: לדוגמה, בהארכת ויזת תייר, כרטיס טיסה חדש או הוכחת יתרה בנקאית; בהארכת נישואין, מכתב מהבן/בת זוג התאילנדי, תמונות משותפות, עדות שכנים לפעמים; בהארכת עבודה, מכתב מהמעסיק וכו’. כל הארכה כרוכה בתשלום 1,900 באט במזומן. לאחר ההארכה, הדרכון יקבל מדבקה עם תאריך חדש. שימו לב: לא ניתן להאריך פג תוקף רטרואקטיבית, אם איחרתם ביום, כבר נחשב Overstay (ראו בהמשך). ישנם סוכנים שיכולים, תמורת תשלום, לטפל בהארכה עבורכם (במיוחד פופולרי בצ’יאנג מאי למשל, כדי לחסוך תור ארוך). עם זאת, רשמית יש להתייצב אישית לצילום ומידע ביומטרי.

ויזה ראן (Visa Run): זהו כינוי ליציאה מהירה מתאילנד למדינה שכנה וחזרה, על-מנת לקבל תקופת שהייה חדשה. בעבר, מטיילים היו מנצלים זאת כדי לשהות מעבר למכסה, למשל, לצאת לגבול קמבודיה ולחזור מיד כדי לקבל עוד 60 יום פטור ויזה. כיום, הרשויות מקשות על שימוש יתר בשיטה: מקסימום שני Visa Run בשנה לתיירים פטורי ויזה, מעבר לכך, עלול פקיד הגבול לסרב לאשר כניסה חוזרת. כמו כן, בתקופת הקורונה ולאחריה, מגבלות נסיעה צמצמו את הקלות הויזה ראן. עדיין, ויזה ראן הוא פתרון מקובל אם גיליתם שתרצו לשהות מעט יותר: למשל, בתום 90 ימים בתאילנד, אפשר לטוס לוייטנאם או מלזיה לכמה ימים ולקבל שם ויזת תייר חדשה, ואז לחזור לתאילנד ולהיכנס שוב כ turista. יש סוכנויות שמארגנות נסיעות “מאורגנות” לגבול (במיוחד מגבול מלזיה לפוקט, או גבול לאוס לאזור איסאן), הנסיעה באוטובוס, חותמים יציאה, נכנסים למדינה השכנה, מסתובבים וחוזרים. זוהי פעולה חוקית, אך כאמור לשימוש מתון. שגרירות תאילנד עלולה גם לסרב לתת ויזת תייר נוספת בדרכון אם יבחינו שביקשתם כבר כמה ברצף, במצב כזה ימליצו לכם על ויזה ארוכת טווח יותר.

Re-Entry Permit (אישור כניסה חוזרת): אחד המסמכים החשובים לכל מי שיש לו ויזה או הארכת שהייה שעדיין בתוקף, ומתכנן לצאת מתאילנד לזמן קצר. מה הבעיה? כאשר מקבלים Extension of Stay (למשל הארכת נישואין לשנה), ההארכה תקפה רק בתוך תאילנד. אם תצאו מהארץ ללא סידור, ההארכה תפקע אוטומטית ברגע היציאה. כדי למנוע זאת, רוכשים Re-entry permit לפני היציאה. ניתן לעשות זאת במשרד ההגירה (או אפילו בשדה התעופה בבנגקוק לפני טיסה, בדלפק ייעודי). העלות, 1,000 באט לאישור חד-פעמי, או 3,800 באט לאישור מרובה כניסות. בדרכון תוחתם חותמת “Re-entry” שבעצם שומרת על הויזה/הארכה שלכם פעילה עד החזרה. בהגעה חזרה לתאילנד, מציגים את הדרכון עם הריאנטרי כדי לקבל את יתרת הימים שנשארו באותה שהייה. חשוב: אם שכחתם להוציא Re-entry, תאבדו את הויזה ותצטרכו להתחיל תהליך מחדש (מלבד מקרים חריגים מאוד בהם ניתן לערער, וזה מסובך). בעלי ויזות מרובות כניסה (כמו LTR, Elite, O-A) לא צריכים Re-entry כי הויזה עצמה כבר multi-entry, אך בעלי כל Extension מקומי חייבים בזה.

סירובי כניסה או בקשה והיערכות אליהם: במצבים מסוימים, עלול להתרחש סירוב, בין אם סירוב להנפיק ויזה בשגרירות, או סירוב כניסה בגבול. סיבות נפוצות: מסמכים חסרים או לא תקינים, חשד שהמבקש אינו “תייר תמים” (למשל תרמילאי שנכנס ויצא פעמים רבות, דבר שעלול להדליק נורה אדומה על עבודה לא חוקית), עבר של Overstay או הפרת חוקי הגירה, או אפילו התנהגות לא הולמת בעבר. אם שגרירות דחתה בקשה, ניתן לרוב להגיש מחדש לאחר תיקון הליקויים. מומלץ במקרים כאלו להתייעץ עם עורך דין הגירה שיאתר מה חסר. אם קיבלתם סירוב כניסה בשדה התעופה (אירוע מלחיץ שבו הנוסע נדרש לחזור למדינת המוצא על חשבונו הקרוב), כדאי מיד ליצור קשר עם עו”ד או עם שגרירות ישראל בבנגקוק. יש אפשרות לערער באופן מיידי ולספק מסמכים במקום (למשל הוכחת כספים או כרטיס יציאה) כדי לשכנע את הקצין. במקרה הגרוע, עדיף לעזוב מרצון ולא להתעמת, כדי לא להסתכן ברישום שלילי שיקשה על כניסות עתידיות. נציין שיש גם מושג “Black List”, מי שסורב כניסה יכול להיות מסומן במערכת למעקב, אך לרוב לאחר תקופה ניתן לנסות שוב.

חריגה מויזה (Overstay): אחת הבעיות הקריטיות היא להימנע ממצב של שהייה מעבר למותר. תאילנד אוכפת זאת בקפדנות: קנס של 500 באט לכל יום של Overstay, עד מקסימום 20,000 באט. אם איחרתם ביום-יומיים, בדלפק ההגירה ביציאה תקנסו בהתאם (בלי השלכות נוספות לרוב). לעומת זאת, Overstay מעל 90 יום גורר גירוש ואיסור כניסה (blacklist) לתקופה ממושכת. כלל הענישה כיום: Overstay 90+ יום = הרחקה לשנה; מעל שנה = הרחקה ל-3 שנים; מעל 3 = 5 שנים; מעל 5 = 10 שנים הרחקה. זה בתנאי שהאדם ניגש מיוזמתו ומסדיר את עזיבתו. אם נתפסים בשהיית יתר (למשל במהלך בדיקה משטרתית שגרתית), הענישה קשה יותר: אפילו Overstay קטן מ-1 שנה יכול לגרור הרחקה ל-5 שנים והרשאה ל-10 שנים אם מעל שנה, לצד מעצר במתקן כליאה עד הגירוש. חשוב להבין: כל יום מעבר לסוף השהייה החוקית הופך אתכם ל”בלתי חוקיים” במדינה, אין תקופת חסד. לכן יש לעקוב בקפדנות אחר החותמת בדרכון. אם גיליתם בטעות שחרגתם בכמה ימים, הפתרון הטוב ביותר הוא לגשת מיד למשרד ההגירה הקרוב, לשלם את הקנס (500 באט/יום) ולהגיש בקשה מיידית להארכה אם אפשר. לפעמים יינתן לכם 7 Days Extension (הארכת חירום לשבוע בעלות 1,900 באט) כדי להסתדר ולצאת. בשום אופן אין לנסות “להתחמק”, המחשבה להישאר עד הטיסה בעוד שבועיים ואז “לתת להם 20,000 באט קנס ולגמור עניין” היא טעות חמורה: מעבר לקנס, תיחשבו עברייני הגירה וייתכן מאוד שתקבלו חותמת שחורה של הרחקה לשנה לפחות. לסיכום, יש לנהל יומן תוקף ויזה ולהאריכה/לחדש באמצעות יציאה, לפני שפג התוקף. אגב, ילדים מתחת גיל 14 אינם נקנסים או נענשים על Overstay, אך הוריהם בהחלט כן.

שירותים מקצועיים לקבלת ויזה, מומחים מובילים

תהליך ההגירה לתאילנד עשוי להיות מורכב, ולכן מסתמכים לעיתים קרובות על מומחים: עורכי דין, סוכני ויזה, מתרגמים ורואי חשבון. להלן כמה מהגופים ואנשי המקצוע המובילים בתחומם, היכולים לסייע לישראלים בהשגת ויזה ושמירה על מעמד חוקי בתאילנד (כולל פרטי התקשרות רלוונטיים):

חשוב: בעת בחירת נותן שירות, ודאו שהוא בעל ניסיון בהגירה לתאילנד ספציפית. מומלץ לבקש המלצות מחברים/קבוצות רילוקיישן (ישנן קבוצות פייסבוק ישראליות כמו “עוברים לתאילנד, Relocation” הפעילות מאוד). היזהרו מ”מאכערים” לא מורשים שמבטיחים קיצורי דרך, היו מקרים של הונאות ויזה שבהן זרים שילמו עבור “ויזה מובטחת” וקיבלו מסמכים מזויפים או שגויים. תמיד לקבל קבלה ועותק מכל מסמך שהוגש עבורכם.

בעיות נפוצות בתחום והשלכות משפטיות

סירוב חידוש או ביטול ויזה: בעיה נפוצה היא מצב בו בקשת הארכה נדחית. זה יכול לקרות אם המסמכים לא מספיקים (למשל, בתיקי נישואין, פקיד ההגירה לא השתכנע באותנטיות הקשר או שלא הופקד מספיק כסף מראש בבנק), או אם הפרתם תנאי ויזה (למשל סטודנט שלא הופיע ללימודים). במקרה של סירוב, תקבלו בד”כ 7 ימים להסדיר יציאתכם מהמדינה. ניתן בתוך פרק זמן זה לערער או לנסות שוב עם מסמכים נוספים, לעיתים סיוע של עו”ד להגירה, המכין מכתב משפטי מפורט וצירוף חוקים/תקנות, יכול לשכנע את הממונה לשנות החלטה. אם לא, האופציה היא לצאת ולהגיש בקשה anew מחוץ לתאילנד. היו גם מצבים של ביטול ויזה באמצע תוקף, למשל, בעל ויזת עבודה שפוטר מעבודתו: המעסיק מודיע לרשויות, והויזה + היתרי העבודה מבוטלים, לעיתים מיידית. אדם כזה צריך תוך ימים לעזוב או להסדיר ויזה אחרת. תמיד יש “תקופת גרייס” מסוימת אך היא קצרה. הפתרון יכול להיות מעבר לויזת תייר (על ידי יציאה וחזרה) כדי לקבל עוד זמן בארץ לאריזה וסידורים, במקום להישאר לא חוקי.

דרישות בלתי צפויות ושינויי מדיניות: חוקי ההגירה אינם סטטיים. ממשלת תאילנד נוהגת מפעם לפעם לשנות מדיניות בהתאם לנסיבות. למשל, במהלך מגפת הקורונה הוצגו חוקים אד-הוקר (ויזות מיוחדות, ארכות אוטומטיות). בשנת 2024 הורחבה כאמור תקופת הפטור ל-60 יום, ואז עלתה יוזמה לקצר אותה שוב ב-2025. כמו כן, החל מ-1 במאי 2025 נכנס לתוקף נוהל טופס כניסה דיגיטלי (TDAC) שכל תייר חייב למלא עד 72 שעות לפני הטיסה לתאילנד. טופס זה כולל פרטים אישיים, כתובת בתאילנד, הצהרת בריאות וכדומה, ומטרתו לייעל את ביקורת הדרכונים. אי-מילוי הטופס עלול לגרום לעיכוב בעלייה למטוס, לכן יש לעקוב אחר דרישות כאלה מראש. דוגמה נוספת: ביטול טופס יציאה (TM6), בעבר בכל כניסה היו מחויבים למלא כרטיס לבן קטן, וכעת בוטל הצורך לנוסעים או הושעה זמנית. חשוב לעקוב דרך אתרי שגרירות תאילנד ועדכוני חדשות לפני כל טיסה, כי אי-ידיעת שינוי עלול לסבך אתכם (למשל, מטיילים שלא ידעו על חובת כרטיס יציאה מהארץ, יש כיום דרישה בנמלי תעופה תאילנדיים להראות שיש לכם כרטיס טיסה יציאה מתאילנד תוך זמן סביר, אחרת עלולים למנוע כניסתכם. כלל זה נאכף בעיקר בפוקט).

הונאות מצד סוכני ויזה מפוקפקים: לצערנו, תחום הויזות מושך גם נוכלים. דפוס ידוע: “סוכן” מבטיח סידור ויזה קלה בלי נוכחותכם, לוקח דרכון שלכם וכסף, ואז או נעלם או מחזיר דרכון עם ויזה מזויפת. היו מקרים של זיוף חותמות שהתגלה בביקורת גבולות, והזר מצא עצמו מואשם בעבירת הגירה. כדי להתגונן: לעבוד רק עם גורמים מוכרים (כאמור לעיל), לדרוש קבלה רשמית על כל תשלום אגרה (ברשויות התאילנדיות תמיד מספקים קבלה), ולא למסור דרכון אלא אם בטוחים באמינות האדם. דרך נוספת היא לבדוק ביקורות ברשת, למשל, פורומים של אקספטים או קבוצות פייסבוק יתנו התראה על נוכלים ידועים. אם נפלתם קורבן להונאה, אפשר לפנות למשטרת התיירות התאילנדית, אך לרוב הכסף לא יוחזר.

Overstay והשלכות פליליות: כפי שהוזכר, שהיית יתר ממושכת אינה רק עניין של קנס, היא עבירה שיכולה לגרור מעצר וגירוש. תאילנד מקיימת “מבצעי פתע” נגד זרים לא חוקיים (מבצעי X-Ray Outlaw למשל), ומתמקדת בעיקר בעובדים לא חוקיים אבל גם בבעלי Overstay. אם נעצרתם, תמצאו את עצמכם בכלא ההגירה (IDC) בתנאים קשים, עד שתממןו כרטיס טיסה חזרה. בנוסף, כניסה ביומטרית שהונהגה אומרת שאי אפשר “לשנות זהות”, טביעות האצבע שלכם שמורות, ואם גורשתם יזהו אתכם בכניסה עתידית. במצב של overstay חמור, חובה להסגיר את עצמכם במקום לנסות לטוס בחשאי, לגשת ללשכת ההגירה, לשלם קנס, להתנצל, ולקוות להקלה. היו מקרים שאנשים ביקשו רחמים (עקב מחלה או מצב חירום) וזכו לקיצור תקופת הבאן, אך אלו יוצאי דופן. כדאי גם לשכור עו”ד פלילי במקרים אלו, כדי שייצג אתכם מול הרשויות.

עבודה בלתי חוקית: סוגיה רגישה נוספת, עבודה ללא ויזה מתאימה. ישנם זרים שנכנסים כ”תיירים” אך בפועל עובדים (למשל מדריכי טיולים לא רשומים, סוכנים, מורים פרטיים וכו’). מעבר לעובדה שזה נוגד את חוקי העבודה התאילנדיים, אם יתפסו, העונשים כבדים: קנס של עד 100,000 באט ומאסר עד 5 שנים למעסיק הזר הבלתי חוקי, וגירוש מיידי + “Blacklist” לעובד. ב-2023 דווח על ריבוי מקרים של חברות תיירות לא חוקיות שהופעלו על ידי זרים בתקופת הויזה החופשית של 60 יום, לכן הרשויות דווקא צמצמו את הפטור. כך שהאכיפה קיימת. גם עבודות התנדבותיות דורשות אישור (ויזת Non-O Volunteer). המלצה: אל תסכנו את מעמדכם, אם ברצונכם לעבוד בתאילנד, עשו זאת דרך אפיק חוקי.

סיכום והקשר לייעוץ משפטי: תחום הוויזות בתאילנד הוא חלק אינטגרלי מייעוץ משפטי לזרים במדינה. עורכי דין המתמחים בהגירה יוכלו לנווט את לקוחותיהם דרך הדרישות הבירוקרטיות, להמליץ על סוג הויזה המתאים ביותר (למשל, האם עדיף ללקוח LTR או DTV?, תלוי בפרופיל המשקיע, ראה דיון), ולספק שקט נפשי בתהליך שעשוי להיות מתסכל ללא הדרכה. הכללים חלים באופן שווה על ישראלים כמו על יתר האזרחים (אין לתאילנד הטבות מיוחדות או הגבלות מיוחדות על ישראלים, מעבר למסגרת הפטור הרגילה). נכון לעדכוני 2025, ישראלים יכולים להיכנס ללא ויזה מראש עד 60 יום (בקרוב 30), וכל הויזות ארוכות הטווח (SMART, LTR, DTV, פרישה וכו’) זמינות עבורם אם ימלאו אחר התנאים. כדאי להישאר מעודכנים דרך אתרי השגרירות וחדשות בתחום התיירות, ולגשת לייעוץ מקצועי בכל ספק, כך תוכלו להגשים את החלום התאילנדי בצורה חוקית, בטוחה וללא דאגות מיותרות.

מרכיב חשוב: תקשורת בין-אישית וציפיות. מערכת המשפט התאילנדית עשויה להיראות איטית ומסורבלת לעיניים ישראליות, אבל עם הליווי הנכון, סבלנות וירידה לפרטים, ניתן לנווט בה בהצלחה. עורכי הדין בתאילנד מוכנים לשמש כ”מצפן” במסע המשפטי שלכם בארץ החיוכים.

שאלות ותשובות נפוצות (FAQ):

שאלה: האם אזרח ישראלי יכול לעבוד כעורך דין בתאילנד?
תשובה: באופן רשמי לא. החוק התאילנדי מאפשר רק לאזרחי תאילנד רשומים בלשכת עורכי הדין לייצג בבתי משפט ולתפקד כעו”ד. זרים (כולל ישראלים) אינם יכולים לקבל רישיון עו”ד תאילנדי, אפילו אם יש להם תואר במשפטים. עם זאת, עורכי דין זרים רבים (אמריקאים, אירופאים וגם כמה ישראלים) עובדים בתאילנד כ”יועצים משפטיים” במשרדים תאילנדיים או בינלאומיים. הם נותנים ייעוץ בעניינים בינלאומיים, עסקאות חוצות גבול, וכו’, אך אינם מורשים להופיע בפני בית משפט או לחתום כעו”ד על מסמכים רשמיים. אם ישראלי מעוניין בקריירה משפטית בתאילנד, המסלול הפרקטי הוא להצטרף כמומחה זר במשרד מקומי (תחת אשרת עבודה מתאימה) או לשמש כיועץ לחברות ישראליות מתוך תאילנד. יש לציין שב-2025 מתנהלים דיונים בתאילנד לגבי פתיחת מקצוע עריכת הדין באופן מוגבל לזרים (בעיקר בתחום ייעוץ לדין הזר), אך לפי שעה אין שינוי בחוק.

שאלה: אני מתכנן לקנות בית פרטי עם אדמה בתאילנד, איך אפשר לעשות זאת כחוק?
תשובה: לפי החוק זר לא יכול לרכוש קרקע בתאילנד בבעלות מלאה. הדרכים החוקיות העיקריות: (1) רכישת דירת קונדומיניום, זו בעלות ישירה, אך מדובר בדירה, לא בית קרקע. (2) חכירת הקרקע לטווח ארוך: ניתן לחתום על חוזה Lease ל-30 שנה (עם אופציה ל-30 נוספות) עבור הקרקע, ועל הבית שמעליה אפשר לקבל בעלות מבנה. החכירה נרשמת רשמית בלשכת המקרקעין ומעניקה ביטחון גבוהה יחסית. אופציה זו נפוצה לוילות נופש. (3) דרך BOI/זכאות מיוחדת: אם אתם משקיעים סכום גדול (40 מיליון בהט) ועונים לקריטריונים ספציפיים, נכון להיום ישנה מסגרת שמתירה לרכוש חלקת קרקע למגורים עד 1 ראי, אך המימוש בשטח של הוראה זו נדיר ומצריך אישורים ברמת שר הפנים. (4) שותפות עם בן זוג תאילנדי: במידה ואתם נשואים לאזרח/ית תאילנד, בן הזוג יכול לרכוש על שמו/ה את הקרקע (תוך חתימה על הצהרה שאין כסף זר). הקרקע תהיה שייכת לו/לה, אך תוכלו לחתום ביניכם על הסכם שימוש או חכירה פנימי. חשוב להבין שכל פתרון “יצירתי” אחר (כגון רישום חברה עם תאילנדים כשותפים פיקטיביים כדי להחזיק את הקרקע) הוא בלתי חוקי ומסוכן, הרשויות מגבירות אכיפה בנושא nominee וחשיפתו עלולה לגרור איבוד הנכס. לכן, לרכישת בית קרקע, מומלץ בדר”כ מודל החכירה. ניתן לחכור ל-30 שנה + אופציה בחוזה לעוד 30, בפועל רוב המשקיעים מסתפקים בכך, ובהמשך ייתכן שהחוק יאפשר הארכות נוספות (יש דיבורים על תיקון ל-50 או 99 שנה). כמובן, בכל מקרה רצוי לשכור עו”ד נדל”ן שיבדוק ויערוך את חוזה החכירה וידאג לרישומו.

שאלה: כמה זמן לוקח להקים חברה בבנגקוק ולהתחיל פעילות?
תשובה: תהליך רישום חברה תאילנדית הוא די מהיר: שם החברה, אפשר לקבל אישור שם אונליין תוך יום-יומיים. מסמכי התאגדות (מטרות, הון, מייסדים), מכינים ביום. לאחר חתימות, מגישים ל-DBD וניתן לקבל תעודת התאגדות בתוך 3–5 ימי עבודה. במקביל מוציאים מספר מס ותעודת מע”מ (עוד יום-יומיים). כלומר, בשבוע עד 10 ימים החברה הרשומה קיימת. עם זאת, כדי “להתחיל פעילות” ייתכן ותצטרכו עוד: פתיחת חשבון בנק (תלוי בבנק, דורש נוכחות בעלי המניות / המורשה, יכול לקחת ימים ספורים), העסקת עובדים (גיוס, תלוי בכם), ואם יש בעל מניות/מנהל זר, להוציא אשרת עסקים ורישיון עבודה, וזה בדרך כלל בחודש הראשון. כדי שהמנהל הזר יקבל Work Permit, החברה צריכה להראות הון של 2 מיליון בהט ולהעסיק 4 תאילנדים לפחות. לא חייב מייד 4, אבל תוך זמן סביר. תהליך הוויזה העסקית מתחיל בהזמנה שמוציא משרד העבודה ואז ביקור בשגרירות תאילנד (אם אתם מחוץ למדינה), לרוב 2-3 שבועות. רישיון עבודה מופק תוך כמה ימים לאחר הכניסה עם הוויזה. לסיכום, חברה יכולה תאורטית לפעול (עם צוות מקומי) ממש כשבוע לאחר החלטת ההקמה, אך אם תלויים במנהל זר, קחו בחשבון כחודש+. חדשות טובות: יש עכשיו מסלול מהיר לחברות Startup חדשות במסגרת אזור EEC, מציעים רישוי מואץ, אבל זה ספציפי לענפי טכנולוגיה מתקדמת. רוב העסקים הרגילים, 1-2 שבועות לרישום, ובערך חודש לכל הסידורים הנלווים.

שאלה: אני מתלבט אם להשקיע בתאילנד או במדינה אחרת באזור. מה היתרונות המשפטיים של תאילנד?
תשובה: תאילנד נחשבת לידידותית להשקעות זרות בתחומים רבים. יש לה מערכת חוקים מודרנית, בתי משפט מתפקדים, והגנה טובה על קניין זר במסגרת החוק (לדוגמה, כיבוד חוזים, אכיפת פסקי חוץ וכו’). מספר יתרונות ייחודיים: (1) תמריצי BOI, תאילנד מציעה פטורי מס ארוכי טווח (5-8 שנים) והשכרת אדמות מדינה ל-50 שנה לענפים מועדפים, מה שאין למשל במדינות כשכנות פחות מפותחות. (2) עלות תפעול ומשפט נמוכה, שכר עובדים, מסי חברות (20%) ועלויות שירותים משפטיים בתאילנד נמוכים משמעותית מאלה בהונג קונג או סינגפור, ומתחרים בכבוד בווייטנאם. (3) רשת אמנות, תאילנד חתומה על מעל 60 אמנות מס כפול, אמנת ניו יורק לבוררות, ואמנות ASEAN המקלות על ייבוא-ייצוא אזורי, השקעה בתאילנד יכולה לשמש כשער לשוק של 600 מיליון איש (ASEAN). (4) מערכת בנקאית יציבה, בניגוד לחלק מהמדינות באזור, בתאילנד המערכת הפיננסית יציבה ומפוקחת, מה שמעניק ביטחון לכספי משקיעים. יש כמובן גם חסרונות או אתגרים: הגבלות בעלות בענפים מסוימים (צריך שותף מקומי או רישיון), בירוקרטיה שיכולה להיות איטית (לדוגמה, הוצאת היתרי בנייה לפעמים איטית), ושפה/תרבות שדורשים הסתגלות. אבל ככלל, המסגרת החוקית בתאילנד נחשבת למתקדמת יחסית באזור, למשל חוקי קניין רוחני תאילנדיים עומדים בסטנדרטים בינ”ל ויש אכיפה פעילה נגד זיופים (דבר קריטי אם אתה עסק עם מותגים). בנוסף, שלטון החוק בתאילנד אמנם לא מושלם, אך בתי המשפט מראים עצמאות וניתן לראות זרים המנצחים תביעות נגד מקומיים על בסיס ראיות וחוק. למשל, מקרה ידוע הוא כשחברה זרה זכתה בבוררות ענק נגד רשות ממשלתית תאילנדית והממשלה כיבדה ושילמה. לסיכום, היתרון המשפטי העיקרי הוא איזון בין רגולציה להגנת משקיע, תאילנד מגנה על האינטרסים שלה (למשל בקרקע), אך בתוך גבולות ברורים, משקיע זר יכול לפעול ולהרוויח בביטחון משפטי, במיוחד אם הוא מיוצג היטב.

שאלה: מה לגבי אכיפת חוקי מסחר בינלאומי, האם אפשר לסמוך על מערכת בתי המשפט התאילנדית?
תשובה: מערכת בתי המשפט התאילנדית, במיוחד בתחום המסחרי, הוכיחה את עצמה כמקצועית למדי. בתאילנד יש בית משפט מיוחד לתיקים בינלאומיים וקניין רוחני שהוקם כדי לטפל בסכסוכים מסחריים מורכבים כולל צדדים זרים, השופטים בו עברו הכשרות בנושאים אלו, ושפת ההליך יכולה להיות לעיתים אנגלית (עם תרגום רשמי לתאית). זרים יכולים לקבל מתורגמן בבית המשפט. מבחינת הגינות, זרים זכאים לאותו יחס כמו מקומיים, ואין מושבעים אלא שופט מקצועי, כך שהדיון נשען על ראיות וחוק. אתגר אחד הוא משך הזמן, תיקים עלולים להתארך, אם כי קיימת רפורמה לצמצום עיכובים (שימוש בדיגיטציה, ישיבות מקדמיות). במקרים דחופים ניתן לפנות לסעד זמני כמו צו מניעה נגד הברחת נכסים, ובתי המשפט מוכנים להוציא צווים אם הוכח נזק בלתי הפיך. היו דוגמאות חיוביות: למשל, במקרה של חברה ישראלית שתבעה ספק תאילנדי שסיפק סחורה פגומה, בית המשפט התאילנדי פסק פיצוי מלא לחברה הישראלית והכריח את הספק לשלם הוצאות. כמובן, תמיד עדיף אם אפשר לפתור סכסוכים בבוררות (תוך קביעת תאילנד כמקום הבוררות או מחוצה לה), אבל אם מגיעים לבית משפט תאילנדי, ניתן לסמוך על המקצועיות, במיוחד עם ייצוג משפטי טוב. אחד היתרונות הוא שתאילנד מכירה במושג הכרה ואכיפה של פסקי חוץ באופן מוגבל: פסק דין ישראלי, למשל, לא ייאכף ישירות (תאילנד דורשת לתבוע מחדש בתאילנד), אבל אם זה פסק מבוררות בהתאם לאמנה, כן ייאכף. בסופו של דבר, המערכת אינה חפה מביקורת, יש טענות על שחיתות נקודתית או השפעה פוליטית בתיקים רגישים מאוד, אך במישור העסקי-מסחרי הנטייה היא של מערכת המשפט לפעול לפי דין צדק, כדי לשמר את האמון הבינלאומי.