כדי לטוס בזול לתאילנד ולשלם פחות במלונות, מומלץ לסקור את כל ההיבטים הקשורים בטיסות לתאילנד ולינה, עם דגש על דרכים למצוא עלויות משתלמות. ניגע במחירי הטיסות והשוואות בין חברות תעופה, נדון בעלויות הנלוות (מיסים, מזוודות, ביטוח ועוד) ואיך לחסוך בהן, נסביר על מבנה עלויות התפעול של טיסות (ועלויות ייחודיות לחברת אל על), נפרט שיטות להוזלת מחירי כרטיסים, ונציע מידע על יעדי הטיול הפופולריים בתאילנד וכן תחבורה פנימית ומקומות לינה אטרקטיביים לישראלים.

מחירים ועלויות טיסות לתאילנד

השוואת מחירים בין חברות תעופה – טיסות ישירות מול קונקשן: טיסות מתל אביב לבנגקוק זמינות בטיסות ישירות (באמצעות אל על, שהיא כיום החברה היחידה שמפעילה קו ישיר בקביעות) או בטיסות עם עצירת ביניים דרך מגוון חברות זרות. באופן כללי, טיסות ישירות נוחות יותר אך נוטות להיות יקרות יותר, בעוד טיסות קונקשן יכולות להוזיל משמעותית את המחיר. למשל, מחקר שוק בסוף 2023 מצא כי טיסת קונקשן עם ITA (החברה האיטלקית החדשה) דרך רומא לבנגקוק עלתה החל מ-612 דולר כולל מזוודה וארוחות לתאריכים בנובמבר-דצמבר​

​

לשם השוואה, אל על בטיסה ישירה בתקופה דומה הייתה לרוב יקרה יותר. גם חברות כמו אייר אינדיה (דרך דלהי), אתיהאד (דרך אבו דאבי) ואמירייטס/פליי דובאי (דרך דובאי) הציעו בסוף 2023 טיסות לבנגקוק במחירים סביב $670–750​

​

כלומר, ניתן לחסוך לעיתים כמה מאות דולרים לכרטיס בבחירת טיסת קונקשן. בסיכום מחיר משפחתי, למשל, עבור משפחה של 5 נפשות הטסה בחופשת הקיץ, טיסות אל על ישירות הלוך ושוב לבנגקוק עשויות לעלות כ-900–1100 דולר לאדם (סך 16,000–20,000 ש״ח לחמישה כרטיסים), בעוד שבחירת טיסות עם עצירת ביניים עשויה לחסוך כ-100–200 דולר לכל כרטיס חיסכון מצטבר של אלפי שקלים למשפחה.

טיסות מתל אביב עם אל על – יתרונות וחסרונות: אל על מפעילה מזה שנים רבות טיסות ישירות מת”א לבנגקוק, שבדרך כלל אורכות כ-10–11 שעות. לטיסות אלו יש מספר יתרונות עבור הנוסע הישראלי:

• לוח זמנים ונוחות: ההמראות והנחיתות הן בשעות נוחות יחסית, ישירות מתל אביב.
• שירות ושפה מוכרים: צוותי אל על דוברי עברית ומותאמים לתרבות השירות הישראלית, דבר המקל על רבים.
• כשרות ואוכל: באל על מוגשות ארוחות כשרות (בהזמנה מראש), דבר שלא טריוויאלי בחברות זרות.
• בידור בעברית: מערכת הבידור במטוס כוללת סרטים ותכנים בעברית.
• תחושת ביטחון ושייכות: עבור חלק מהנוסעים יש ערך לטוס עם חברת התעופה הלאומית​
  .

עם זאת, חסרונה העיקרי של אל על הוא המחיר – לרוב טיסותיה הישירות יקרות יותר מטיסות מקבילות עם עצירות ביניים​

הסיבות לכך קשורות הן למונופול היחסי על הקו הישיר, והן לעלויות התפעול הגבוהות של טיסה ארוכה ללא עצירה (צריכת דלק גבוהה יותר, שעות צוות רבות יותר וכו’)​

למשל, בטיסות בעונות שיא (כגון סביב חגי תשרי או פסח), כרטיס הלוך ושוב ישיר עם אל על לתאילנד עשוי לעלות כ-1,000–1,500 דולר לאדם​

לעומת זאת בעונת ביניים או מחוץ לשיא, ניתן לעיתים למצוא כרטיס ישיר ב-$700–900 ואף פחות אם נופלים על מבצע טוב​

במילים אחרות, מי שזמנו בידו ויכול לבחור בטיסות קונקשן עשוי לשלם פחות. חשוב גם לציין שאל על מציעה לרוב חבילת שירות מלאה (מזוודה, ארוחה וכו’), בעוד חלק מהחברות הזרות עשויות להציע מחירים נמוכים שכוללים רק טיסה עצמה ולהוסיף תשלום על שירותים שונים (עוד על כך בסעיף 2).

עונתיות והשפעתה על המחירים: עלויות הטיסה לתאילנד מושפעות מאוד מעונת התיירות וממועדי החופשות. התקופות היקרות ביותר הן לרוב חודשי הקיץ (יולי-אוגוסט), חגי תשרי (ספטמבר-אוקטובר, במיוחד סביב סוכות) וחג פסח/אביב, וכן דצמבר-ינואר שבהם גם תיירות עולמית בשיאה. בתקופות אלה הביקוש גבוה, המחירים עולים, וכדאי להזמין ממש מוקדם. לעומת זאת, העונות הזולות יותר הן סוף הסתיו ותחילת החורף (למשל נובמבר או תחילת דצמבר, בין החגים הגדולים) וגם שלהי החורף (פברואר-מרץ, למעט פסח אם חל במרץ/אפריל). בספטמבר, מיד לאחר חופשת הקיץ ולפני חגי תשרי, ניתן לעיתים למצוא את המחירים המשתלמים ביותר – עם הפרשי מחיר של עשרות אחוזים לעומת אוגוסט​

כך למשל, ידוע שספטמבר “רגע אחרי החופש הגדול ורגע לפני החגים” הוא חלון משתלם במיוחד להזמין בו טיסה, עד כדי כך שמשפחה שיכולה לטוס בתחילת שנת הלימודים (בספטמבר) עשויה לחסוך סכומים ניכרים ולהימנע גם מצפיפות באתרי הנופש​

מנגד, בעונת המונסון בתאילנד (יוני-אוקטובר באזורים רבים) כמות התיירים יורדת, וגם מחירי הטיסות לעיתים מעט יורדים – אם כי פחות ישראלים נוסעים אז בשל חפיפה עם הקיץ הישראלי. בשורה התחתונה, גמישות בתאריכים ועיתוי הנסיעה הם מפתח לחיסכון: הזמנה של טיסה בתחילת ספטמבר או באמצע פברואר, למשל, תהיה זולה משמעותית מטיסה בחגים או בשיא הקיץ​

​

הזמנה מוקדמת מול הזמנת הרגע האחרון: סוגיית העיתוי בהזמנת הכרטיס משפיעה גם היא על המחיר. לרוב, הזמנה מוקדמת (כמה חודשים טובים מראש) מאפשרת להשיג מחירים נמוכים יותר – חברות התעופה משחררות כמות מוגבלת של מושבים מוזלים בתחילת המכירה, והמחירים עולים בהדרגה ככל שהמושבים הזולים נחטפים והמטוס מתמלא​

לכן, מי שיכול לתכנן חצי שנה מראש לרוב ישלם פחות ממי שמזמין חודש לפני הטיסה​

למשל, מומחי תיירות ממליצים להזמין טיסה לתאילנד 4–5 חודשים מראש כדי ליהנות ממחיר זול ומשתלם​

מצד שני, מבצעי הרגע האחרון גם הם אפשריים לעיתים: אם טיסה יוצאת בעוד מספר ימים ונשארו מושבים ריקים, חברות עשויות להוריד מחירים או להציע דילים של הרגע האחרון למילוי המטוס​

מהלך כזה דורש גמישות מלאה מצד הנוסע, ולעיתים “עצבי ברזל” לחכות עד הסוף. ישנם מקרים בהם כרטיס שהתבטל ברגע האחרון מוצע במחיר מציאה ממש סמוך למועד הטיסה​

לכן, האסטרטגיה הנכונה תלויה בפרופיל הנוסע: למשפחה שצריכה לתאם חופשה עדיף להזמין מוקדם, ולתרמילאי גמיש שיכול להחליט ספונטנית ייתכן שכדאי לעקוב גם אחרי דילים מאוחרים. נרחיב על טקטיקות הזמנה בסעיף 4.

לסיכום סעיף זה, מחירי הטיסות לתאילנד נעים בטווח רחב בהתאם לחברה, למסלול ולעונה. ניתן לומר באופן כללי: טיסת אל על ישירה בתאריכים מבוקשים תהיה סביב 1000$ ומעלה, בעוד טיסת קונקשן באותה תקופה יכולה להיות סביב 600–800$. מחוץ לעונה או בהזמנה מוקדמת, טיסה ישירה עשויה לרדת לכ-700$ ואף פחות​

, וטיסות עם עצירה אף לכ-500$ במבצעים מיוחדים. בהמשך המסמך נדון כיצד להגיע לטווח הנמוך של המחירים האלו באמצעות תזמון נכון, ניצול מבצעים ושימוש בכלי השוואה.

עלויות נלוות לטיסה וכיצד לחסוך בהן

כאשר מחשבים את עלות הנסיעה, חשוב להביא בחשבון לא רק את מחיר כרטיס הטיסה עצמו אלא גם עלויות נלוות הקשורות בטיסה. לעיתים תוספות אלו מייקרות משמעותית את ההוצאה הכוללת, אך יש דרכים לצמצמן. נפרט את המרכיבים העיקריים:

• מיסי נמל ואגרות: בכל כרטיס טיסה כלולים מיסים ואגרות עבור שימוש בנמלי התעופה. בישראל, אגרת יציאה מנתב”ג היא בסביבות 30 דולר, ובתאילנד מס נמל ביציאה הוא כמה מאות באט (כ-15–20 דולר) – לרוב סכומים אלה כלולים במחיר הכרטיס המשולם בעת ההזמנה. כלומר, אין תשלום נפרד בנמל עצמו (בניגוד לעבר). עם זאת, במקרים של כרטיסי בונוס (נקודות) לעיתים המיסים משולמים בנפרד. בכל מקרה, אין הרבה מה לעשות לגבי מרכיב זה מלבד להיות מודעים אליו – הוא קבוע וקשה להימנע ממנו. לעיתים סוכנויות שונות מציגות מחירי כרטיס לפני מסים, ואז מוסיפות אותם בסוף התהליך – חשוב לשים לב שהצעת המחיר כוללת את כל המסים.

• עלות כבודה (מזוודות): סוגיית הכבודה השתנתה מאוד בשנים האחרונות. בטיסות ארוכות טווח כמו ליעדי מזרח אסיה, רוב הכרטיסים בחברות הסדירות כוללים לפחות מזוודה אחת של 20–23 ק”ג לנסיעה. למשל, הכרטיסים הזולים שצוינו של ITA ואייר אינדיה כוללים כבודה מלאה​

  גם אל על לרוב כוללת מזוודה בכרטיסי תיירים הרגילים. אך שימו לב: חלק מהתעריפים החדשים, במיוחד של אל על וחברות גדולות במבצעי Basic, עשויים להציע כרטיס מוזל ללא כבודה כדי להתחרות בלואו-קוסט. כמו כן, אם טסים עם חברות לואו-קוסט במסלול לא ישיר (לדוגמה לטוס לאירופה בטיסת לואו-קוסט ומשם לתאילנד), צריך לקחת בחשבון שתשלום על מטען עשוי להיות משמעותי. עלות מזוודה נוספת או כבודת יתר משתנה בין חברות: בדרך כלל תוספת מזוודה לכיוון יכולה לנוע בין 50 ל-100 דולר (תלוי במשקל ובמרחק). דרך לחסוך כאן היא לצמצם מטען: תרמילאים רבים טסים עם תיק גב בלבד ובכך חוסכים את כל עלות הכבודה. אם אינכם יכולים לוותר על מזוודה, רצוי לרכוש את הכבודה מראש בעת הזמנת הכרטיס, כי תשלום על מזוודה בדלפק הצ’ק-אין בשדה יקר בהרבה.

• הושבה ובחירת מושבים: חברות רבות כיום גובות תשלום עבור בחירת מושב מראש במחלקת תיירים. אל על, למשל, הנהיגה תשלום כזה בשנים האחרונות גם לטיסותיה לאירופה, וסביר שקיים גם בטיסות הארוכות בתעריפים הזולים​

  מחיר בחירת מושב רגיל סטנדרטי יכול להתחיל מכ-10 דולר, אך מושבים מועדפים (ליד פתחי יציאת חירום עם מקום לרגליים, או שורות ראשונות) עולים יותר – לעיתים 50–60 דולר ואף מעל 100 דולר לכיוון, תלוי במרחק ובסוג המושב​

  לדוגמה, המחירונים מראים שמושב מעט טוב יותר עלול לעלות ~$20 לכיוון, בעוד מושב בשורות הראשונות או ביציאת חירום עולה ~$60 לכיוון בטיסה קצרה​

  – בטיסה ארוכה ייתכן שמחיר מושב מועדף אף גבוה מכך. כדי לחסוך, אפשר: 1) לוותר על בחירת מושב – חברת התעופה תשבץ מושב אקראי ללא עלות (מתאים בעיקר אם אתם זוג/קבוצה שמקבלים את הסיכון שלא תשבו יחד); 2) לבחור מושבים זולים יותר – למשל לא חייבים יציאת חירום אם אפשר לקחת מושב רגיל; 3) לנוסעי אל על מתמיד בסטטוס גבוה או בעלי כרטיס “קליק” וכו’ יש לעיתים הושבה חינם – נצלו הטבות מועדון אם יש. כמובן, במחלקות יקרות יותר (פרימיום/עסקים) בחירת המושב כלולה במחיר.

• ביטוח נסיעות: ביטוח נסיעות לחו”ל הוא מצרך חיוני, במיוחד בנסיעה ארוכה לתאילנד. העלות של ביטוח נוסעים תלויה במשך הנסיעה, גיל המבוטח וכיסויים נוספים (כגון ביטוח ספורט אתגרי, ביטול טיסה, קורונה וכו’). בהערכה גסה, ביטוח בסיסי לנוסע צעיר יכול לעלות בסביבות 2–4 דולר ליום​

  כלומר לטיול של חודש בתאילנד, מדובר אולי בכ-60–120 דולר לאדם. זהו סכום יחסית קטן ביחס לשאר ההוצאות, אך חשוב לכלול אותו בתקציב. דרך לחסוך: רבים מהישראלים זכאים לביטוח נסיעות חינם או מוזל דרך חברות האשראי והבנקים – למשל, חלק מכרטיסי האשראי הישראלים מציעים ביטוח נסיעות בסיסי ללא עלות נוספת (יש להפעיל לפני הטיסה). כדאי לבדוק אם מגיעה לכם הטבה כזו; לעיתים צריך לשדרג כיסוי בתשלום קטן. בכל מקרה, אין לוותר על ביטוח נסיעות – עלויות טיפול רפואי ופינוי בתאילנד עלולות להיות גבוהות מאוד, כך שזה מרכיב נלווה הכרחי, לא בגדר מותרות.

• הוצאות נוספות במהלך הטיסה: אמנם לא בדיוק “עלות נלווית לטיסה” במובן הכרטיס, אבל כדאי להזכיר: טיסה לתאילנד היא ארוכה, ובמהלכה ייתכן ותוציאו כסף על אוכל או מוצרים בדיוטי פרי ובמטוס. בטיסות אל על מוגשות ארוחות ושתייה בחינם במחלקת תיירים, וכך גם ברוב הטיסות עם קונקשן של חברות מסורתיות. לעומת זאת, בטיסות לואו-קוסט (אם למשל מרכיבים מסלול עצמאי דרך אירופה) יגבו תשלום על מזון ושתייה במהלך הטיסה. הפתרון: להצטייד בחטיפים משלכם מבעוד מועד, או פשוט לכלול את ההוצאה הזו בתקציב. גם בדיוטי פרי רבים קונים מתנות/אלכוהול וכו’ – זו כבר בחירה אישית ואינה חובה.

• תחבורה לנמל התעופה ובחזרה: סעיף זה אינו חלק ממחיר הטיסה, אך הוא “נלווה” לנסיעה כולה. הנסיעה לנתב”ג וממנו עולה כסף: ברכב פרטי – דלק וחניה (חנייה ארוכת טווח בנתב”ג עולה ~40–70 ש”ח ליום)​

  ; במונית – בסביבות 150–200 ש”ח מתל אביב לכיוון (יותר בלילה, ואזורים רחוקים יותר בארץ יקרים אף יותר, למשל מעל 300 ש”ח מחיפה או באר שבע)​

  ; ברכבת – ~13 ש”ח מת”א לנתב”ג​

  ; באוטובוס – מספר שקלים בודדים עד עשרות, תלוי במרחק​

  בתאילנד, גם כן יש עלות נסיעה משדה התעופה ליעד הראשון (מונית בבנגקוק לעיר תעלה ~300–500 באט, כ-30–50 ש”ח, תלוי במרחק/פקקים). אלו עלויות שיש לזכור בתקציב הטיול הכולל. ניתן לחסוך בהן על ידי נסיעה בתחבורה ציבורית כשהתאפשר (רכבת או אוטובוס לנתב”ג במקום מונית, למשל).

הוזלת עלויות נוספות דרך כרטיסי אשראי, נקודות ותוכניות נאמנות: אחת הדרכים הטובות לחסוך בהוצאות הנלוות ואף במחיר הכרטיס עצמו היא ניצול תוכניות נאמנות והטבות:

• צבירת נקודות וטיסות בונוס: אם אתם חברים במועדון הנוסע המתמיד של אל על (Matmid) או במועדון של חברת תעופה אחרת, ניתן לצבור נקודות ולטוס בהנחה או בחינם. לדוגמה, נקודות אל על שצברתם ניתן להמיר לכרטיס טיסה (מלא או בשילוב כסף) או לשדרוג למחלקת פרימיום/עסקים – לעיתים קרובות חוסך כסף רב אם יש די נקודות​
  . גם נקודות של בריתות תעופה (Star Alliance, SkyTeam וכו’) שנצברו מטיסות קודמות אפשר לנצל לטובת טיסת ההמשך לתאילנד, אם כי אל על כשלעצמה אינה בברית לכן פחות רלוונטי לגביה.
• כרטיסי אשראי ממותגים לטיסה: חברות אשראי ישראליות מציעות כרטיסים ייעודיים לצוברי טיסות. הבולט הוא כרטיס ה-Fly Card של אל על, שמאפשר צבירה מואצת של נקודות בכל קנייה​
  . כרטיסים כאלה לעיתים גם מעניקים הנחה ישירה ברכישת כרטיסי טיסה עם אל על, או הטבות כמו מזוודה נוספת חינם, קדימות בצ’ק-אין, גישה לטרקלין וכו’. אפילו כרטיסי אשראי שאינם ממותגים לפעמים נותנים החזר כספי (cashback) או הטבות על הוצאות נסיעות. למשל, אתרי קאשבק יכולים להחזיר 1–5% מעלות הכרטיס כהחזר – לא סכום גדול, אך “גם גרוש ללירה”​
  .
• מועדוני צרכנות והנחות מיוחדות: בישראל פעילים מועדוני צרכנות (כמו “חבר” לאנשי קבע, “הוט” להנדסאים, “אשמורת” למורים, “ביחד בשבילך” להסתדרות וכו’). לעיתים מזומנות, מועדונים אלה מציעים לחבריהם הנחות של 5%–10% ברכישת כרטיסי טיסה, כולל לאל על​
  . אם אתם שייכים לארגון גדול, בדקו אם יש לכם גישה להנחה דרך המועדון. כמו כן, בנקים מסוימים מציעים ללקוחות פרימיום שלהם מבצעים לטיסות.
• מבצעי כרטיסי אשראי בינלאומיים: ישנם כרטיסים בינ”ל (AMEX, כרטסי אשראי מחו”ל) שנותנים בונוסים על רכישות נסיעות. למשל, כרטיס אמקס גלובלי לפעמים נותן קרדיט או החזר על קניית כרטיס טיסה לאסיה​
  . זה רלוונטי בעיקר למי שכבר מחזיק כרטיס כזה.
• ביטוח נסיעות חינם: כפי שצוין, חלק מכרטיסי האשראי מעניקים ביטוח נסיעות בסיסי חינם. זו הוזלה עקיפה אך משמעותית – חוסכת עשרות דולרים לנוסע.
• טרקליני שדה תעופה ומתנות: חברויות כמו PRIORITY PASS (שלעיתים ניתנות חינם עם כרטיסי אשראי יוקרתיים) חוסכות כסף אם אתם נוהגים לקנות אוכל ושתייה בשדה – כי בטרקלין תקבלו זאת ללא עלות, ועוד בסביבה נוחה.

לסיכום סעיף העלויות הנלוות: יש לתכנן בתקציב כמה מאות שקלים לפחות עבור תוספות כמו מזוודה, ביטוח ונסיעות לשדה. אך תכנון נכון יכול לצמצם חלק מהסעיפים הללו. מומלץ מאוד לקרוא בעיון את תנאי הכרטיס שרכשתם (מה כלול, ומה לא) כדי שלא תופתעו בהמשך, וכן לנצל את כל ההטבות שמגיעות לכם מחברות האשראי ומועדוני הלקוחות השונים כדי לחסוך בהוצאות הנסיעה.

עלויות תפעול של חברות תעופה וכיצד נקבעים מחירי הכרטיסים

כדי להבין לעומק מדוע מחירי הכרטיסים הם כפי שהם, חשוב להכיר את מבנה העלויות של תפעול טיסה ואת השיקולים של חברות התעופה בתמחור. נסקור כאן את מרכיבי ההוצאה העיקריים של חברות תעופה, נשווה את העלויות התפעוליות של אל על מול מתחרותיה, ונסביר כיצד באופן כללי נקבעים מחירי הכרטיסים.

מבנה עלויות התפעול של טיסה: הפעלת מטוס מסחרי בטיסת נוסעים כרוכה בהוצאות רבות, אותן ניתן לחלק למספר קטגוריות עיקריות:

• דלק סילוני (Jet Fuel): אחת ההוצאות הגדולות ביותר. לפי נתוני IATA לשנת 2022, כחלק מהסטטיסטיקה העולמית, דלק ומהווה כ-28.7% מסך עלויות חברות התעופה בעולם​

  ​

  זהו מרכיב שמשתנה מאוד בהתאם למחירי הנפט – עליות חדות במחיר הנפט מתבטאות ישירות בעלייה בהוצאות הדלק של החברות. בטיסות ארוכות כמו ישראל-תאילנד, צריכת הדלק למטוס רחב-גוף גבוהה במיוחד (מאות אלפי ליטרים לטיסה), ולכן חלקו היחסי של הדלק בעלות הטיסה גדול אף יותר בהשוואה לטיסות קצרות. חברות תעופה מנסות להתמודד עם תנודתיות במחירי הדלק באמצעות גידור פיננסי (רכישת חוזי נפט עתידיים) כדי לקבע מחיר​ אם כי זה לא תמיד מצליח.

• כוח אדם (משכורות צוותים): ההוצאה הגדולה השנייה במרבית חברות התעופה. סה”כ עלויות העבודה (טייסים, דיילים, טכנאים, צוות קרקע, הנהלה וכו’) מהוות כ-31% מהוצאות התפעול של חברת תעופה טיפוסית (נכון ל-2023)​

  ​

  שימו לב שזהו הממוצע – יש הבדל בין חברות “Legacy” ותיקות עם ועדי עובדים חזקים (ששם הוצאות השכר גבוהות) לבין חברות Low Cost עם עובדים צעירים בשכר נמוך יותר. משכורות הטייסים במיוחד הן רכיב משמעותי. גם בהפעלת טיסה ספציפית לתאילנד: יש צורך בצוות טייסים מוגדל (בגלל האורך – פעמים רבות 3 או 4 טייסים מתחלקים במשמרות בטיסה ארוכה) ובצוות דיילים גדול. כל אלה מתוגמלים וכן זכאים להטבות (לינה, דמי אש”ל ביעד וכד’). עלויות כוח האדם הן ברובן קבועות בטווח הקצר – כלומר, גם אם המטוס טס חצי ריק, המשכורות משולמות. לכן חברות עושות מאמצים לייעל את ניצול הצוותים (לדוגמה, לרכז לוחות זמנים כך שהצוות ינוח בתאילנד בזמן המינימלי הנדרש ויחזור ישר).

• תחזוקת מטוס וחלפים: תחזוקה שוטפת ובדיקות תקופתיות למטוסים הן חובה יקרה אך קריטית לבטיחות. כל מטוס דורש החלפת חלקים, בדיקות מנוע, טיפולי שבר ותיקונים – בין אם טס ובין אם עומד. נהוג לחשב עלות תחזוקה כשקלים בודדים לכל מושב לכל שעה, מה שמצטבר לסכומים גדולים בשנה. לפי מגזין תעופה, כ-10%–15% מעלויות התפעול יכולות להיות תחזוקה ו部分 חילוף (תלוי בגיל המטוס – מטוסים חדשים כמו הדרימליינר חסכוניים יותר בתחזוקה בשנים הראשונות)​

• פחת והחכרת מטוסים (Depreciation & Leasing): קניית מטוס נוסעים חדש (בואינג 787 למשל) עולה מאות מיליוני דולרים. רוב החברות לא משלמות מהכיס מיד, אלא נוטלות הלוואות או חוכרות את המטוס. ההוצאה הזו מופיעה בדו”חות כהוצאות פחת (אם המטוס בבעלות החברה) או דמי חכירה (אם מושכר מחברת ליסינג). לפי IATA, פחת והפחתות היו כ-9.1% מההוצאות בענף ב-2022​

  ​

  המשמעות היא שחברות צריכות “להרוויח” מספיק כדי לכסות גם את עלות הקנייה/השכרה של המטוס לאורך שנות השימוש בו.

• עמלות נמל ושירותי קרקע: כל נחיתה, המראה וחניה בשדה תעופה כרוכות בתשלום אגרות לנמל. נתב”ג, למשל, גובה אגרה לכל נחיתת מטוס בהתאם למשקלו. גם בבנגקוק החברה משלמת אגרות נחיתה וחניה. בנוסף, שירותי קרקע – תפעול כבודה, בידוק, עליית נוסעים למטוס, דלק בשדה – יכולים להינתן ע”י עובדי החברה (בבסיס הבית) או ע”י חברות שירותי קרקע מקומיות (בחו”ל) בתשלום. מרכיב זה נכלל לעיתים בקטגוריה “הוצאות תחנה” או “Handling” ומהווה כמה אחוזים בודדים מהעלות, אך עדיין משמעותי במיוחד בטיסות ליעדים רחוקים (שם זמן סבב המטוס על הקרקע ארוך יותר).

• הוצאות נוספות: בכלל זה אפשר למנות עלויות מזון וקייטרינג לנוסעים, עלות מערכות בידור, ביטוח המטוס, הוצאות שיווק ומכירה (עמלות סוכנים, פרסום), והוצאות כלליות של החברה. כל אלה יחד יכולות להגיע לכ-15%–20% מההוצאה. למעשה, לפי נתוני Investopedia, כל שאר ההוצאות מלבד דלק ועבודה מסתכמות בכ-47% מסך ההוצאות​

  ​

  – שזה כולל תחזוקה, עמלות, מזון, שיווק וכד’.

לסיכום ביניים, שלושת רכיבי העלות הגדולים ביותר הם: עבודה (סביב 30%), דלק (20%-30% כתלות במחירי הנפט), ותחזוקה+פחת+ציוד. כשהוצאות אלה משתנות (למשל, עליית מחירי הדלק ב-2022), לחברות אין ברירה אלא לשקול העלאת מחירי כרטיסים כדי לשמור על רווחיות​

אכן, בתחילת 2023 דווח שגל עליית מחירי הדלק הסילוני בעולם הוביל לעליות במחירי הכרטיסים, וגם אל על שקלה העלאת מחירים כדי לשרוד​

מצד שני, כאשר מחיר הדלק יורד (כפי ש-IATA חזתה לשנת 2023 לעומת 2022), יש ציפייה ללחץ מטה על מחירי הכרטיסים​

– אם כי תחרות והיצע/ביקוש משפיעים לא פחות.

עלויות התפעול של אל על מול מתחרות בקו תאילנד: אל על, בהיותה חברה ישראלית ותיקה, נושאת לעיתים עלויות תפעול גבוהות יותר מכמה מהמתחרות הזרות שלה:

• שכר וכוח אדם: historically, לאל על היו עלויות שכר גבוהות מן הממוצע בענף (טייסי אל על נמנים על המרוויחים בענף, וגם לעובדי הקרקע הסכמים קיבוציים חזקים). לאחר הפרטת אל על וקיצוצים שבוצעו במיוחד בעקבות משבר הקורונה, המצב השתפר מעט, אך עדיין ההוצאה לעובד של אל על גבוהה מחברות באסיה למשל. לעומת זאת, חברות כמו אתיהאד או קטאר איירווייז נהנות מכוח אדם זול יחסית (מבוסס מדינות מתפתחות) ומסובסד, וחברות לואו-קוסט מזרח אסייתיות (כמו אייר אסיה) משלמות שכר נמוך משמעותית לצוותים שלהן.

• דלק וצי המטוסים: היתרון של אל על בשנים האחרונות הוא הכנסת מטוסי הדרימליינר 787 לצי. מטוסים אלה יעילים בדלק בכ-20% לעומת דור מטוסים ישן יותר (כגון בואינג 747 שיצאו משירות ו-777 הישנים)​

  ואכן אל על מפעילה בקו בנגקוק בעיקר 787 דרימליינר חדשים, ולעיתים 777-200ER משופרים​

  צריכת הדלק המופחתת מסייעת להוריד את עלות התפעול של אל על לקו תאילנד בהשוואה לעבר. עם זאת, חברות כמו אתיהאד, אמירייטס, טורקיש, כולן גם מפעילות מטוסים חדישים ויעילים – כך שבזה אל על לא יקרה יותר מהן בהכרח.

• תחזוקה ובטיחות: אל על ידועה כ”החברה הבטוחה בעולם” ומקיימת נהלי ביטחון מוקפדים, כולל מערך אבטחה חמוש בכל טיסה ומערכת מיגון נגד טילים במטוסים. האבטחה היא מרכיב עלות יחודי לחברות ישראליות: אל על נושאת בעלות של מערך ביטחון בישראל ובחו”ל. המדינה מסייעת ומסבסדת חלק ניכר מעלויות האבטחה (כ-70% ואף 90% במתווה חדש)​

  ​

  , אך עדיין אל על משלמת מיליוני דולרים בשנה על אבטחה, מה שאין לחברות זרות. לפי פרסומים, עלויות האבטחה של אל על היו סביב 120 מיליון ש”ח לשנה (כ-33 מיליון דולר) לפני סבסוד מוגדל​

  זה מתגלגל בסופו של דבר למחיר הכרטיסים במידה מסוימת. בנוסף, תחזוקת הצי של אל על מתבצעת ברובה בישראל (ע”י התעשייה האווירית או אל על עצמה), בשכר ישראלי, בעוד חברות רבות מוציאות תחזוקה למדינות זולות יותר.

• ניצול מטוס והפעלת הקו: אל על historically לא טסה בשבת, מה שמגביל את ניצול המטוסים. בקו לתאילנד, למשל, ייתכן שמטוס יעמוד קרקע יותר זמן (אם בגלל לוח זמנים שלא יחלל שבת), וזה כמובן עלות הזדמנות. עם זאת, כיום המצב השתנה במידת מה (חברות בת מטיסות במוצ”ש או בשבת עבור מטענים וכו’), אבל עדיין לוח הטיסות של אל על מוגבל ביחס לחברות נטולות מגבלות אלה.

• גודל ותדירות: לחברות זרות גדולות יש צי ענק והן מפעילות טיסות המשך. הן פורסות את העלויות הקבועות שלהן על פני הרבה קווים. אל על קטנה יותר, מה שאומר שפחות טיסות נושאות על גבן את סך ההוצאות. בקו בנגקוק ספציפית, אל על טסה ישיר ~5–7 פעמים בשבוע (בהתאם לעונה), בעוד שלמשל אירופלוט לפני משבר רוסיה טסה גם היא מספר פעמים בשבוע, וקטריות/אתיהאד+אמירייטס יחד יכלו להציע תדירות יום-יומית עם חיבור. אמנם אל על מובילה את רוב הנוסעים הישראלים ישירות, אבל בסך הכל בתחרות הכללית ייתכן והיתרון לגודל של החברות הגדולות מאפשר להן מרווח להוריד מחירים מתחת לאל על ועדיין להרוויח.

חשוב להדגיש: חברות הלואו-קוסט המובהקות (כמו איזיג’ט, ריינאייר באירופה או אייראסיה במזרח) מצטיינות בעלויות תפעול נמוכות מאוד בזכות מודל עסקי שונה: הן מפעילות מטוסי חד-מעגליים (לואו קוסט בד”כ לא טסים 10 שעות כי זה לא יעיל למודל שלהם), מכניסות יותר מושבים למטוס (צפיפות גבוהה), לא נותנות שירותי אוכל ומזוודה בחינם, ויש להן פחות הוצאות שכר לנוסע. לכן בטיסות קצרות הן זולות בטירוף. בטיסה לתאילנד, הלואו-קוסט פחות משחקים – קשה לעשות את כל הדרך כזו ללא עצירה. ובכל אופן, מי שמציע טיסות מוזלות לתאילנד הן לרוב חברות סדירות (legacy) עם חיבור שמנסות למלא מטוסים – כמו אותן חברות הודיות/מפרציות שציינו. העלויות שלהן משתנות, אבל אפשר להניח שחברת תעופה במפרץ למשל מסובסדת בדלק זול (במדינות הנפט) ומשלמת פחות מסים, ולכן יכולה להיות תחרותית. גם חברת תעופה לאומית כמו Thai Airways (שטסה בעבר ישיר מת”א) קיבלה הטבות ממשלתיות.

כיצד חברות התעופה קובעות את מחירי הכרטיסים? תמחור כרטיסי טיסה הוא אמנות ומדע הקרוי ניהול הכנסות (Revenue Management) או תמחור דינמי. בניגוד למוצרים רגילים, לכרטיס טיסה “תפוגה” (הטיסה יוצאת ביום מסוים, ואם לא נמכר המושב – אבוד). לכן המטרה של חברת התעופה היא למלא את המטוס במחיר המקסימלי האפשרי לכל מושב. להלן עקרונות עיקריים בקביעת המחיר:

• מדרגות ומחלקות מחיר: לכל טיסה מוגדרות כמה רמות מחיר לכרטיס תיירים (נקראות Booking Classes או Fare Basis שונים). למשל, X מושבים ראשונים נמכרים ב-$600, הבאים ב-$700, אחר כך $800 וכך הלאה, עד מחיר מלא של נניח $1200 לכרטיס גמיש. מי שמזמין מוקדם קונה מהמלאי הזול​

  , וככל שמתקרבים למועד הטיסה והמטוס מתמלא – נותרים רק המחירים היקרים יותר. זהו מנגנון ניצול ביקוש: הנוסעים הרגישים למחיר יקנו מוקדם וימלאו את המטוס, והפחות רגישים (למשל אנשי עסקים של הרגע האחרון) ישלמו מחיר גבוה על הכרטיסים שנשארו.

• תמחור דינמי ועדכון בזמן אמת: כיום לא רק מדרגות קבועות אלא ממש אלגוריתמים דינמיים פועלים. כמעט כל החברות משתמשות במערכות ממוחשבות שמתעדכנות כל העת לפי הביקוש. אם קצב ההזמנות נמוך מהצפוי, המערכת עשויה להוריד מחירים או לפתוח עוד מושבים ברמת המחיר הנמוכה כדי לעודד מכירות. אם הביקוש חזק (טיסה מתמלאת מהר), המערכת תסגור את המחלקות הזולות ותשאיר רק יקרות. כך מחיר יכול לעלות או לרדת על בסיס יומי ואף שעתי לפי מצב ההזמנות. לפי ניתוח של בית הספר לניהול של ייל, כמעט כל חברות התעופה היום מסתמכות על אלגוריתמים מורכבים כדי להגדיר מחירים גמישים המשתנים עם התנודתיות בביקוש​

• השפעת התחרות והביקוש הכללי: חברות גם מתייחסות למה שהמתחרות עושות. אם חברה X מציעה מבצע (למשל טורקיש מציעה 650$ לבנגקוק), אל על תשקול להגיב בהורדת מחיר משלה (אולי מבצע נקודתי ל-700$ כדי לא לאבד יותר מדי לקוחות). יש “מחירי שוק” לא רשמיים לנתיבים פופולריים, והחברות נוטות להתיישר אליהם בטווח מסוים. כמובן, כאשר אין מתחרים ישירים (כמו במצב שאל על לבד על הטיסה הישירה), היא יכולה לגבות יותר פרמיה על הנוחות הזו.

• גורמים אישיים והקשר ההזמנה: כיום חלק מהחברות מתחילות לתמחר באופן פרסונלי – למשל לפי מדינת המקור של המזמין, מכשיר (נייד/דסקטופ) ונתוני עבר. זה עדיין לא נפוץ מאוד, אבל עקרון הדינמיות מאפשר תאורטית לגבות ממישהו שמוכן לשלם יותר (לפי דפוסי גלישה) מחיר גבוה יותר. לכן יש הטוענים שלפעמים חיפוש ב”מצב נסתר” או מחיקת קוקיז עשוי למנוע מהאתר לזהות אתכם כמישהו נלהב ולהעלות מחיר…

• מדיניות והגבלות הכרטיס: לא כל כרטיס שווה באיכותו – מחירי רצפה מגיעים עם תנאים נוקשים (ללא אפשרות שינוי/ביטול, ללא כבודה וכו’). מחיר גבוה יותר עשוי לא רק לשקף פער זמן אלא גם הטבות: למשל כרטיס הלוך-חזור גמיש תמיד יקר בהרבה מכרטיס הלוך-חזור בתאריכים קבועים. לכן החברות יוצרות מוצרים שונים לפי צרכי לקוחות שונים. מי שרוצה גמישות ישלם יותר, ומי שמוכן לוותר יקבל זול.

• ניתוח סטטיסטי של ביקוש: חברות מחזיקות מחלקות אנליטיות שמנתחות נתוני עבר – כמה נוסעים נסעו בכל טיסה בכל תאריך, כמה היו מוכנים לשלם, מה המתחרים גבו, וכו’. המודלים חוזים מראש את הביקוש העתידי (למשל, ידוע שטיסת אל על שבוע לפני פסח תמיד מלאה במחיר מלא, אז אין טעם להוזיל; לעומת זאת טיסה באמצע פברואר אולי תמלא רק 70% אם לא יורידו מחיר). תחזיות אלה מוזנות למערכת שקובעת כמה מושבים למכור בכל רמת מחיר. כמובן, אירועים בלתי צפויים (מלחמות, מגפות, שינוי מדיניות) יכולים לשבש תחזיות.

• שיקולי עלות שולית: לכל טיסה יש עלות בסיס גבוהה, אך העלות להטיס נוסע נוסף במושב ריק היא שולית – קצת דלק ומזון, אולי 20-30 דולר. לכן, כל עוד יש מושבים ריקים, עדיף לחברה למכור בזול מאשר להמריא עם כיסא ריק (רווח עדיף על 0). זה עיקרון שמסביר מבצעי הדקה ה-90: הם ימכרו אפילו במחיר נמוך מאוד אם אחרת המושב יישאר ריק. מאידך, אם מטוס כמעט מלא ובטוחים שימכרו את המושב האחרון, אין סיבה להוריד מחיר – להפך, ינסו למכור אותו ביוקר למי שממש חייב לטוס.

במציאות, הנוסע הפשוט רואה מחירים “אקראיים” למראה, אבל מאחוריהם יש מדע שלם. לכן קורה שנוסעים באותו מטוס שילמו מחירים שונים מאוד זה מזה. למשל, ייתכן שתרמילאי שהזמין חצי שנה מראש שילם $500, איש עסקים בהזמנה ברגע האחרון שילם $1200, ותייר שהזמין חודשיים מראש במבצע ביניים שילם $800. כולם על אותו מושב תאוריה – אבל כל אחד תעריף אחר.

החדשות הטובות הן שהתחרות הגוברת והאינטרנט הביאו לשקיפות שהורידה מחירים ריאלית לאורך השנים​

​

כלומר, למרות תנודתיות, טיסות היום (לפחות במחלקת תיירים) זולות יותר בממוצע מאשר בעבר הרחוק בהתחשב באינפלציה. וכצרכנים יש לנו כלים (ראו בסעיף 4) לנצל את שיטת התמחור הזו לטובתנו – למשל, לחפש תאריכים אלטרנטיביים, להזמין מוקדם או דווקא מאוחר, להשוות בין אתרים – ובכך להשיג את המחיר הכי נמוך שאפשר מתוך המגוון שהחברה מציעה.
דרכים להוזלת מחירי כרטיסי הטיסה לתאילנד

בחלק זה נרכז טיפים, טריקים ושיטות פרקטיות שבהן ניתן להוזיל את מחיר כרטיס הטיסה לתאילנד. חלק מהרעיונות כבר הוזכרו בקצרה, וכאן נפרט יותר. ישנן דרכים רבות – החל מבחירת זמן ההזמנה האופטימלי, דרך ניצול מבצעים וחברות לואו-קוסט, ועד פתרונות יצירתיים – לחסוך כסף על הטיסה. נסקור את העיקריים:

4.1 הזמנה מוקדמת (“Early Birds”): כפי שכבר צוין, הזמנה של הטיסה מספר חודשים מראש היא מן הדרכים הבטוחות להוזיל. חברות רבות משיקות את לוח הטיסות לעונה הבאה במחירי מבצע לנוסעים המקדימים. למשל, אל על וחברות אחרות לעיתים מוכרות חצי שנה מראש כרטיסים במחיר רצפה למילוי ראשוני של המטוס​

אם כבר עכשיו ידוע לכם שתרצו לטוס בקיץ או בחג, שווה להזמין ברגע שהמכירה נפתחת. כמה מוקדם? לרוב 4–6 חודשים לפני הטיסה זה טווח טוב; מוקדם מדי (יותר מ-8 חודשים) לפעמים המחירים עוד לא ירדו או שהלוח לא פתוח. מחקרי תיירות שונים מראים שהמחירים מתחילים לטפס כ-60 יום לפני הטיסה, וב-30 הימים האחרונים עולים בצורה חדה (בהיעדר מבצע של הרגע האחרון)​

לכן, “המקדים להזמין – חוסך”.

4.2 ניצול מבצעי הרגע האחרון: מהצד השני של המשוואה, יש את ההזמנות המאוחרות. אם אתם גמישים לחלוטין בתאריך ובהתראה קצרה, ניתן לעיתים לתפוס דיל של הרגע האחרון. זה קורה במיוחד בעונות פחות מבוקשות, או ממש בימים שלפני הטיסה. כפי שהוסבר, חברות מעדיפות למכור בזול מאשר להמריא עם מושבים ריקים. היו מקרים שבהם שבוע-שבועיים לפני הטיסה צנח המחיר באופן זמני כדי לעודד מכירות​

איפה מוצאים כאלה דילים? כדאי לעקוב באתרי סוכנויות (לעיתים הם מפרסמים “דקה 90 לתאילנד”), באתרי חברות התעופה עצמן (עמודי מבצעים), וגם בקבוצות ווטסאפ/טלגרם של מטיילים. עם זאת, צריך להבין שמבצעי הרגע האחרון הם הימור – באותה מידה הכרטיס יכול להתייקר אם הביקוש גבוה. כלל אצבע: אם הטיסה שלך בעוד חודש ועדיין המטוס ריק (ניתן לנחש זאת לפי הרבה מושבים זמינים בבחירת מושב, למשל), אולי שווה להמתין. אבל אם רואים שהמקומות אוזלים, לא כדאי לסכן. גמישות זו מתאימה בעיקר למטייל הבודד או לזוג, ופחות למשפחה שחייבת לטוס בתאריך ספציפי.

4.3 שימוש במנועי השוואת מחירים וחיפוש חכם: אחת המתנות הגדולות למטיילים בעידן האינטרנט היא אתרי ההשוואה כמו Skyscanner, Kayak, Google Flights, Momondo ואחרים. אתרים אלה מאפשרים לחפש בלחיצת כפתור טיסות אצל עשרות חברות תעופה וסוכנויות, ולהציג לכם את האפשרויות הזולות ביותר, כולל בתאריכים גמישים​

למשל, ניתן לבצע חיפוש ב-Google Flights לתל אביב–בנגקוק ולהציג לוח שנה שלם עם המחיר הכי נמוך בכל יום. כך אפשר לגלות, למשל, שיציאה ביום רביעי זולה משמעותית מיציאה בשישי. כמו כן, מנועי השוואה מגלים לפעמים קומבינציות מפתיעות של קונקשנים שאינן עולות בדעתנו – למשל טיסה דרך הודו עם שתי חברות שונות. טיפ: לאחר שמוצאים אופציה טובה במנוע, להשוות מול הזמנה ישירה באתר חברת התעופה. לעיתים הסוכנים מוסיפים עמלה קטנה, והזמנה ישירה יכולה לצאת כמה דולרים פחות. מצד שני, לפעמים סוכנות אונליין מציעה קופון הנחה. כך או כך, שימוש במנועי חיפוש הוא חובה היום – הוא כמעט תמיד יוביל אתכם למחיר תחרותי יותר מאשר פנייה ישירה לסוכן אקראי או לחברה אחת בלי להשוות.

4.4 כרטיס הלוך-חזור מול כיוון אחד / “כרטיס פתוח”: מחירי הכרטיסים נקבעים גם לפי סוג המסלול. כרטיסי הלוך-חזור לרוב זולים יותר מכרטיס בכיוון אחד בלבד. הסיבה היא שחברות מניחות שמי שקונה כיוון אחד ייתכן שלא יחזור או שיחזור עם מתחרה, אז הן מתמחרות אותו כמעט כמו הלוך-ושוב. לכן, אפילו אם אתם מתכננים טיול פתוח של חודשים ויעדים נוספים, לפעמים משתלם לקנות הלוך-חזור ולבחור תאריך חזרה רחוק (לדוגמה 6 חודשים קדימה) שאותו תשנו מאוחר יותר או שלא תשתמשו בחזור. שינוי תאריך חזרה עולה כסף אבל יכול להיות זול יותר מקניית כרטיס כיוון-אחד נפרד. אופציה אחרת היא כרטיס גמיש או פתוח – יש כרטיסי “Open Return” או הלוך-חזור עם אפשרות שינוי בתוספת מתונה. זה יקר יותר מהלוך-חזור סגור, אך נותן גמישות. למשל, תרמילאי יכול לרכוש מאל על כרטיס עם חזרה גמישה, ולשנות מועד כשיחליט – זה עדיף מכל הבחינות על לקנות חד-כיווני.

עוד מושג הוא “Open Jaw” – כרטיס טיסה שנוחת ביעד אחד וחוזר מיעד אחר. אם אתם יודעים שתרצו למשל להגיע לתאילנד אבל לחזור מוויאטנם, ניתן לחפש כרטיס משולב (ת”א–בנגקוק, וחזרה האנוי–ת”א). לפעמים כרטיס כזה מפתיע לטובה במחיר, במיוחד בחברות אירופאיות​

עבור מי שממילא רצה לשלב כמה מדינות, זו דרך לחסוך לעומת קניית שני כרטיסים נפרדים. עם זאת, אם הפוקוס הוא תאילנד בלבד – כמובן שזה לא ישים.

4.5 מבצעים דרך מועדוני צרכנות וכפל הנחות: כפי שצוין בסעיף 2, חברויות במועדוני צרכנות גדולים יכולים לזכות בהנחות. למשל, מבצעי “חבר” לחיילים משוחררים ואנשי קבע הציעו בעבר הנחות של 5%–10% על טיסות אל על. לעיתים יש כפל מבצעים – דהיינו אפשר גם לנצל הנחת מועדון וגם להזמין בתקופה של סייל. חשוב להתעדכן דרך מקום העבודה/ארגון שלכם אם רלוונטי.

4.6 שימוש בנקודות מועדון Frequent Flyer: אם צברתם מספיק נקודות לטיסה, זו הוזלה עצומה – כמעט טיסה “בחינם” פרט למסים. אך גם אם אין לכם מספיק לכרטיס שלם, חלק מהחברות (כולל אל על) מציעות שילוב כסף ונקודות. זה נקרא למשל “Points+Cash” – ניתן להפחית עשרות או מאות דולרים ממחיר הכרטיס בתמורה לנקודות. אם כבר צברתם נקודות ואין טיסה אחרת באופק, בהחלט שקלו את האופציה הזו. לפעמים גם ניתן לקנות בכסף נקודות כדי להשלים, אך זה בדרך כלל לא משתלם אלא אם חסר מעט. בנוסף, נקודות יכולות לאפשר שדרוג במחלקה (לפרימיום/עסקים) במקום לקנות כרטיס יקר מראש – לשקול אם שווה.

4.7 כרטיסי אשראי לצבירת טיסות: הרחבנו על זה לעיל, רק נדגיש כאן: אם יש ברשותכם Fly Card של אל על, תבדקו באתר אל על אם יש מבצעים ייחודיים ללקוחות הכרטיס. לפעמים מקבלים הנחה נוספת בעת תשלום בכרטיס זה. גם כרטיסים אחרים – למשל אמריקן אקספרס פלטינום – מקנים דרכם הנחות כשמזמינים דרך סוכנות הנסיעות של החברה. שווה לחפש “הטבות לנוסע המתמיד” באתרי חברות האשראי.

4.8 “טיסת פיקטיביות” – כרטוס Hidden City: זה טריק מתקדם ומעט שנוי במחלוקת: הרעיון הוא להזמין כרטיס עם יעד סופי מעבר לבנגקוק, כשבנגקוק היא עצירת ביניים, ואז לרדת שם ולא להמשיך ליעד הסופי. לפעמים טיסה כזו יכולה להיות זולה יותר מאשר כרטיס רק לבנגקוק, בגלל תמחור מוזר של החברות. לדוגמה תיאורטית: כרטיס פריז–בנגקוק–סידני עשוי להיות זול ממחיר פריז–בנגקוק בלבד, אז מטייל יכול להזמין עד סידני ולרדת בבנגקוק. אך צריך זהירות רבה: ראשית, אין לשלוח מזוודה – כי היא תמשיך ליעד הסופי שלכם! צריך לטוס רק עם טרולי. שנית, חברות לא אוהבות את השיטה – אם יעשו זאת באופן סדרתי, הן יכולות לבטל כרטיסי המשך או לחסום אתכם מתוכניות נאמנות. אם זו נסיעה חד-פעמית, זה אפשרי, אבל תמיד קיים סיכון (במיוחד אם החברה תשנה את מסלול העצירה). כמו כן, אי אפשר להשתמש בטריק בחזור (אם לא תתייצבו לטיסת המשך בהלוך, כל כרטיס החזור יתבטל). השיטה הזו פחות רלוונטית לאל על משום שאל על לא ממש טסה מעבר לתאילנד – היא ממילא מסיימת בבנגקוק, כך שאין “להיכן לרדת”. אבל חברות זרות מסוימות, בעיקר אסיאתיות, משתמשות בבנגקוק כקונקשן ליעד אחר. לסיכום, זה טריק שיכול לחסוך עשרות אחוזים אך עם סיכון ואי-נוחות (תרמיל בלבד). רצוי להבין היטב את ההשלכות לפני שנוקטים בו​

​

4.9 סוכן נסיעות מומחה לתאילנד: למרות שהרבה עבר לאונליין, יש עדיין ערך לפעמים לפנייה לסוכן בשר ודם – במיוחד כאלה שמתמחים בתאילנד. סוכנויות מסוימות מחזיקות מכסה (allocation) של מושבים שקיבלו מחברות התעופה במחיר מוזל עקב הסכם מראש​

למשל, סוכנות גדולה ששולחת מאות ישראלים לתאילנד ייתכן ויש לה כמות מושבים שרכשה מראש מאל על במחיר נמוך, והיא יכולה למכור אותם בזול מהמחיר שמופיע לכם באתר אל על. סוכן טוב גם ידע על קומבינציות יצירתיות (למשל כרטיסי טורקיש המשולבים עם בנגקוק אייר לוויטנאם וכד’). יש גם סוכנים שמרכזים דילים קבוצתיים. יתרון נוסף: סוכן יכול לעזור אם משהו משתבש (ביטולים, שינויים) ולחסוך לכם קנסות. כמובן, לא כל סוכן יהיה זול – יש שפשוט יחפשו עבורכם כמו כל אחד. אבל במיוחד סוכנויות ישראליות שממותגות על “מומחי תאילנד” שווה לבדוק את הצעותיהן. לעיתים אפילו אפשר להתמקח מעט עם סוכן – אם הוא רואה שאתם מתלבטים, ייתכן שיוריד את העמלה כדי לסגור עסקה​

​

4.10 מעקב אחרי מבצעים ברשתות חברתיות ובאתרי החברות: כדאי מאוד לעקוב אחרי העמודים הרשמיים וניוזלטרים: אל על למשל מפרסמת מדי פעם קודי קופון והנחות מיוחדות בעמוד הפייסבוק או באינסטגרם שלה​

גם חברות זרות מודיעות על סיילים (למשל אתיהאד עשתה מבצע קיץ, קטאר איירווייז מציעה קודים לסטודנטים וכו’). הירשמו לקבלת עדכונים במייל מאתרי התעופה – לעיתים מקבלים התראה מוקדמת. בנוסף, יש קבוצות פייסבוק וטלגרם ישראליות שמוקדשות ל”דילים” ו”טיסות סודיות” למיניהן, בהן מפרסמים אם יש טיסה לתאילנד במחיר חריג. חשוב: מבצעים טובים באמת הם קצרי טווח – חלון הזמנה של יום-יומיים. לכן אם רואים, צריך לפעול מהר.

4.11 בחירת תאריכים פחות מבוקשים וימים באמצע השבוע: תזמון הטיסה ביום מסוים בשבוע יכול להשפיע. לרוב, טיסות היוצאות באמצע השבוע (שלישי–חמישי) זולות יותר מטיסות סוף שבוע (שישי/מוצ”ש) כי הביקוש של ישראלים להתחיל טיול בסוף שבוע גבוה. כנ”ל לחזור ביום ראשון יקר מאשר לחזור ברביעי. יתרה מזו, תקופות Off Season (מחוץ לעונות התיירות והשיא) זולות משמעותית – למשל תחילת ספטמבר, או אמצע נובמבר, או תחילת יוני​

אם תוכלו למקד את החופשה בתקופות אלו, הרווחתם פעמיים – גם מחיר טוב וגם אתרים פחות צפופים. דוגמה: נוסע שיטוס לתאילנד בתחילת ספטמבר במקום במהלך חגי תשרי באוקטובר, יכול לחסוך מאות דולרים במחיר הכרטיס​

הגמישות הזו היא אחד הכלים החשובים לצמצום עלויות.

4.12 אתרי CashBack: הוזכר בקצרה – אם אתם רוכשים כרטיס אונליין, עברו דרך אתר Cashback (כגון Rakuten, Cashback.co.il וכו’) המציע החזר על אתרי הזמנות (Expedia, אקספלורר, וגם אתרי חברות תעופה לעיתים). תקבלו אחוז קטן חזרה – נניח 2% ממחיר הכרטיס – זה יכול להיות 10–20 דולר חזרה לעסקה גדולה​

לא מתעשרים מזה, אבל בהחלט שווה כסיגריה.

4.13 שילוב טיסות פנימיות בתאילנד בכרטיס אחד (“Package”): אם כבר עכשיו ידוע לכם שתטוסו מבנגקוק גם לפוקט או לצ’יאנג מאי, בררו על כרטיס משולב: יש אפשרות להזמין בטאילנד כרטיס מבנגקוק ליעד אחר כחלק מהזמנה בינלאומית. למשל, חלק מהסוכנים יציעו “תל אביב – בנגקוק – פוקט” בכרטיס אחד עם אל על + המשך בטיסה פנימית של Bangkok Airways. לעיתים זה יוצא זול יותר מאשר לקנות בנפרד את הטיסה הבינלאומית והפנימית​

ההיגיון: חברות תעופה עושות הסכמי Code-share או Interline ונותנות מחיר מוזל לחיבור. בעיקר זה עם Thai Airways (שכיום לא טסה מת”א) או דרך חברות בריתות עם טיסות המשך. שווה לשאול סוכן על אופציה כזו אם מסלולכם כולל ממילא טיסות בתוך תאילנד (עוד על טיסות פנימיות בסעיף 6).

4.14 המתנה למכירות מיוחדות (Black Friday, Shopping IL וכד’): שוק הטיסות משתתף בחגי הקניות העולמיים. בתקופת Black Friday בנובמבר, או ה-11.11 הסיני, ואפילו “Shopping IL” הישראלי – לעיתים סוכנויות וחברות תעופה מוציאות הנחות גורפות​

לדוגמה, היו שנים שאל על העניקה קוד קופון של 15% הנחה להזמנות באתר שלה במהלך ימי נובמבר אלו (או מכרה כרטיסי מתנה מוזלים). גם קטאר איירוויס ואחרות הריצו סייל עם הנחות נחמדות לכמה ימים. לכן, אם אתם מתכננים נסיעה ולא לחוצים להזמין עכשיו, שקלו לתזמן את הקנייה לאחד מחגי המבצעים – אך בידקו לפני מה היו ההנחות בשנים קודמות כדי לוודא שזה שווה את ההמתנה.

4.15 טיסות שכר (Charter) ודילים של חברות תיירות: בעונות שיא, לעיתים מופעלות טיסות שכר ישירות לתאילנד על ידי חברות תיירות. למשל, היו שנים שישראייר או ארקיע הטיסו צ’רטרים לפוקט או לבנגקוק. טיסות שכר כאלה לפעמים זולות מטיסה סדירה, אם כי לרוב הן חלק מחבילת נופש. היתרון – מחיר; החיסרון – לוח זמנים קשיח ופחות גמישות (ובמקרה ביטול, פחות הבטחות כמו בסדיר). אם נופל לידיכם דיל חבילה (טיסה + מלון) במחיר מצוין – בדקו אולי משתלם לקחת את כל החבילה, אפילו אם אתם תרמילאים (אפשר תמיד לא להשתמש בכל לילות המלון…). כמו כן, חברות תיירות עושות מכרזי דילים בדקה ה-90, בהם אפשר ממש בזול להשיג כרטיס אם יש מקום. רק שימו לב: מדיניות כבודה בטיסות שכר עשויה להיות שונה, וגם מדיניות ביטול. בכל מקרה, עבור משפחות או זוגות בחופשה שרוצים קלות – חבילות שכר לפעמים הוזלה משמעותית.

4.16 כרטיס חזור ממדינה אחרת (Open Jaw) – לשילוב טיול באזור: הזכרנו את זה כבר – אם יש תכנון לבקר במדינה שכנה (ויאטנם, קמבודיה, לאוס למשל), שווה לבדוק עלות לחזור משם. היו מצבים שכרטיס “ת”א-בנגקוק, חזרה מהאנוי-ת”א” היה דומה במחיר לכרטיס רגיל, ואז חסכתם כרטיס נפרד ממדינה זו לתאילנד. לא רלוונטי לכל אחד, אבל מטיילים ארוכי-טווח יכולים לנצל זאת. דוגמה: לטוס לתאילנד, לטייל בה, לעבור יבשתית לקמבודיה ולחזור משם – ולסגור הכל בכרטיס טיסה אחד.

4.17 הזמנה דרך סוכנויות בינלאומיות (אתרי חו”ל): לפעמים, בדיקה באתרי הזמנה מחו”ל (Expedia, CheapOair, או אפילו אתרי סוכנויות גרמניות/צרפתיות) תגלה מחיר שונה לאותה טיסה. , זה נובע מהמרות מטבע או ממבצע ייעודי לשוק מסוים. למשל, היה מקרה שבו סוכן אירופי מכר כרטיס אל על לבנגקוק זול יותר מאשר באתר אל על ישראל – אולי כי אל על נתנה לו עמלת קבוצה באירופה. כמובן, קחו בחשבון הבדלי מטבע (עמלת המרה בכרטיס אשראי), וודאו שאתם מכירים את הסוכן הזר (שלא יהיה אתר מפוקפק). אך לעיתים, חיפוש כרטיס באתר Expedia US בדולרים, לעומת Expedia ישראל בשקלים, יציג הבדל. תמיד אפשר לנסות – ואם רואים פער משמעותי, לנצל. יש לשים לב שאם קונים דרך סוכן זר, שירות הלקוחות יהיה בהתאם (שיחות לחו”ל וכו’), אז רק אם החיסכון גדול מספיק.

4.18 גמישות בתאריכים וביעדי יציאה/חזרה: כבר נגענו בגמישות בתאריכים (סעיף 4.11), אך ישנה גם גמישות גיאוגרפית. למשל, כמה מטיילים ישראלים חסכו כסף דווקא בטיסה מת”א לעמאן (ירדן) ומשם לתאילנד – כן, זה סיבוך כי צריך לעבור גבול, אבל לעיתים הירדנים הציעו מחיר הרבה יותר נמוך מת”א. כמו כן, יש מי שטס ליעד אחר במזרח עם דיל זול ומשם המשיך בטיסת לואו-קוסט לתאילנד. למשל: טיסה זולה להודו או לסרי לנקה ב-$400, ומשם טיסת המשך לתאילנד ב-$100. זה כמובן מאריך את הדרך ודורש תכנון (ויציאה לשני כרטיסים נפרדים). מטיילים אחרי צבא לעיתים עושים זאת – “טיסת למזרח” זולה ליעד כלשהו (דלהי, נניח) ואז קופצים לתאילנד בעלות נמוכה​

שימו לב: תכנון כזה של כרטיסים נפרדים דורש מרווח ביטחון גדול בין הטיסות, כי אם הראשונה מתעכבת ותפספסו את השנייה – אין הגנה. אבל בהנחה והלו”ז גמיש, אפשר לחסוך כך. עוד אפשרות: יציאה מאירופה – היו שהשתמשו בנקודות לטוס לאירופה ואז משם רכשו טיסה לתאילנד בזול יותר. אפשרויות אלו מתאימות בעיקר למטיילים עם הרבה זמן ויצירתיות, ופחות למשפחה בחופשה מוגבלת. אם כי, במקרה של מחירי שיא גבוהים, אולי שווה לשקול – למשל טיסה ישירה אל על באוגוסט ב-$1400 לעומת קומבינה של טיסה ליוון + המשך עם אמירייטס ב-$900, ייתכן ומשפחה תמצא את זה כדאי, על אף טרחה נוספת.

4.19 מבצעים עונתיים של חברות תעופה זרות: שימו לב במיוחד לחברות כמו אמירייטס, קתאי פסיפיק, סינגפור איירליינס – אלו לפעמים מכריזות על סייל גלובלי אחת לשנה (לדוגמה “Global Sale – 20% off”). אם כי נכון להיום, לקתאי וסינגפור אין קווים ישירים לישראל, אך ניתן לנצל דרך יעדי ביניים באירופה. חברות הודיות כמו אייר אינדיה כשהשיקו קו חדש נתנו מחירים נמוכים (ואכן אייר אינדיה שחזרה לת”א באוקטובר 2023 הציעה בנובמבר כרטיסים ~670$​

). נקודה זו אומרת: תמיד היו עם אצבע על הדופק, בעיקר בתקופות תחילת עונה או השקת קו חדש, אז המחירים יכולים להיות שוברי שוק כדי למשוך נוסעים.

4.20 מיקוח וישירנות: אם אתם מתקשרים לסוכן נסיעות, אל תתביישו להתמקח. לפעמים, בשיחת טלפון אישית, סוכן יכול “לגרד” עוד קצת הנחה אם יבין שרק זה סוגר עסקה​

בעידן הדיגיטלי זה אולי פחות שכיח, אבל עדיין אפשרי בעיקר בסוכנויות קטנות יותר. גם הגעה פיזית למשרד נסיעות ושיחה פנים אל פנים יכולה לתת לכם מרווח לשאול “אין מחיר טוב יותר?” – מקסימום יגידו שלא.

אלה היו 20 הדרכים העיקריות (ואכן ריכזנו כאן כ-20 נקודות, כפי שהובטח 😃). כמובן, לא כל השיטות מתאימות לכל אחד – אך שילוב של כמה מהן יכול להניב כרטיס טיסה לתאילנד במחיר באמת משתלם. למשל, מטייל גמיש שיוזם: יעקוב במנועי החיפוש, יראה שבתחילת ספטמבר ביום רביעי טיסה עם קונקשן של אייר אינדיה היא הזולה (נגיד $600), ישלם בכרטיס אשראי שצובר נקודות, וייצא רק עם טרולי – אותו אדם למעשה מיצה כמה טקטיקות וחסך אולי מאות דולרים לעומת חלופה אחרת.

יעדים פופולריים בתאילנד ומידע למטייל הישראלי

תאילנד ידועה במגוון רחב של יעדי טיול ונופש, המתאימים לסוגים שונים של מטיילים – מערי הבירה השוקקות, דרך איים טרופיים וחופים לבנים, ועד ערים צפוניות מוקפות טבע ותרבות. בחלק זה נסקור את חמשת היעדים הפופולריים ביותר בקרב מטיילים (ובפרט ישראלים): בנגקוק, פוקט, קוסמוי, קראבי וצ’אנג מאי. לכל אחד מהם ניתן תאור קצר, נסביר מה מושך אליו תיירים, ונדגיש נקודות עניין מיוחדות למטייל הישראלי (כמו קהילה ישראלית/חב”ד, מקומות לינה אהובים, עלויות). לאחר מכן נמליץ גם על כמה “מקומות נסתרים” פחות מוכרים ששווה לבקר בהם בתאילנד, ולבסוף נדון בהיבטים כמו בתי חב”ד ומלונות ידידותיים לישראלים באופן כללי.

1 בנגקוק (Bangkok) – הבירה הססגונית

רקע: בנגקוק היא עיר הבירה של תאילנד והעיר הגדולה במדינה. כמעט כל טיסה בינלאומית (כולל מת”א) מגיעה לבנגקוק, ולכן זהו לרוב תחנתו הראשונה של המטייל. מדובר במטרופולין עצום (כ-10 מיליון תושבים במטרו) שמשלב גורדי שחקים מודרניים עם מקדשים עתיקים, קניוני ענק עם שווקי רחוב דוכנים, ותנועה בלתי פוסקת 24/7.
מה עושים/רואים בבנגקוק? האטרקציות בעיר רבות מאוד: אתרים היסטוריים כמו הארמון המלכותי (Grand Palace) ומקדש וואט פו (הבודהה השוכב) הם ביקור חובה למי שחדש בתאילנד – שם אפשר להתרשם מהאדריכלות התאית המסורתית המפוארת. עוד מקדש מפורסם הוא וואט ארון (מקדש השחר) על גדת הנהר. בנוסף, בנגקוק מציעה קניות לכל טעם: החל משווקים זולים ושוקי לילה (צ’אטוצ’אק הוא שוק סופשבוע ענק שאהוב על תיירים, שוק הלילה בבנגקוק, שוק הפרחים) ועד קניונים מערביים ממוזגים עם כל המותגים (MBK – אהוב על ישראלים למחירי מציאות, Siam Paragon ו-Terminal 21 המודרניים, ועוד). חובבי האוכל יהנו מדוכני רחוב בכל פינה עם אוכל תאילנדי אותנטי בזיל הזול, וגם משלל מסעדות יוקרה בינלאומיות. חיי הלילה בבנגקוק ידועים לשמצה – מרחובות ברים כמו קאווסאן (Khao San Road) וסוי רמבוטרי, ועד מועדוני גג טרנדיים וברים משקיפים על העיר. למעשה, קאווסאן רואד הוא מוקד ידוע מאוד לתרמילאים, כולל ישראלים: רחוב מלא גסטהאוסים, פאבים, דוכני אוכל וחנויות לציוד טיולים. הוא כונה “הגטו של התרמילאים” ובאמת נפגשים שם מטיילים מכל העולם. ישראלים רבים מתחילים וסוגרים שם את הטיול, קונים שם כרטיסי SIM מקומיים, מוצאים בני זוג לטיול ושותפים ועוד.

נקודות למטייל הישראלי בבנגקוק: בבנגקוק יש קהילה יהודית וישראלית פעילה. בעיר יש שלושה מרכזים יהודיים (בתי כנסת וחב”ד)​

– הגדולה שבהם היא בית חב”ד ברחוב הקוואסאן, הממוקמת באזור המטיילים, ועוד מרכז יהודי בשם “בית אלישבע” בסוי 22 (אזור סוקומוויט) המשמש כבית כנסת אשכנזי/חב”ד. כמו כן יש בית חב”ד נוסף במרכז העיר. קיימות 3 מסעדות כשרות לפחות​

, בהן מסעדת “שושנה” הוותיקה באזור הקוואסאן המגישה אוכל ישראלי/תאילנדי כשר-למחצה (חלב ישראל וכד’), ומסעדה כשרה בבית חב”ד. כלומר, למי ששומר כשרות – בנגקוק היא המקום להצטייד (אפשר לרכוש גם מוצרי בסיס כשרים בבית חב”ד). מטיילים ישראלים רבים משתמשים בבנגקוק כבסיס: נשארים כאן לכמה ימים בהתחלה להתאקלמות, וחוזרים לכמה ימים בסוף לקניות אחרונות ובילויים. האזור הפופולרי ללינה בקרב התרמילאים הישראלים הוא סביב רחוב הקוואסאן – שם יש עשרות גסטהאוסים זולים (מחיר חדר זוגי פשוט או מיטה בהוסטל נע בין 50 ל-150 ש”ח ללילה, תלוי ברמת המקום). יש אפילו גסטהאוסים שמנוהלים ע”י ישראלים או דוברי עברית. מנגד, מטיילים מבוגרים יותר או משפחות יעדיפו ללון באזור סוקומוויט/סיאם, שהוא מרכזי ומודרני יותר, קרוב לרכבת העילית (BTS) ונגיש לקניונים. גם באזור זה יש בית חב”ד (בסמוך למלון Imperial Queen’s Park). ניתן למצוא מלונות 3 כוכבים סבירים במרכז העיר במחירים של ~200–300 ש”ח ללילה​

, ומלונות יוקרה 5 כוכבים בעלות 800 ש”ח ומעלה ללילה​

– עדיין זול משמעותית מערים מערביות.

טיפ עלויות: בנגקוק באופן כללי זולה למדי. תחבורה ציבורית בעיר (רכבת עילית, תחתית, אוטובוסים, מוניות) זולה – נסיעה במונית במרכז העיר 20-30 דקות תעלה אולי 100–150 באט (10–15 ש”ח). דוכני אוכל רחוב מציעים מנות ב-5–15 ש”ח. האטרקציות התיירותיות המרכזיות (כמו ארמון המלך) דווקא יקרות במונחים מקומיים – דמי כניסה של כ-500 באט (50+ ש”ח) לאדם – אך עדיין סביר. שופינג בשווקים הוא בזיל הזול (ומקובל להתמקח). יחד עם זאת, בנגקוק יכולה להיות גם יקרה אם מחפשים יוקרה – מסעדות שף, rooftop bars וכו’ יגבו מחירים קרובים למערב. למטייל החסכן, בנגקוק מאפשרת להתקיים בסכומים נמוכים מאוד ביום, אך מומלץ לשמור קצת תקציב לפינוקים פה ושם, כי העיר באמת מציעה הכל.

2 פוקט (Phuket) – אי הנופש הדרומי הגדול

רקע: פוקט הוא האי הגדול ביותר בתאילנד (נמצא בדרום-מערב תאילנד בים אנדמן) ואחד מיעדי הנופש המובילים בדרום-מזרח אסיה. האי עצמו מחובר בגשר ליבשת. פוקט מפורסם בחופיו הטרופיים היפים, אתרי הנופש המפוארים, סצנת הבילויים שלו, וכן בנקודת יציאה לטיולי המשך לאיים סמוכים. עבור תיירים רבים, “פוקט” משמעו חופש חוף קלאסית – ים, שמש וקוקוס ביד. טיסה מבנגקוק לפוקט אורכת ~1:20 שעות, ויש גם טיסות בינ”ל ישירות לפוקט (כולל עונתית מת”א עם אל על, ואף טיסות צ’רטר).

מה עושים בפוקט? רוב התיירים מתמקמים באזור חוף פטונג (Patong) – זהו מרכז התיירות והלילה של פוקט, חוף ארוך עם המון מלונות, מסעדות, ודגש על חיי לילה תוססים מאוד (רחוב בנגלה הידוע שהוא מדרחוב ברים ומועדונים סוערים). מי שמחפש שקט יותר ילך לחופים אחרים: קארון, קאטה מדרום לפטונג הם חופים יפים ומתאימים למשפחות, קאמאלה וסורין בצפון-מערב רגועים ויוקרתיים יותר. בפוקט תוכלו ליהנות מפעילויות ימיות – צלילה, שנורקלינג, שייט קיאקים במערות ים, בננה-בוט וכו’. אטרקציות פופולריות נוספות: סיור יום לאיי פי-פי (Phi Phi) הנמצאים 2 שעות שיט מפוקט – איים חלומיים (שם צולם הסרט “החוף”), וביקור ב”אי ג’יימס בונד” במפרץ פאנג-נה (האי המפורסם מסרט 007, מזדקר מתוך המים) – טיול שייט בין צוקי גיר מרשימים. בתוך האי פוקט עצמו אפשר לטייל ב”עיר פוקט” (פוקט טאון) בה ארכיטקטורה סינית-פורטוגזית, שווקים מקומיים ואוכל רחוב אותנטי. כמו כן יש אטרקציות תיירות כגון מופע פנטזיה (מופע תרבות גדול בערב), חוות פילים, אומגות בג’ונגל, ועוד. פוקט גדול ומגוון – אפשר לעשות בו גם טיולי טבע במפלים ויערות גשם בצפון האי, וגם בטן-גב מושלם.

נקודות למטייל הישראלי בפוקט: פוקט אהוב על ישראלים רבים, בעיקר על משפחות ונופשים זוגיים, אבל גם תרמילאים מגיעים כחלק מסיבוב האיים. בפטונג פועל בית חב”ד אשר מהווה נקודת מפגש (ממוקם קרוב לבנגלה רוד המרכזי). בית חב”ד פוקט מספק ארוחות שבת גדולות מאוד (מאות משתתפים לעיתים בחגים), ויש מסעדה כשרה במתחם שמגישה אוכל ישראלי ותאילנדי כשר לתיירים. ישראלים רבים שומרי מסורת בוחרים מלון במרחק הליכה מבית חב”ד כדי שיוכלו לסעוד שם בשבת. מלונות פופולריים לישראלים: אין ממש “מלון ישראלים” מובהק בפוקט, כי ההיצע עצום, אבל אפשר לציין שבפטונג יש כמה מלונות שבדרך כלל תשמעו עברית בהם – למשל מלון Banthai, מלון Patong Resort, ואחרים ברמת 3-4 כוכבים במרכז. מבחינת מחירים: כיוון שפוקט מאוד תיירותית, המחירים מעט גבוהים מהממוצע של תאילנד. מלון 3 כוכבים סביר קרוב לחוף יעלה כ-200–300 ש”ח ללילה בעונה, ו-4 כוכבים טוב נע סביב 400–600 ש”ח ללילה​

בעונות שיא (דצמבר-ינואר), במיוחד באזורי ביקוש כמו חוף צ’אוונג בפוקט (צ’אוונג למעשה בקוסמוי; בפוקט – פטונג), המחירים אף קופצים לכ-700 ש”ח ללילה למלון 4 כוכבים​

תרמילאים יכולים למצוא גסטהאוסים פשוטים בפאטונג בפחות מ-100 ש”ח ללילה, אבל הרוב מעדיפים באיים ללכת על קצת יותר נוחות.

טיפ בטיחות והוצאות: פוקט הוא אזור מאוד תיירותי ולכן גם יקר יותר ותיירותי באופיו. נסיעות בטוקטוק קצר (מונית פתוחה) יכולות להיות יקרות בהשוואה לבנגקוק (למרחק 10 דקות ירצו 300 באט לפעמים, ~30 ש”ח) – יש סוג של “קרטל” נהגי מוניות באי. כדי לחסוך, אפשר להשתמש באפליקציית Grab (מונית כמו אובר) או לשכור קטנוע (רבים עושים זאת, רק בזהירות!). חיי הלילה בפוקט כיפיים אך יש להישמר: לא להשאיר משקאות ללא השגחה, להיזהר מכייסים ברחוב בנגלה הצפוף בלילה, ולא להיגרר אחר זרים למקומות לא מוכרים. כללית, פוקט בטוחה, אך כמו בכל מקום תיירותי עם אלכוהול – צריך ראש על הכתפיים.

3 קוסמוי (Koh Samui) – אי טרופי וידידותי, אהוב על משפחות וזוגות

רקע: קו סמוי הוא האי השלישי בגודלו בתאילנד, שוכן במפרץ תאילנד (בצד המזרחי של חצי האי המלאי), ומהווה חלק מ”、איי הדרום-מזרחיים” יחד עם קופנגאן וקו טאו. קוסמוי הוא אי ירוק עם חופים ציוריים, עצי דקל, מפלים בפנים האי, וכפרי דיג לצד אזורי תיירות מפותחים. הוא יעד מצוין למי שמחפש שילוב של חופי ים יפהפיים עם תשתית נוחה (שדה תעופה, כבישים, בתי מלון מכל הרמות).

מה עושים בקוסמוי? הפעילות העיקרית היא כמובן בילוי בחופים ונופש. החוף הפופולרי ביותר הוא חוף צ’אוונג (Chaweng Beach) בצדו המזרחי של האי – זהו רצועת חוף ארוכה עם חול לבן ומים צלולים, לאורכה בתי מלון, מסעדות וברים. צ’אוונג הוא “מרכז העניינים” – ביום שיזוף וספורט ימי, בלילה מסיבות (ברים, מועדונים ואווירת חופש – אם כי פחות פרוע מפוקט). חוף פופולרי נוסף הוא Lamai (למאי) בדרום-מזרח – רגוע טיפה יותר, מתאים גם כן לתיירים. האי מציע גם טבע: למשל מפל נאמואנג (Na Muang) היפה שניתן לטייל אליו, ספארי פילים (כיום מקומות אתיים יותר מאפשרים אינטראקציה עם פילים ללא רכיבה), מקדש הבודהה הגדול (Big Buddha Temple) בצפון האי שהוא נקודת ציון ידועה. ניתן לצאת מקוסמוי לטיולי יום: למשל שייט ל”、הפארק הימי אנג ת’ונג” (Ang Thong Marine Park) – ארכיפלג של עשרות איים קטנים ושמורת טבע נהדרת לשנורקלינג וקיאקים. קוסמוי גם מהווה “בסיס” להמשיך ממנו במספר דקות הפלגה אל האי השכן קו פנגאן (Koh Phangan) הידוע במסיבות ה-Full Moon (נדבר עליו בהמשך כ”יעד נסתר” יחסית). רבים משלבים בקוסמוי טיול ג’יפים יומי בתוך האי (יש סיור שעולה להר הגבוה ומשקיף על נוף פנורמי יפה).

נקודות למטייל הישראלי בקוסמוי: קוסמוי מאוד אהובה על ישראלים, במיוחד על מטיילים אחרי צבא וגם זוגות בירח דבש. בית חב”ד קוסמוי ממוקם באזור צ’אוונג ומהווה מוקד מרכזי – הוא גדול ומרשים, וכולל מסעדה כשרה (“סבה בר” – משחק מילים על סבא וגם Sababa). חב”ד קוסמוי מפורסם בכך שגם בתקופות עמוסות כמו פסח הוא מארגן סעודות חג למאות ישראלים. סביב בית חב”ד ובכלל בצ’אוונג תראו שלטי מסעדות בעברית, חנויות עם כיתוב בעברית (למשל סוכנויות טיולים שמוכרות טיולי יום – רבות מופעלות ע”י ישראלים). לינה: מרבית הישראלים מתרכזים בצ’אוונג, כי שם גם רוב המלונות. יש כמה מלונות שממש הפכו למועדפים ע”י הקהל הישראלי: למשל, מלון Ark Bar (עם בריכה ומסיבות – בעבר מאוד משך צעירים ישראלים), מלון OZO, מלון Chaweng Garden ועוד, אך המטייל הישראלי נמצא בכל מקום. בקוסמוי גם מלונות יוקרה ידועים – ישנו המלון הכשר היחיד בתאילנד שמופעל תחת רשת Centara בעיר הסמוכה פטאיה (לא בקוסמוי עצמה, אך שווה להזכיר בהקשר כשרות), אך בקוסמוי יש ריזורטים כמו W Koh Samui, Four Seasons וכו’ שמארחים גם ישראלים אמידים. מצד שני יש המון גסטהאוסים בתקציב נמוך לתרמילאים (ניתן למצוא חדרי Hostel ב-60–80 ש”ח ללילה לאדם). קוסמוי, מבחינת מחירים, בדומה לפוקט – ריזורט 4 כוכבים טוב על החוף עשוי לעלות 400–700 ש”ח ללילה, 3 כוכבים פשוט ~200–300 ש”ח ללילה​

בתקופות שפל, ניתן למצוא דילים ממש משתלמים כי היצע החדרים גדול.

מקומות נסתרים בקוסמוי: אף שקוסמוי מפותחת, עדיין יש פינות שקטות – חופים בצפון ובמערב האי שפחות מבקרים בהם. חוף Bo Phut (בופוט) לדוגמה הוא כפר דייגים משוחזר עם אווירה שונה ומלונות בוטיק נחמדים. אפשר לשכור אופנוע ולטייל מסביב לאי (כשעתיים הקפה מלאה) ולעצור בנקודות תצפית ומקדשים פחות ידועים – זו הרפתקה כיפית. באופן כללי, קוסמוי מספקת כל מה שישראלים צריכים – אוכל מוכר (המבורגרים, שקשוקה בחב”ד, ופאד תאי מעבר לפינה), חברה (המוני תרמילאים), וכן פשטות – אין צורך במעבורת כדי להגיע (יש שדה תעופה ממש על האי). החיסרון: **שדה התעופה של קוסמוי בבעלות פרטית של Bangkok Airways ויש להם מונופול, מה שהופך את הטיסות לקוסמוי יקרות יותר (כ-100-150 דולר לכיוון מבנגקוק)​

​

לכן רבים מגיעים לקוסמוי דווקא במעבורת – טסים לבנקוק->סוראטני ומשם מעבורת, או נעים מקופנגאן/קו טאו.
4 קראבי (Krabi) – שער לגן עדן של האיים והחופים של ים אנדמן

רקע: קראבי הוא שם של מחוז בדרום תאילנד בחוף אנדמן (הצד המערבי, מול פוקט אך דרומית), וגם שם העיירה המרכזית בו. האזור התפרסם בשל נופיו הדרמטיים – צוקי גיר עצומים ומחטיים המזדקרים מתוך הים והג’ונגל, לגונות טורקיז וחופים מבודדים הנגישים רק בסירה. בעצם, כשאומרים “קראבי” מתכוונים לרוב לאזור התיירות של חוף או נאנג (Ao Nang) והאיים שסביב.

מה עושים בקראבי? רבים מגיעים לקראבי כדי ליהנות מהחופים והאיים היפים ביותר בתאילנד. דוגמאות מפורסמות: חוף Railay (ריילי) – חצי אי מבודד בקצה היבשה של קראבי, נגיש רק בסירה, עם חוף לבן מושלם וסלעי ענק מעליו (גן עדן למטפסי צוקים). ריילי הוא מקום שחובה לראות – רוב המטיילים מגיעים אליו בסירת “זנב ארוך” מאו נאנג לטיול יום, חלק נשארים לישון בבונגלוס שם. עוד אטרקציה הן איי פי-פי (Koh Phi Phi) ששייכים חלקית למחוז קראבי – לרוב מבקרים בהם מפוקט, אך גם מקראבי יש מעבורות. אלה איים מרהיבים (האי הגדול Phi Phi Don מיושב, ואי Phi Phi Leh הוא פארק לאומי עם חופים כמו מאיה ביי). מקראבי יוצאים טיולי שיט גם ל”4 האיים” הסמוכים – Hong Island, Chicken Island וכו’, חוויה נפלאה של שנורקלינג וים צלול. בעיירת או נאנג עצמה יש חוף נחמד, אך הוא פחות מרשים, ומשמש כבסיס ליציאה לסיורים. ניתן גם לעשות טיולי טבע ביבשה: במחוז קראבי יש בריכות טורקיז חבויות בג’ונגל (Emerald Pool), מעיינות חמים בטבע, שמורות עם מסלולי קיאקים בין מנגרובים וצוקים (למשל באזור Bor Thor).

נקודות למטייל הישראלי בקראבי: האזור הזה מעט פחות ממוסחר לישראלים מאשר סאמוי/פוקט, אבל עדיין פופולרי. בית חב”ד קראבי נפתח בשנים האחרונות כדי לשרת את המוני הישראלים שזורמים במיוחד למסיבות פולמון בקופנגן ואז באים לקראבי. הוא ממוקם באזור או נאנג ומספק ארוחות כשרות. סביב או נאנג וריילי יש כמה גסטהאוסים אהובים על ישראלים, ובכלל המטייל הישראלי לא מדלג על קראבי – זה יעד חובה במסלול “המוצ’ילרים”. הלינה באו נאנג זולה באופן יחסי – ניתן למצוא חדר זוגי טוב גם ב-100–150 ש”ח מחוץ לעונה. בעונה, מלונות 3-4 כוכבים לאורך החוף עולים ~200–300 ש”ח ללילה, עדיין נמוך מהאיים המפורסמים​

ריילי עצמה מעט יקרה יותר (כי הכל מובא בסירות) – לילה שם בבונגלו בסיסי כ-200–250 ש”ח, ריזורט יפה כבר 400+. מבחינת אווירה, או נאנג הוא עיירה רגועה יותר מאשר פטונג או צ’אוונג – יש חיי לילה אבל הרבה יותר צנועים. מי שמחפש מסיבות יכול לקחת מעבורת לפי-פי (שם יש חיי לילה תוססים לצעירים על החוף).

“יעדים נסתרים” בסביבת קראבי: יש שפע. למשל, קואו לנטה (Koh Lanta) – אי גדול במחוז קראבי שנמצא דרומית יותר, פחות מפותח תיירותית ולכן שקט ושלו (משפחות ואוהבי שקט אוהבים אותו). החופים שלו אמנם לא דרמטיים כמו ריילי אבל נעימים מאוד, והוא זול יחסית. עוד פנינה היא מפרץ טונסאי – ליד ריילי, ממלכת תרמילאים ומטפסי צוקים, ללא חשמל רציף בחלק מהגסטהאוסים, ווייב היפי. זה ממש “ישראליאדה” קטנה לפעמים, עם חוף קסום ואווירה של מסיבת חוף כל ערב במדורה. גם הפארק הימי אנג ת’ונג (שהוזכר מקוסמוי) בגרסת אנדמן הוא פארק טבע “מו קו לאנטה” ליד קו לנטה – מתאים לצלילות וטיולי סירה.

5 צ’יאנג מאי (Chiang Mai) – בירת הצפון התרבותית והירוקה

רקע: צ’יאנג מאי היא העיר הגדולה בצפון תאילנד והבירה ההיסטורית של ממלכת לאנה העתיקה. היא שוכנת בעמק מוקף הרים ונהרות. אם הדרום של תאילנד מציע איים וים, הצפון מציע תרבות, טבע הררי ומסורת. צ’יאנג מאי ידועה במקדשיה הרבים, בסדנאות המלאכה, בשווקים ההומים ובקרבתה לכפרי שבטים והרים ירוקים. הטיסה מבנגקוק לצ’יאנג מאי לוקחת ~1 שעה, ויש גם אפשרות להגיע ברכבת לילה (ראו פרק תחבורה).

מה עושים בצ’יאנג מאי? בתוך העיר: סיור מקדשים הוא פעילות מרכזית – בעיר העתיקה (שמוקפת בחומה ותעלה עתיקה) פזורים עשרות מקדשים בודהיסטים בני מאות שנים. המפורסמים: Wat Chedi Luang (עם הסטופה העתיקה המרשימה), Wat Phra Singh (עם פסל בודהה חשוב), ועוד. מעל העיר, על הר דוי סוטפ, נמצא מקדש דוי סוטפ – אתר חובה ממנו נשקפת תצפית יפה על כל העיר (מטפסים בהר או נוסעים בסונגתאו). בשווקים: שוק הלילה של צ’יאנג מאי הוא אטרקציה – כל ערב מוקם שוק ענק עם דוכני אומנות, בגדים, מזכרות ואוכל, מושך תיירים רבים. בנוסף, בסופי שבוע יש שווקים מיוחדים (שוק יום ראשון ברחוב הראשי בעיר העתיקה, למשל). סביב צ’יאנג מאי יש פעילויות הרפתקה: טיולי טרקים בג’ונגל, מפגשים עם פילים (במרכזי שימור שבהם מאכילים ומתרחצים עם פילים – חוויה מאוד פופולרית), אומגות (“פילייט אוף דה גיבון”), ראפטינג בנהרות, ביקור בכפרי שבטים (שבט ארוכות הצוואר, שבטי הרים אחרים). בנוסף, צ’יאנג מאי מפורסמת בסדנאות בישול תאילנדי – רבים מהמטיילים נרשמים ליום לימודי בישול, שוק וקוטפים ירקות, ואז מבשלים מנות תאילנדיות (חוויה קולינרית כיפית). אירועים מיוחדים: בחודש נובמבר מתקיים כאן פסטיבל יי פנג (פסטיבל פנסים מעופפים) שבו משגרים אלפי עששיות נייר בשמיים – מחזה מרהיב.

נקודות למטייל הישראלי בצ’יאנג מאי: צ’יאנג מאי היא תחנה קלאסית ב”טיול הגדול” של ישראלים. בית חב”ד צ’יאנג מאי פעיל מאוד, ממוקם בסמוך לשוק הלילה, ומארגן גם טיולים ופעילויות עבור המטיילים. סביב בית חב”ד יש כמה גסטהאוסים שנהיו “מעוז ישראלי”. למעשה, צ’יאנג מאי היא המקום שבו מטיילים רבים מתאחדים מחדש אחרי שהתפצלו – כי כולם בסוף מגיעים לצפון. יש בה נקודת מפגש חברתית גדולה. ישראלים רבים יוצאים מכאן יחד לטרקים (כמו “טרק ג’ונגל 3 ימים” שמציעות סוכנויות – בד”כ עם קבוצה מעורבת שכוללת לא מעט ישראלים). גם סדנאות הבישול – לא מפתיע למצוא לעיתים מדריך קולינרי שיידע לומר “מלפפון” בעברית 😉. לינה ועלויות: צ’יאנג מאי זולה יותר מהדרום. אפשר למצוא חדר בהוסטל או גסטהאוס פשוט ב-50–100 ש”ח. מלון 3 כוכבים נעים אולי 150–200 ש”ח. מלונות 4-5 כוכבים מפנקים אפשריים ב-300–500 ש”ח ללילה – תמורה מעולה לכסף​

(הרבה תיירים מערביים מגיעים לצ’יאנג מאי לנופש יוקרתי במחיר זול יחסית). סביב בית חב”ד יש כמה אופציות פופולריות כמו Guesthouse Seven Suns וכד’. שימו לב שצ’יאנג מאי די גדולה – אם רוצים חיי לילה ותרמילאים, עדיף לשהות באזור העיר העתיקה או ליד שוק הלילה, שהם מרכז העניינים.

יציאה מצ’יאנג מאי לטיולים אזוריים: רבים משתמשים בצ’יאנג מאי כבסיס ויוצאים ממנה ל-2–4 ימים למקומות בצפון: פאי (Pai) – עיירה קטנה בצפון-מערב, עם אווירה היפית בין הרים ונהר, מאוד פופולרית בקרב צעירים (כולל הרבה ישראלים שגרים שם שבועות; יש ברחובה הראשי שלטי עברית אפילו). צ’יאנג ראי (Chiang Rai) – עיר צפונית יותר עם מקדש “הבית הלבן” המפורסם (Wat Rong Khun) שהוא יצירת אמנות מודרנית ומרהיבה​

, ושבטי הרים בסביבה; וגם משולש הזהב על גבול לאוס-מיאנמר (טיול היסטורי על נהר המקונג). ניתן לצאת בטיולי יום או יומיים מאורגנים מצ’יאנג מאי לאתרים אלו, או בתחבורה ציבורית.

לסיכום חלק היעדים: תאילנד מציעה מגוון עצום של חוויות – מבנגקוק האורבנית, דרך איי הדרום החלומיים ועד תרבות הצפון העשירה. לא פלא שהיא כה פופולרית בקרב הישראלים – כל אחד יכול למצוא פינה אהובה המתאימה לו.

6 מקומות נסתרים ששווה לבדוק בתאילנד (“Off the beaten path”)

מלבד היעדים הידועים לעיל, יש בתאילנד עוד שפע של מקומות קסומים שפחות מתוירים, או שזוכים לפחות תשומת לב, אך יכולים להעשיר מאוד את החוויה. הנה כמה “פנינים נסתרות” לדוגמה:

• סוקותאי (Sukhothai): עיר עתיקה במרכז תאילנד, האתר של ממלכת סוקותאי (המאה ה-13) – אחד מאתרי המורשת העולמית של אונסק”ו. בפארק ההיסטורי סוקותאי תוכלו לשוטט בין חורבות מקדשים ופסלי בודהה עתיקים מתקופת הזוהר הראשונה של תאילנד​

  ​

  הרבה פחות עמוס מאייתטיה (עיר עתיקה אחרת ליד בנגקוק), ומשמר אווירה מיוחדת. אפשר לשכור אופניים ולטייל בין המקדשים בתוך נוף כפרי של אגמים ועצים. חוויה מומלצת לחובבי היסטוריה ותרבות​

• קוה לנטה (Koh Lanta): כ-70 ק”מ דרומית לקראבי נמצא אי גדול ויפהפה זה, שפחות המוני מתיירות ההמונים. חופי קו לנטה ידועים בנקיונם ובשלווה שלהם​

  הרבה משפחות מערביות ותרמילאים “מתקדמים” מבלים כאן זמן רב כדי לחוות תאילנד רגועה. אפשר לשכור קטנוע ולנסוע מקצה לקצה האי, לגלות חופים חבויים ומפרצונים. האי גם ידוע באתרי צלילה טובים (לידו, במיוחד באזור קו האא, צלילות כרישים וכו’). Koh Lanta היא אלטרנטיבה מצוינת למי שמוצא את קראבי/פוקט עמוסים מדי – יש תשתית טובה אך בלי עומס.

• צ’יאנג ראי & מקדש ה”לבן”: כבר הוזכר כהרחבה מצ’יאנג מאי, אבל שווה דגש: Wat Rong Khun, הידוע כ”המקדש הלבן” ליד צ’יאנג ראי, הוא מקדש מודרני בעיצוב אומן תאילנדי כולו לבן ובוהק, משובץ מראות קטנות​

  הוא נראה כאילו יצא מסרט פנטזיה, עם פסלים ביזאריים ויפים כאחד. רוב התיירים בצפון לא מדלגים עליו – נסיעה של ~3 שעות מצ’יאנג מאי. בצ’יאנג ראי עצמה גם יש מקדש כחול יפהפה (חדש גם הוא) ושוק לילה נחמד. האזור בסביבת צ’יאנג ראי, במיוחד משולש הזהב (מפגש הגבולות תאילנד-לאוס-מיאנמר) על נהר המקונג, מציע מסע מרתק להיסטוריה של סחר האופיום ולהיכרות עם הנהרות הגדולים. מי שמתעניין בתרבות שבטי ההרים (אקה, קארן, מונג וכו’), האזור הזה הוא מקום טוב לביקור אותנטי יותר מאשר הסיורים התיירותיים בצ’יאנג מאי.

• פאי (Pai): עיירה קטנה במחוז מאה הונג סון בצפון מערב. פאי הפכה בעשור האחרון ל”מלכודת תרמילאים” במובן החיובי – מקום שרבים מגיעים אליו לכמה ימים ונשארים שבועות. היא מקסימה בזכות האווירה הבוהמיינית שלה: רחוב ראשי מלא בבתי קפה, ברים ומסעדות עם וייב רגוע​

  ​

  , סצנת מוזיקה חיה, מוקפת טבע יפה (יש קניון קטן עם תצפית שקיעות, מפלים באזור, מעיינות חמים). כביש ההרים מצ’יאנג מאי לפאי מפותל מאוד (762 עיקולים מפורסמים), אבל הנוף שווה את זה או שלוקחים ואן מיניבוס. פאי היא מקום “לתפוס שלווה” – רבים לומדים שם יוגה, נגינה, או סתם מתנדנדים בערסל בגסטהאוס על הנחל. ישראלים מצאו בפאי בית חם – יש בעיירה אפילו שלט “בית הישראלי” על מסעדה/אכסניה אחת, ורבים מאוד פוקדים אותה. מי שמחפש לחוות את “הצד השאנטי” של תאילנד – פאי הוא היעד.

• קוה ליפה (Koh Lipe): אי קטן בדרום תאילנד, כמעט בגבול מלזיה, שהוא גן עדן טרופי אמיתי. קוה ליפה פחות מוכר לתייר המזדמן כי הוא די רחוק (נגיש במעבורת ארוכה מקוה לנטה או מטראנג), אך מי שהגיע דווח על חופים מושלמים, מים צלולים במיוחד ושוניות אלמוגים צבעוניות​

  ​

  האי קטן – אפשר ללכת רגלית מקצה לקצה. האווירה שם מזכירה את תאילנד של פעם: אין כבישים, רק שבילי חול, וכל האי רגוע. הוא פופולרי אצל צוללנים ובינלאומיים, פחות אצל ישראלים בגלל המרחק – וזה מה שהופך אותו “נסתר”. המחירים שם מעט גבוהים (שינוע ואספקה יקרים) אבל עבור מי שכבר עשה את קוסמוי ופוקט – ליפה זו הרפתקה.

• אמפווה (Amphawa) & שווקי צפים מקומיים: כולם מכירים את השוק הצף דמנואן סדואק ליד בנגקוק (שהוא מאוד תיירותי). אבל יש שוק צף אחר בעיירה אמפווה, 60 ק”מ מבנגקוק, שפועל בסופי שבוע אחר הצהריים-ערב. הוא אותנטי יותר ומקומי​

  ​

  – תושבים באים לקנות מאוכלוסי הסירות, לא רק פוזה לתיירים. האווירה באמפווה מקסימה, במיוחד בשעות הערב כשנורות נדלקות על המים. ניתן לשלב ביקור שם עם טיול לראות גחליליות על הנהר בלילה. (בסביבת בנגקוק, אגב, גם “שוק הרכבת” במאקלונג – שוק שפועל ממש על פסי רכבת שהרכבת עוברת בהם – הוא חוויה יוצאת דופן). אמפווה מומלצת למי שרוצה לטעום משהו שונה מבנגקוק בלי להרחיק יותר מדי.

יש עוד המון מקומות: העיירה קנצ’נבורי (Kanchanaburi) עם גשר הנהר קוואי ומפלי ארואן היפים, צ’ומפון והחופים ארוכי-הקו בדרום המרכזי, אזור איסאן בצפון-מזרח בו תרבות לאו השונה מהמרכז, ועוד. תאילנד מלאה בהפתעות, ומי שיש לו זמן וסקרנות ירוויח מחוויות באזורים הפחות מתוירים – לעיתים גם במחירים זולים להפליא ובאירוח תאילנדי אותנטי.

7 בתי חב”ד וקהילה ישראלית בתאילנד; מלונות פופולריים לישראלים

כפי שהוזכר לאורך הסקירות לעיל, בישראל יש נוכחות בולטת כמעט בכל מוקד תיירותי בתאילנד. רשת בתי חב”ד תאילנד פרוסה עם מרכזים ראשיים בבנגקוק (2-3 מוקדים), צ’יאנג מאי, פוקט, קוסמוי וקופנגן, ואף סניפים/פעילות בקראבי ובפטאיה​

בתי החב”ד מהווים עבור המטייל הישראלי הרבה יותר מאשר בית כנסת: הם מספקים מידע, מפגש חברתי, מטבח כשר (עם מאכלים מהבית כמו פלאפל, שניצל, חומוס וכדו’), סעודות שבת וחג (בחינם או תרומה סמלית) ואפילו שירותים כמו שמירת חפצים ואינטרנט. למשל, בבנגקוק יש 3 בתי כנסת/חב”ד פעילים​

– אחד בקוואסאן, אחד בסוקומוויט (בית אלישבע) ואחד ברחוב סילוום (קהילה ספרדית). בעונות השיא (פסח, ראש השנה, סוכות) משתתפים מאות ישראלים בארוחות החג ביעדים השונים, מה שיוצר אווירה מיוחדת של “הבית רחוק מהבית”.

עבור ישראלים שומרי מסורת, בתי החב”ד מספקים גם מענה דתי: תפילות, קריאת מגילה בפורים, ארבעת המינים בסוכות וכו’. עבור חילונים, זה פשוט מקום לפגוש עוד ישראלים וליהנות מארוחה מוכרת. כך או כך, רבים מאוד עוברים שם – לא מעט מהחברויות והזוגיות שנרקמו בטיול הגדול החלו בערב שישי בבית חב”ד…

מלונות פופולריים לישראלים: אין בדיוק “מלון ישראלי רשמי” (מלבד ייתכן יוצא דופן אחד – מלון כשר לגמרי בפטאיה, עליו נרחיב מיד). אולם לאורך השנים נוצרו מוקדי לינה שהפכו מזוהים עם הקהל הישראלי. לדוגמה:

• בבנגקוק, אזור הקוואסאן מלא בגסטהאוסים שישראלים אוהבים – אחד הידועים היה “בית אבי” (רק שם לא רשמי לאוסף גסטהאוסים) או מלון D&D Inn על רחוב קוואסאן שהיה נקודת מפגש. כמו כן, רחוב ראמבוצ’י מקביל לקוואסאן פופולרי לישראלים, ובו גסטהאוסים כמו Rambuttri Village Inn.
• בצ’יאנג מאי, בית חב”ד עצמו מפעיל אכסניה מסוימת או מפנה לכמה קרובות.
• בפאי, יש גסטהאוס בשם “הבית הישראלי” (The Israeli House) שמצוין במדריכים כידידותי – ראינו גם ביקורות ב-Tripadvisor​
  ​
  המעידות על מקומות עם אוכל כשר.
• בקופנגן, במיוחד סביב אזור הדרין, הישראלים הקימו סוג של מעוז – בעבר פעל “הוליטל” (Holitel) של ישראלים, כיום יש את “בית הישראלי” בהדרין שהוא מסעדה כשרה​
  .
• קוסמוי ופוקט אין מלון מובהק לישראלים כי הרבה נופשים מגיעים בחבילות – אבל כאמור, מלונות ליד בית חב”ד מושכים שומרי שבת (למשל בפוקט – מלון Royal Paradise או Andaman Beach Suites במרחק הליכה).
• המלון הכשר בפטאיה: מדובר על “Centra Avenue Hotel Pattaya” – מלון 4 כוכבים של רשת Centara שהוסב ב-2019 להיות מלון כשר לחלוטין, הראשון מסוגו בתאילנד​
  ​
  . המלון מציע מטבח כשר בפיקוח, בית כנסת בתוך המלון, מעליות שבת וכל מה שנדרש לשומר מצוות בחופשה​
  ​
  . הוא פונה הרבה לקהל חרדי/דתי מישראל ומרחבי העולם. זוהי באמת יוזמה מיוחדת, כפי שהכתבה מציינת – “המלון הכשר הראשון והיחיד בתאילנד”​
  . Pattaya אמנם לא הייתה ברשימת יעדים שלנו כי היא פחות “יעד משפחות” לישראלים, אבל בשביל הציבור הדתי היא הפכה רלוונטית יותר בזכות המלון הזה.

עלויות לינה משתלמות ותמורה לכסף: אחד השיקולים של המטייל הישראלי הוא כמובן התקציב. תאילנד מצטיינת בכך שגם בתקציב צנוע אפשר למצוא לינה נוחה. כפי שהבאנו בסעיף 7 (על מלונות – שיבוא מיד), אפשר במחיר של 200–300 ש”ח לקבל מלון 3 כוכבים טוב כמעט בכל יעד​

לכן רבים מהישראלים, אפילו תרמילאים, משדרגים לפעמים לחדר פרטי נוח כי זה עדיין זול ביחס לאירופה/ארה”ב. מהצד השני, יש גם אופציות יוקרה, ומי שרוצה להתפנק – מקבל בתאילנד תמורה נהדרת לכספו (וילות עם בריכה פרטית וכו’ במחירים סבירים).

נרחיב כעת קצת יותר בנוגע לטווחי מחירי המלונות בתאילנד ולהבדלים בין הרמות, כולל שירותים ייעודיים כמו מלונות כשרים.

טיסות פנימיות ותחבורה בתוך תאילנד

תאילנד היא מדינה גדולה (יותר מ-500,000 קמ”ר אֵזור, בערך פי 25 משטחה של ישראל), והמעבר בין האזורים הרחוקים – צפון, מרכז, דרום ואיים – מצריך תכנון תחבורתי. למרבה המזל, תאילנד מציעה מגוון רחב של אמצעי תחבורה פנימיים, מרשת טיסות פנים ענפה, דרך רכבות ואוטובוסים, ועד מעבורות מהירות בין איים. נפרט על האפשרויות השונות, מחירים אופייניים וטיפים להתניידות חכמה וזולה.

טיסות פנים בתוך תאילנד:
תאילנד מבורכת במספר גדול של שדות תעופה, וחברות תעופה מקומיות רבות מקשרות ביניהם בטיסות קצרות וזולות. שש חברות תעופה עיקריות פועלות בשוק הפנים התאילנדי​

​

:

• Thai Airways / Thai Smile: חברת הדגל (וטיסות הבת שלה Thai Smile) – מציעה טיסות פנים עם שירות מלא, בדרך כלל מעט יקרות יותר.
• Air Asia (Thai AirAsia): חברת הלואו-קוסט הגדולה בתאילנד. מפעילה צי איירבאס A320/321 בהרבה מאוד קווים, לרוב במחירים הזולים ביותר כשמזמינים מראש​
  .
• Nok Air: חברת לואו-קוסט תאילנדית בבעלות חלקית של Thai Airways, צבע הזנב שלה צהוב (עם ציור מקור ציפור). מפעילה גם היא טיסות רבות בעיקר מבנגקוק.
• Thai Lion Air: חברת בת של Lion Air (אינדונזית), לואו-קוסט נוספת עם צי Boeing 737.
• Thai Vietjet Air: שלוחה מקומית של Vietjet הווייטנאמית, עוד חברת זולה עם מטוסים חדשים.
• Bangkok Airways: חברה “בוטיקית” שמפעילה גם טיסות בינלאומיות אזוריות. ייחודה: היא מפעילה באופן פרטי את שדה התעופה בקו סמוי (ובעצם עד לאחרונה הייתה כמעט היחידה שטסה לסמוי, ולכן מונופול שם). ידועה כשמציעה טרקלינים חינם לכלל הנוסעים ואיכות שירות גבוהה, אך מחירים בהתאם.

המשמעות היא שיש תחרות עזה בשוק הטיסות הפנים-תאילנדיות, ולכן המחירים יכולים להיות נמוכים מאוד. לדוגמה, טיסה של שעה מבנגקוק לצ’יאנג מאי או לפוקט, אם מוזמנת מספיק מוקדם, עשויה לעלות רק 30–50 דולר (ואף פחות במבצעים)​

בעת כתיבת מסמך זה, ניתן היה למצוא כרטיס בנגקוק–פוקט החל מ-$32 לכיוון והמחירים הנפוצים היו $32–$65​

; ובנגקוק–צ’יאנג מאי סביב $40​

כמובן, המחירים הללו לרוב לא כוללים מזוודה (בחברות הלואו-קוסט). הוספת מזוודה מעלה בד”כ את המחיר בכ-15–20 דולר. גם אז, מדובר בעסקה נהדרת מבחינת חיסכון זמן: במקום נסיעת אוטובוס של 12 שעות, טיסה של שעה-שעתיים. למעשה, היום לעיתים זול יותר לטוס בתוך תאילנד מאשר לקחת אוטובוס או רכבת​

, במיוחד אם ערך הזמן נלקח בחשבון.

כמה קווים מרכזיים:

• בנגקוק–צ’יאנג מאי: עשרות טיסות ביום, בדרך כלל 1000–2000 באט (30–60 דולר) לאדם לכיוון אם מוזמן מראש.
• בנגקוק–פוקט: גם כן עשרות טיסות יומיות. מחירי הלואו-קוסט יכולים להתחיל מ-1000 באט לכיוון.
• בנגקוק–קראבי: בדומה לפוקט.
• בנגקוק–קו סמוי: כאן המצב שונה – Bangkok Airways ו-Thai Smile מפעילות, ומחיר כרטיס הלוך-חזור נע סביב 6,000–8,000 באט (170–230 דולר). קו סמוי יקר משמעותית עקב מונופול כמעט מוחלט​
  ​
  . טיפ: רבים עוקפים זאת על ידי טיסה זולה לסוראט ת’אני (Surat Thani) הסמוכה ומשם מעבורת לקוסמוי. למשל, טיסה לבנגקוק–סוראט ת’אני אולי 40$, והמעבורת עוד 10$ – חיסכון גדול לעומת 200$ ישירות לסמוי.
• טיסות בין יעדים משניים: קיימות טיסות ישירות בין יעדים שאינם בנגקוק. למשל צ’יאנג מאי–פוקט (Nok Air/AirAsia מפעילות), צ’יאנג מאי–קוסמוי (Bangkok Airways), פוקט–סמוי, פוקט–אודון תאני (צפון-מזרח), ועוד. לעיתים במקום לחזור חזרה לבנגקוק כדי להחליף, אפשר לטוס ישירות בין אזורים. המחירים עשויים להיות מעט גבוהים יותר מקווים ראשיים, אך עדיין סבירים.

טיפ לחיסכון: בהזמנת טיסות פנים, כדאי להשתמש באתרים מקומיים (כמו אתר Thai AirAsia וכו’) או בסוכנים תאילנדיים. לעיתים הזמנה באתר בינלאומי גובה עמלה. כמו כן, שימו לב למדיניות הכבודה – לפעמים כדאי לקנות מראש חבילת כבודה וארוחה בלואו-קוסט, במקום לשלם על כל דבר בנפרד בשדה. ואגב, טיסות פנים תאילנד יוצאות הן משדה סוברנאבהומי (BKK) והן מדון מואנג (DMK) – תלוי בחברה (רוב הלואו-קוסט מדון מואנג). יש לקחת זאת בחשבון אם אתם עושים קונקשן מבינלאומי לפנים.

רכבות בתאילנד:
רכבת היא דרך פופולרית, אם כי איטית יותר, לראות את תאילנד. רשת הרכבות התאילנדית מפותחת לאורך שלושה קווים עיקריים: צפונה (לבירת הצפון צ’יאנג מאי), צפון-מזרח (לאיסאן וללאוס, דרך ח’ון קאן ונונג קאי) ודרומה (דרך הואה הין, סוראט ת’אני לכיוון מלזיה). רכבות מהירות מאוד אין כאן, אלה רכבות רגילות. הנסיעה בצפון לוקחת ~12–14 שעות (בנגקוק לצ’יאנג מאי ~700 ק”מ). רבים מהתרמילאים לוקחים רכבת לילה עם קרונות שינה – זו חוויה ידועה. בקרון שינה יש דרגשי מיטה (דרגש תחתון עלותו מעט גבוהה מדרגש עליון כי הוא רחב ונוח יותר, כ-~800–1000 באט = 80–100 ש”ח למיטה)​

​

בתמורה, אתה מקבל נסיעה לילית נוחה יחסית, מצעים נקיים, ו”חיסכון” בלילה במלון. למשל, רכבת לילה מבנגקוק לצ’יאנג מאי במחלקה ראשונה (תא פרטי עם 2 מיטות) עולה ~1,453–1,653 באט למיטה​

​

– כ-150–170 ש”ח​

מחלקה שנייה (קרון פתוח עם מיטות, ללא פרטיות מלאה) זולה יותר, סדר גודל 800–1000 באט (80–110 ש”ח). יש כמובן גם מחלקת מושבים (למי שבתקציב ממש לחוץ, אבל 14 שעות על מושב זה מאתגר). הרכבת בציר הזה נחשבת בטוחה ומעניינת – הנוף בבוקר כשמגיעים לצפון יפהפה.

בקו הדרומי, רכבת לילה מבנגקוק לסוראט ת’אני (תחנת הגישה לקוסמוי/פנגאן, 12 שעות) דומה במחיר. משם אוספים אתכם באוטובוס לנמל דון סאק ומעבורת לאיים. לאוהבי רכבות, זו אלטרנטיבה נוחה וזולה לעומת טיסת פנים + מעבורת, ואף מהווה חלק מהחוויה. בציר הזה יש גם רכבת יום, אבל פחות פופולרית.

בצפון-מזרח, לאחרונה נחנכה רכבת מהירה (יחסית) בנגקוק–וויאנטיין (לאוס) בתמיכת סין, אבל למטייל הרגיל זה פחות רלוונטי אלא אם ממשיכים ללאוס.

אוטובוסים ומיניוואנים:
הרשת אולי הנפוצה ביותר להתניידות, בעיקר עבור תרמילאים, היא אוטובוסי התיירים. מדובר באוטובוסים ממוזגים, לעיתים נקראים “VIP Bus” עם מושבים שנשכבים כמעט לחלוטין, שיוצאים כמעט מכל עיר לכל יעד. זוהי אופציה זולה: למשל, כרטיס אוטובוס לילה מבנגקוק לצ’יאנג מאי (10–11 שעות) עולה כ-600–800 באט (~60–80 ש”ח). יתרונו – בדרך כלל אוספים אתכם ישירות מאזור התיירים (נגיד מקוואסאן) ומורידים במקום מרכזי בעיר היעד. לעומת רכבת שיוצאת מתחנה רשמית. החיסרון – הכבישים פחות נוחים משינה ברכבת (אבל מושב VIP מאוד משתרע), וישנם מקרי גניבות תיקים בבגאג’ מדי פעם (תופעה ידועה: “אוטובוס התרמילאים” שלעיתים פרצו לו לתאים. לכן חשוב לקחת דברים יקרי ערך אתכם לתא הנוסעים, לא לשים במזוודה למטה).

מיניוואנים (וואנים): למרחקים בינוניים (2–6 שעות) נפוצים מיניבוסים של 9-12 מושבים. למשל, הנסיעה מצ’יאנג מאי לפאי (3–4 שעות הרים) נעשית בוואן. גם בנגקוק לקנצ’נבורי (3 שעות) בוואן, וכדומה. המחיר זול (כמה עשרות שקלים). רק שימו לב שמקומי הישיבה צפופים יחסית, ולמי שנוטה למחלת נסיעה נסיעה להר כמו לפאי יכולה להיות אתגר (762 הפיתולים המפורסמים – מומלץ להצטייד בכדורים נגד בחילה).

מעבורות ומעברי ים:
כדי להגיע לאיים שאין בהם שדה תעופה (רובם), יש להשתמש בסירות/מעבורות. בתאילנד פועלות כמה חברות מעבורת מהירות כמו Lomprayah, Seatran, Raja Ferry וכו’. רובן מפעילות קטמרנים מהירים שלוקחים 200-300 נוסעים, ממוזגים ומתקדמים – לא ספינות חלודות. לדוגמה: הדרך הנפוצה להגעה לקופנגן – נסוע באוטובוס לילה מבנגקוק לסוראט ת’אני (או טוס), ואז מעבורת כ-2-3 שעות. כרטיס משולב אוטובוס+מעבורת נמכר ע”י החברות (כמו Lomprayah) בכ-1000–1300 באט (~100–130 ש”ח). יש גם מעבורות איטיות יותר, זולות, שמשמשות בעיקר מקומיים או משאיות.

בין פוקט לקופיפי – מעבורות של ~2 שעות, עולות 500–700 באט (50–70 ש”ח). בין קראבי (או נאנג) לריילי – סירות Longtail קטנות, עולות כ-100–150 באט לאדם (10–15 ש”ח) לכיוון של 15 דקות. בין האיים קוסמוי–קופנגן–קוטאו – הפלגות קצרות (30 דק’ בין סמוי לפנגאן, עוד 1 ש’ לקוטאו), במחירים של 300–600 באט (30–60 ש”ח). כרטיסי המעבורת קל להזמין דרך סוכנויות מקומיות או מלונות, או ישירות ברציף.

תחבורה עירונית:
בתוך הערים, למטייל יש מגוון אפשרויות:

• בבנגקוק: רכבת עילית BTS ורכבת תחתית MRT – זול, נוח ונקי. מחיר נסיעה 16–52 באט (1.5–5 ש”ח) תלוי מרחק. כדי להגיע למשל משדה סוברנאבומי לעיר, יש רכבת Airport Rail Link ב-45 באט (~5 ש”ח).
• מוניות: בכל הערים הגדולות יש מוניות רשמיות (בבנגקוק – מונה חובה, זול מאוד; בנסיעה עירונית טיפוסית 2–5$). בערי תיירות, נהגי מונית לפעמים לא משתמשים במונה אז מתמקחים מראש.
• טוקטוקים: תלת-אופן מנועי, חווייה תיירותית. לרוב יקר יותר ממונית כי הוא אטרקציה, אבל גם מהנה (עם רוח בפנים). לסיבוב קצר בבנגקוק תייר עשוי לשלם 100 באט (10 ש”ח) איפה שמונה במונית היה עולה 50 – נתון למו”מ.
• אופניים/קטנועים להשכרה: בערים כמו צ’יאנג מאי, פאי, אפילו באיים – השכרת קטנוע היא פופולרית. המחיר ~200–300 באט (20–30 ש”ח) ליום. דורש רישיון (רשמית רישיון בינ”ל לאופנוע). צריך לחבוש קסדה ולהיזהר כי התאילנדים נוהגים פרוע. רבים עושים זאת כי זה חוסך הוצאות נסיעה ומאפשר חופש תנועה מלא. אופניים זמינים אף יותר בזול, אך חלק מהערים חמות מדי לזה.
• אוטובוסי קו מקומיים: למשל בבנגקוק יש אוטובוסים עירוניים בכל מקום, 8–15 באט לנסיעה. אבל זה פחות נגיש לתייר (קשה להבין את הקווים).
• סונגתאו: בערים קטנות, רכב טנדר עם ספסלים המשמש כמונית שירות. בצ’יאנג מאי האדומים האלה כל הזמן זמינים – כל נסיעה כמעט בעיר 30 באט (3 ש”ח) לנוסע. בפוקט יש סונגתאו בין העיירות, בפאטאיה יש “באט-בוס” שעולה 10 באט, וכו’.

לסיכום התחבורה הפנימית: תאילנד יחסית קלה להתניידות. אם אתם מטיילים עם תקציב גבוה, סביר שתטוסו פנימית כמעט לכל מקום, ובכך תחסכו המון זמן – ובאמת, טיסה של שעה שעולה $50 בהחלט שווה לעומת יום שלם בדרכים. אם אתם תרמילאים בתקציב, מגוון האוטובוסים, רכבות ומעבורות ייקחו אתכם לכל מקום במחיר נמוך, רק קחו יותר מרווח בזמנים (ולפעמים שלבו לילה בנסיעה כדי לא “לאבד” יום). רוב המטיילים משלבים – טסים בחלק מהקטעים, ובקטעים אחרים חווים נסיעה איטית יותר להרגיש את הארץ. בכל מקרה, קחו בחשבון בתכנון הלו”ז את זמני המעברים: למשל, להגיע מאחד האיים בצד המזרחי (קוסמוי) לאי בצד המערבי (פוקט) יכול לקחת כמעט יום שלם (מעבורת + אוטובוס חוצה חצי מדינה) – אל תזלזלו במרחקים. לעיתים עדיף להוציא קצת יותר ולטוס דרך בנגקוק ולחסוך זמן יקר.

בפרק הבא נדון על נושא הלינה ומלונות, כדי להשלים את תמונת העלויות למטייל.

מלונות לישראלים בתאילנד: מחירים, רמות ואפשרויות כשרות

הלינה בתאילנד מהווה חלק משמעותי מתקציב הטיול, אך היא גם אחד התחומים שבהם תאילנד מציעה תמורה מעולה לכסף. במדינה קיים היצע אדיר של מקומות אירוח – מהוסטלים פשוטים ומלונות זולים ועד ריזורטים מפוארים ברמה עולמית – ובמחירים שלרוב נמוכים משמעותית ממקומות תיירות אחרים בעולם. בסעיף זה נבחן את טווח המחירים והרמות של מלונות בתאילנד, נשווה בין מלונות “זולים” ל”יוקרתיים”, ונתייחס במיוחד לאפשרויות שמתאימות למטיילים ישראלים (כולל מלונות כשרים או עם שירותים מותאמים).

סקירת מחירי מלונות לפי רמות:
ניתן לחלק באופן גס את המלונות/מקומות הלינה בתאילנד לכמה קטגוריות, עם טווחי מחירים אופייניים (שימו לב – מדובר בהערכות כלליות לזוג בחדר, לעיתים משפחה, בעונת תיירות רגילה. המחירים בש”ח משתמשים בהמרה ~1 ש”ח = 10 באט):

• אכסניות וגסטהאוסים (עד 2-3 כוכבים, תרמילאים): אלו מקומות הבסיס. כוללים לעיתים חדרים פרטיים פשוטים עם מאוורר/מיזוג, או מעונות (Dorms) עם מיטות קומותיים לכמה אנשים בחדר. מחירים: בחלק מהאזורים הכפריים (צפון תאילנד, עיירות קטנות) אפשר למצוא חדר זוגי פשוט אפילו ב-100–150 ש”ח ללילה, ואפילו משפחתי ב-200 ש”ח​

  בערים הגדולות ובאיים המבוקשים, המחיר לגסטהאוס פשוט קרוב יותר ל-150–250 ש”ח. מיטה בדורמס זולה במיוחד – כ-30–60 ש”ח לאדם ללילה. לדוגמה, צוין שבצ’יאנג מאי או בקנצ’נבורי ניתן למצוא חדר משפחתי במלון 3 כוכבים בסיסי ב-100–200 ש”ח ללילה​

  ​

  – כלומר ~25–50 ש”ח לאדם במשפחה! גם בבנגקוק או פוקט, מלון 2-3 כוכבים פשוט יעלה ~200–300 ש”ח. אלה מחירים נמוכים מאוד ביחס לישראל, כמובן. מלונות זולים כאלה לרוב נקיים ונעימים אך בסיסיים – לעיתים ללא בריכה, חדר מעט מיושן, מיקום לא הכי מרכזי. עבור תרמילאים, זו בחירה מצוינת כי התקציב נשמר.

• מלונות 3 כוכבים (תיירותיים משתלמים): זו כנראה הקטגוריה הפופולרית ביותר למשפחות ישראליות רבות ולמטיילים שרוצים נוחות אך לא לשבור קופת חיסכון. מלונות 3 כוכבים בתאילנד כוללים בד”כ חדר עם מזגן, טלוויזיה, מקררון, ולעיתים בריכת שחייה קטנה, ארוחת בוקר בסיסית וכד’. הם יכולים להיות מלונות עירוניים במיקום טוב, או ריזורטים פשוטים ליד החוף. מחירים נפוצים: בסביבות 200–300 ש”ח ללילה (לזוג/משפחה) באזורים תיירותיים רגילים​

  ​

  במקומות פחות מבוקשים ייתכן אף פחות (כאמור 150 ש”ח). לעומת זאת, ביעדים מאוד מבוקשים בשיא העונה, 300 ש”ח אולי לא יספיקו – למשל בבנגקוק, פוקט או קוסמוי בעונה חמה, מלון 3 כוכבים טוב עשוי להגיע גם ל-250–400 ש”ח. לדוגמה, באתר שמתמחה נכתב כי בבנגקוק/פוקט/קוסמוי מלון 3 כוכבים “קרוב לוודאי יעלה סביב 200–300 ש”ח ללילה”​

  זו עדיין עסקה מעולה – תמורת כ-250 ש”ח מקבלים לינה ברמה בינונית-טובה במקום מרכזי.

• מלונות 4 כוכבים (רמת ביניים-גבוהה, “Value for money”): אלה מלונות שמציעים לרוב חוויה מאוד נוחה: חדרים מרווחים, בריכה יפה, מתקנים כמו חדר כושר, ספא, ארוחת בוקר עשירה, ושירות טוב. זו הרמה שהרבה משפחות בוחרות בה כדי ליהנות מתנאים טובים במחיר סביר. מחיר אופייני: 350–600 ש”ח ללילה למשפחה (או לזוג)​

  במקומות יקרים כמו חוף צ’אוונג בקוסמוי או פטונג בפוקט בשיא העונה, המחיר יכול לטפס לכ-700 ש”ח ללילה​

  , אבל בדרך כלל אפשר במחיר 500 ש”ח לקבל 4 כוכבים מצוין. אכן צוין שמלונות 4 כוכבים באזורים הפופולריים עולים 350–600 ש”ח, ויכולים להגיע 700 ש”ח במקומות היקרים בעונה​

  עבור 4 נפשות, זה יוצא בערך 90–175 ש”ח לאדם – מציאה ביחס למלונות 4* במערב. מלונות כאלה כוללים דוגמאות כמו רשת Centara, Marriott Courtyard, Holiday Inn (ברמות הגבוהות של הרשת), ואתרי נופש מקומיים מפנקים.

• מלונות 5 כוכבים / יוקרה (Luxury): כאן מדובר כבר בריזורטים מהשורה הראשונה או במלונות עירוניים מפוארים. חווית האירוח היא ברמה בינלאומית – חדרים גדולים ומעוצבים, כמה בריכות, חוף פרטי אולי, מסעדות שף, ספא מפואר וכו’. גם ברמה הזו, תאילנד זולה יחסית: מלון 5 כוכבים טוב יכול להתחיל סביב 800 ש”ח ללילה​

  – סכום שבאירופה בקושי משיג 3 כוכבים לפעמים. כמובן, יש גם מותרות קיצוניות: רשתות כמו אמן (Aman), ארבע העונות, ריץ-קרלטון, אנאנטרה וכד’, גובות במיקומים נחשקים סכומים שיכולים להגיע ל-2000 ש”ח ללילה ואף יותר​

  , במיוחד בעונת שיא ובווילות יוקרה​

  למשל, וילת בריכה פרטית בקו סמוי מטעם רשת מפוארת בהחלט יכולה לעלות 3000–4000 ש”ח ללילה. אבל עבור רוב התיירים, כ-1000–1500 ש”ח יספיקו לחוויה מפנקת מאוד. לפי המקור, “המחירים עשויים לנסוק מ-800 ש”ח ללילה ואף לעבור 2000 ש”ח בעונה העמוסה ברשתות עולמיות מוכרות”​

  זה מתייחס למשל להילטון, מריוט, אננטרה, באיניאן טרי וכו’. כלומר, מותגים בינלאומיים עדיין פחות מ-2000 ש”ח ברוב המקרים, ורק סוויטות ומלונות-על עוברים את זה.

בהתאם לזה, משפחה ישראלית ממוצעת בתאילנד לעיתים תעדיף מלון 4* טוב ~500 ש”ח, או אפילו 5* ~800 ש”ח, כי בהשוואה לאילת או אירופה זה מחיר שפוי מאוד. לעומת זאת, תרמילאים ישראלים ישנו לרוב בגסטהאוסים ב-100 ש”ח או בהוסטלים.

הבדלים בחוויה בין מלון זול ליוקרתי:
מלון זול (נניח 2-3 כוכבים פשוט) יספק מקום לינה בסיסי: חדר קטן, אולי לא חדש, לפעמים ללא מעלית, ללא בריכה, עם אינטרנט שעשוי להיות איטי, צוות שמדבר אנגלית מינימלית. הוא לרוב במיקום טוב אך לא בהכרח על החוף או ברחוב הראשי אלא קצת אחורה. אבל עונה על הצרכים של שינה ומקלחת.
מלון יוקרתי 5* בתאילנד, לעומת זאת, יכול להיות ממש אתר נופש: כמה מסעדות במתחם, מועדון ילדים, שירות חדרים 24/7, חוף פרטי או שאטלים חינמיים לקניון, חדר מרוהט לעילא עם נוף, וכמובן יחס אישי (זכרו את השם שלך, קוקטייל קבלת פנים וכו’).

כל אחד בוחר לפי התקציב וסגנון הטיול. היתרון בתאילנד הוא שקיים גם “אמצע” נהדר – הרבה מלונות 3-4 כוכבים שמאזנים נוחות ועלות.

מלונות ואפשרויות כשרות לישראלים:
עבור שומרי כשרות, תאילנד היא אתגר אך לא בלתי אפשרי. ראשית, כפי שפורט, בערים הראשיות ובאיים התיירותיים יש מסעדות כשרות מטעם בתי חב”ד – בבנגקוק 2-3, בצ’יאנג מאי, בפוקט, בקוסמוי, בקופנגן. לכן, מטייל דתי יכול להסתדר מבחינת ארוחות גם בלי מלון עם מטבח כשר. הוא יבחר מלון קרוב לבית חב”ד, יאכל שם, ובמלון רק ילון.

לגבי בתי מלון כשרים ממש: כפי שציינו, כיום רק בפאטאיה יש מלון כזה – “Centra by Centara Avenue Hotel Pattaya”, אשר מוגדר רשמית כמלון כשר למהדרין​

במלון זה כל האוכל מוכשר תחת השגחה קפדנית (כלים, חומרים וכו’ בדוקים)​

, יש בית כנסת במקום​

, ואפילו פתרונות לשבת (מעלית שבת, מפתחות רגילים במקום כרטיס אלקטרוני בשבת)​

מדובר במיזם שמכוון בעיקר ללקוחות שומרי מצוות מישראל וצרפת. היתרון – אפשר ממש להתארח במלון בלי דאגות כשרות כלל, כולל ארוחת בוקר כשרה, סעודות שבת וכו’. החיסרון – הוא בפאטאיה, שלא תמיד נמצאת במסלול הטיול הטיפוסי (פאטאיה ידועה בחיי לילה והימורים, פחות למשפחות, אם כי יש שם גם אטרקציות יום ומשפחות דתיות כן מגיעות בעיקר בשביל המלון).

בבנגקוק, יש מספר מלונות שקרובים מאוד לבית חב”ד סוקומוויט (בית אלישבע). למעשה, בית חב”ד זה פרסם באתרו רשימת מלונות מומלצים בקרבת מקום​

אלה כוללים את Imperial Queen’s Park (5*), The Davis (בוטיק 4*), Bally’s Studio Suites (דירות מלון), President Park (דירות) ואפילו House By The Pond – שהוא בית הארחה זול במרחק 2 דקות (חלופה זולה)​

​

באופן דומה, ליד כל בית חב”ד יש מלונות בכל הרמות כך ששומר מסורת יכול לשהות סמוך, לאכול שם וללכת ברגל בשבת.

מלונות בינלאומיים בבנגקוק מסוימים גם מוכנים לספק מזון כשר בהזמנה מיוחדת – למשל, המלון היוקרתי Shangri-La בבנגקוק אירח קבוצות ישראליות בעבר ויש לו אפשרות להזמין אוכל כשר קפוא ולחמם בהשגחה. אבל זה סידור פרטי ויקר.

בנושא שבת: מלונות גבוהים עם מעליות חשמליות זה בעיה לדתיים. לכן, שוב, ההתכנסות ליד בית חב”ד (שכרגיל במיקום מרכזי עם מלונות בקרבת קומות נמוכות או פתרונות) היא הדרך.

ייתכן שבעקבות המלון בפאטאיה, יהיו יוזמות לפתוח אגף כשר במלון בקוסמוי או פוקט, אך כרגע זה לא קיים (למעט מטבחים כשרים ארעיים שמקימים בבתי חב”ד בפסח וכדומה עבור סעודות רבות-משתתפים).

שירותים מיוחדים לישראלים במלונות:
מלונות בתאילנד, במיוחד באזורים עמוסי ישראלים, כבר התרגלו לקהל מישראל. יש מלונות שמעסיקים דוברי עברית בצוות הקבלה או בשיווק מול סוכנים ישראלים. למשל, מלון Banana Beach Resort בקופנגן בזמנו נוהל על ידי ישראלי/תאי ולכן שלטי הכוונה היו גם בעברית. חלק מהמלונות מתאימים את ארוחת הבוקר לקהל הישראלי – שמים יותר ירקות, גבינות, ביצים קשות – כשיש קבוצה גדולה.

עם זאת, אין להתבלבל – מרבית המלונות מכוונים לקהל בינלאומי, ולא יעשו שינוי גדול במיוחד עבור קבוצה של 5-10 חדרים מישראל, אבל אם מגיעים 50 חדרים דרך סוכן ישראלי, בהחלט הם ישתדלו. ישנן אפילו חבילות חתונה יהודית בתאילנד – בתי מלון שמארחים חתונות ומביאים קייטרינג כשר רב וכד’.

הבדל תרבותי קטן: לעיתים מטיילים ישראלים נוטים לבשל בעצמם, ומבקשים ממלון להשתמש במטבח או להביא כלים. ברוב המקרים, זה לא מקובל אלא אם שוכרים דירת נופש. אבל בערי התיירות, יש גסטהאוסים שמורגלים לכך – למשל בקופנגן “הבית של בן” (The Israeli House) הוא כנראה מקום שנותן אפשרות לבשל כשר​

כמו כן, יש יוזמות כמו “מטבח יהודי” בקוסמוי, שם מטיילים יכלו לבשל בעצמם בתשלום סמלי. שווה לברר נקודתית דרך קבוצות מטיילים.

בסיכומו של דבר, הישראלי המטייל בתאילנד נהנה ממגוון אפשרויות לינה – מצעירים חסכנים שישנים בחדר משותף, דרך תרמילאים שמשדרגים לחדר פרטי מפעם לפעם, ועד משפחות שמרשות לעצמן מלון 4* איכותי במחיר שווה לכל נפש. הסוד הוא לתכנן לפי העונה (להזמין מוקדם את המלונות בעונות שיא, או לחלופין לנצל את עונת השפל ולתפוס דילים של הרגע האחרון, כשמלונות slash prices כדי למלא חדרים ריקים).

ניתן גם לשלב – יומיים של פינוק בריזורט יוקרתי אחרי שבועות של גסטהאוסים. זה יתרון של תאילנד: הגמישות וריבוי האופציות.