תאילנד מהווה יעד תיירותי פופולרי עבור ישראלים, עם שילוב ייחודי של חופים אקזוטיים, תרבות עשירה ועלויות מחיה נוחות. עם זאת, כדי ליהנות מהנופש, העסקים או ההשקעות בתאילנד, חשוב להבין את מסגרת החוקים והתקנות המקומית.

רגולציות תעופה בתאילנד

תאילנד מפקחת על תעבורת התעופה האזרחית שלה באמצעות הסכמים בילטרליים ורשויות תעופה. בהקשר הישראלי, קיים הסכם שירותי תעופה בין ממשלת ישראל לממשלת תאילנד עוד משנת 1968, אשר עודכן לאורך השנים יחסים בילטרליים | Ministry of Foreign Affairs. עד שנת 2016 הגביל ההסכם המקורי את מספר הטיסות השבועיות בין המדינות, אך בנובמבר 2016 נחתם עדכון משמעותי להסכם התעופה. על-פי העדכון, בוטלו המגבלות על מספר חברות התעופה ומספר הטיסות שיכולות לפעול בין ישראל לתאילנד. למעשה, ההסכם החדש מאפשר לחברות תעופה של שתי המדינות, כגון אל על ו-Thai Airways, להפעיל טיסות סדירות ללא הגבלה בין היעדים, ובכל סוג מטוס.

צעד זה נועד להגביר את התחרות, לפתוח יעדים נוספים ולהפחית את מחירי הטיסה עבור הנוסעים. ואכן, מאז ההסכם גדל משמעותית היקף הטיסות הישירות בין תל אביב לבנגקוק, מה שמקל על הישראלים להגיע לתאילנד ומוזיל את העלויות.

רגולציה נוספת המשפיעה על חוויית הטיסה היא נושא הבטיחות והשירות בשדות התעופה. בתאילנד פועל שדה התעופה המרכזי בבנגקוק (Suvarnabhumi) תחת פיקוח רשות שדות התעופה של תאילנד (AOT), המחילה סטנדרטים בינלאומיים לניהול בטיחות, אבטחה ושירות לנוסעים. כמו כן, תאילנד מצייתת לסטנדרטים של ארגון התעופה האזרחית הבינלאומי (ICAO) ולכללי יאט״א (IATA), תוך פיקוח של רשות התעופה האזרחית התאילנדית (CAAT) על חברות התעופה הפועלות במדינה. חוקים ותקנות אלה מבטיחים תחזוקה נאותה של המטוסים, עמידה בכללי בטיחות הטיסה, ופיקוח על מתן השירות לנוסעים (כגון פיצוי במקרה של איחורים וביטולי טיסות בהתאם לחוקי צרכנות תעופתית).

השפעה על הנוסעים: פתיחת השמיים בין ישראל לתאילנד תרמה לעלייה במספר הטיסות ובזמינותן לנוסע הישראלי. לפי הודעת משרד התחבורה הישראלי, ההסכם החדש עם תאילנד מאפשר כיום טיסות ללא הגבלה בין שתי המדינות, מה שהגביר את התדירות והגמישות. המשמעות היא שבמהלך שנים רגילות (טרום מגפה), פעלו מדי שבוע עשרות טיסות ישירות בין נתב״ג לבנגקוק ויעדים בתאילנד, בהפעלת מספר מובילים. התחרות בין חברות התעופה תרמה לירידת מחירים בטיסות ולשיפור השירות. הדבר ניכר בגידול התיירות הישראלית: בשנת 2019, טרם הקורונה, ביקרו בתאילנד כ-180 אלף ישראלים, שיא של כל הזמנים TAT strengthens ‘Amazing Thailand’ branding in Israel – TAT Newsroom. לאחר פתיחת השמיים המחודשת, התאוששה המגמה – בשנת 2022 נכנסו לתאילנד 146 אלף ישראלים (כ-80% מהרמה של 2019) וב-2023 צפי לכ-220 אלף ישראלים.

רגולציות ויזה וכניסה לתאילנד

הממשלה התאילנדית מנהיגה מדיניות ויזה המעודדת תיירות, ובהתאם לכך מעניקה פטור מויזת תייר למספר רב של מדינות. ישראל נמנית על המדינות שלהן פטור מויזה לתאילנד מזה שנים. עד 2022, ישראלים יכלו להיכנס ללא ויזה ל-30 יום (דרך האוויר) או 15 יום (דרך מעבר יבשתי) . ואולם, במסגרת מאמצי ממשלת תאילנד לעודד את ההתאוששות הכלכלית לאחר מגפת הקורונה, הוארכה תקופת הפטור. החל מ-15 ביולי 2024, תאילנד הרחיבה את משך השהייה ללא ויזה ל-60 יום עבור אזרחי 93 מדינות (במקום 57 מדינות בעבר), וישראל בכללן. צעד זה מאפשר לתיירים לשהות במדינה עד חודשיים רצופים ללא צורך בהוצאת ויזה מראש, וכן להאריך פעם אחת ב-30 ימים נוספים דרך לשכות ההגירה בתשלום.

לצד מדיניות הפטור, תאילנד מפעילה גם תוכנית Visa on Arrival (VOA) – ויזה בהגעה – עבור מדינות שאינן זכאיות לפטור. נכון ל-2024, אזרחי 31 מדינות יכולים לקבל ויזה בעת הנחיתה בנמלי תעופה תאילנדיים לתקופה של עד 15 ימים, תמורת אגרה של 2,000 בהט . מדינות כמו סין והודו, שבעבר נדרשו להסדיר ויזה מראש, נכללות כעת ברשימת הפטור המורחבת ולכן זוכות גם הן ל-60 ימי כניסה ללא ויזה. בכך מצמצמת תאילנד את הביורוקרטיה ומקלה על תנועת התיירים הבינלאומית.

חשוב לציין כי הפטור מויזה מיועד למטרות תיירות ונסיעות עסקים קצרות טווח בלבד. מי שמעוניין לשהות בתאילנד תקופה ארוכה יותר, ללמוד, לעבוד או להשתקע, נדרש להוציא אשרה מתאימה. סוגי האשרות העיקריים כוללים:

• ויזת תייר (Tourist Visa): אשרת תייר רגילה המאפשרת שהייה של עד 60 ימים (עם אופציה להארכה של 30 ימים נוספים). ישראלים המתכננים טיול ארוך מ-60 יום יכולים לפנות לשגרירות תאילנד בישראל ולהנפיק ויזת תייר טרם הנסיעה. עלות ויזת תייר חד-פעמית בישראל היא 150 ש״ח, והיא תקפה לכניסה אחת במהלך 3 חודשים ממועד ההנפקה.
• ויזת מעבר (Transit): מיועד לנוסעים הממשיכים בטיסת המשך דרך תאילנד, לתקופה של עד 30 יום. נדרש להציג כרטיס טיסה למדינת היעד הבאה כאסמכתא Entry to Thailand – Royal Thai Embassy, Tel Aviv, Israel.
• ויזת שהייה ארוכה (Non-Immigrant): סדרת ויזות למטרות שאינן תיירות, כגון עסקים (סוג B), עבודה, לימודים (סוג ED), רילוקיישן עם בן זוג תאילנדי (סוג O), או פרישה (ויזת O-A לגילאי פרישה). ויזות אלו דורשות הגשת בקשה מראש עם מסמכים תומכים (כגון אישור עבודה, קבלה לאוניברסיטה, תעודת נישואין וכו’) Tourist Visa – Royal Thai Embassy, Tel Aviv, Israel.
• Long Term Resident (LTR): תוכנית ויזה חדשה יחסית (מ-2022) לעידוד זרים אמידים, מומחים ופנסיונרים להתגורר בתאילנד עד 10 שנים בתנאים מועדפים. למשל, פטור ממס מסוים והשקעות נדרשות, אך תוכנית זו רלוונטית פחות לתיירים מזדמנים.
• Destination Thailand Visa (DTV): יוזמה שהוכרזה ב-2024 המיועדת לעובדי-מרחוק, נוודים דיגיטליים ופרילנסרים, וגם למי שבאים לתאילנד למטרות העשרה (קורסי בישול, אימוני אגרוף תאילנדי, טיפול רפואי וכו’). ויזת DTV מאפשרת שהייה של עד 5 שנים עם כניסות מרובות (עד 180 יום בכל כניסה, ניתנת להארכה 180 יום נוספים), בתנאי שהמבקש מוכיח הון או הכנסה של 500,000 בהט לפחות. עלות ויזה זו 10,000 בהט.

השוואה בין ישראלים לתיירים אחרים: ישראלים נהנים ממעמד דומה לזה של תיירים מערביים רבים בכל הנוגע לכניסה לתאילנד. כאמור, ישראל נכללת ברשימת המדינות הפטורות מויזה ל-60 יום, לצד מדינות כמו ארה״ב, אירופה, אוסטרליה ועוד. בעבר, לאזרחי הודו, סין ורוסיה, למשל, לא היה פטור כזה ונדרשו לויזה בהגעה או מראש – מה שיצר הבדל בין חוויית הנסיעה של ישראלים לזו של תיירים מאותן מדינות. אך כעת, עם הרחבת מדיניות הפטור ל-93 מדינות, צומצמו הפערים: יותר תיירים יכולים להגיע ללא ויזה בדומה לישראלים.

מבחינת נוהלי הגירה, אין יחס מיוחד לישראלים על פני זרים אחרים – על כולם חלים אותם כללים בעת ביקורת הדרכונים, כגון חובת הצגת כרטיס טיסה חזור והוכחת אמצעים כספיים מינימליים (לפי נהלי ההגירה התאילנדיים, על תייר להיות בעל 10,000 בהט לפחות בעת הכניסה, אם יתבקש להציג). ישראלים המטיילים אחרי הצבא, קבוצה ידועה בתאילנד, כפופים לאותם חוקי שהיה כמו כל תייר אחר. יחד עם זאת, שיתוף הפעולה הדיפלומטי בין ישראל לתאילנד מסייע בטיפול במקרי חירום: ממשלת תאילנד מודעת לנוכחות הגבוהה של ישראלים ודואגת לעדכן את רשויות הביטחון בהתאם. למשל, ישנה תקשורת בין גופי הביטחון הישראלים לתאילנדים בנוגע לאיומים פוטנציאליים – כך נמסר שב-2022 אף נתקבלו הבטחות לגבי ביטחון התיירים הישראלים Thailand | Israel National News – Arutz Sheva.

רגולציות בענף התיירות, המלונאות ושירותי התיירים

ענף התיירות בתאילנד מפוקח על-ידי משרד התיירות והספורט (MOTS) ורשות התיירות של תאילנד (TAT). קיימים חוקים ספציפיים להסדרת פעילותם של בתי מלון, סוכנויות נסיעות, מדריכי תיירים ושירותי התיירות השונים, מתוך מטרה להבטיח סטנדרט איכות ובטיחות לתיירים לצד פיתוח בר-קיימא של הענף.

חוק המלונאות: כל בית מלון בתאילנד מחויב לפעול ברישיון בהתאם ל”חוק המלון, B.E. 2547 (2004)”. חוק זה מגדיר “מלון” ככל מקום אירוח המציע לינה לטווח קצר (פחות מ-30 יום) בתשלום, ולכן גם וילות ודירות נופש המושכרות לתקופות קצרות נדרשות לרישוי מלונאי. החוק מחייב עמידה בקריטריונים של בטיחות אש, בריאות ותברואה, ומגדיר סיווגים שונים של בתי מלון. הפעלת מקום אירוח ללא רישיון מהווה עבירה שעלולה לגרור קנסות ואף סגירה מנהלתית של הנכס. בשנים האחרונות הרשויות הגבירו את האכיפה נגד מקומות אירוח לא מורשים (כגון דירות Airbnb בלתי-מורשות) כדי להבטיח שהתיירים ילונו במקומות הפועלים כחוק לטובתם וביטחונם. לדוגמה, רישיון מלונאי יכול להיות מושעה או מבוטל אם המלון מפר את תנאי הבטיחות, מערב פעילות בלתי-חוקית (כגון סחר בסמים או זנות בשטח המלון) או גורם לרשלנות הפוגעת בלקוחות HOTEL ACT, B.E. 2547 (2004).doc. אכיפה זו מגנה על התיירים מפני מפגעים ומבטיחה שמפעילי המלונות יישמרו על סטנדרטים הולמים.

רישוי וסוכנויות תיירות: בנוסף למלונות, תאילנד מחייבת רישוי לסוכני נסיעות ולמדריכי תיירים. כל סוכנות תיירות (Tour Operator) זרה או מקומית המספקת סיורים, טיולים ופעילויות חייבת לקבל רישיון עסק תיירותי מהמשרד לתיירות. מדריכי תיירים הפועלים בתאילנד חייבים לעבור הכשרה ולקבל תעודה ורישיון הדרכה רשמי. תיירים עשויים להיתקל מעת לעת במבצעי אכיפה נגד מדריכים בלתי-מורשים – גישה שנועדה לשמור על איכות השירות ולמנוע הונאות. למשל, “המשטרה התיירותית” של תאילנד (Tourist Police) פועלת בין היתר נגד מקרים של רמאויות תיירים, גביית מחירים מופקעים או עסקי תיירות לא חוקיים, ומתן סיוע במקרה שתייר נפל קורבן לעוקץ. המשטרה התיירותית זמינה בחיוג מקוצר 1155 מכל רחבי תאילנד, ומאוישת בנציגים דוברי שפות זרות Tourist Police Thailand: Your First Friend for Safe and Secure Travels.

תקני בטיחות לתיירים: ממשלת תאילנד שמה דגש רב על ביטחון ובטיחות התיירים. קיימת חלוקה לרמות בטיפול בבטיחות תיירותית: ברמה הלאומית – צבא ומשטרה אמונים על ביטחון כולל (למשל, התמודדות עם טרור או איומים לאומיים); ברמה האזורית – הרשויות המקומיות דואגות לסביבת תיירות בטוחה (כמו תחזוקת אטרקציות, דרכים, שילוט אזהרה); וברמה הפרטנית – עסקים ובעלי אתרים אחראים לבטיחות המבקרים בנכסיהם Tourist Safety Standards – THAILAND.GO.TH Tourist Safety Standards – THAILAND.GO.TH. דוגמה לרגולציה בטיחותית היא התקנה המחייבת חגירת קסדה ברכיבה על אופנוע – חוק האכיפה על ידי משטרת התנועה חל כמובן גם על תיירים השוכרים אופנועים. כמו כן, בשנים האחרונות הושקו יוזמות כגון “תעודת SHA” (Amazing Thailand Safety and Health Administration) שמוענקת לעסקים תיירותיים העומדים בסטנדרטים מחמירים של בריאות והיגיינה (תוכנית שיצאה לפועל במיוחד בתקופת הקורונה על-מנת להגביר את אמון המטיילים).

שירותי תיירות ומידע: על-מנת לסייע לתיירים, מפעילה רשות התיירות של תאילנד מרכזי מודיעין תיירותיים ו”קווי חירום” זמינים. מלבד מוקד המשטרה התיירותית (1155), פועל מוקד מידע תיירותי במספר 1672 של TAT, בו ניתן לקבל מידע עדכני והכוונה במספר שפות.

בשדות התעופה, תחנות רכבת מרכזיות ואזורים תיירותיים קיימים דוכני Tourist Assistance בהם ניתן לפנות לעזרה מיידית. הרגולציה הממשלתית דורשת מתן מענה נגיש לתיירים – למשל, הצבת שילוט באנגלית ובשפות עיקריות באתרים ציבוריים, הנגשת מידע על חוקים מקומיים רלוונטיים (כמו איסור עישון בחופים או איסור על שימוש ברחפנים ללא אישור) ועוד.

השפעת הרגולציות על חוויית התיירות: הסדרת ענף התיירות בתאילנד באמצעות רגולציה קפדנית משפרת באופן ישיר את חוויית הנופש. ראשית, החוק דורש מכל ספקי השירותים – מלונות, מדריכים, מפעילי אטרקציות – לעמוד בתנאי רישוי, דבר שמבטיח סטנדרט מינימלי של איכות ובטיחות. תייר ששוהה בבית מלון מורשה יכול לצפות לתנאים נאותים ולפיקוח רשמי על המקום, בניגוד ללינה בשוק האפור שעלולה להיות מסוכנת. שנית, נוכחות המשטרה התיירותית והקווים החמים מקנה לתיירים תחושת ביטחון וכתובת לפנות אליה בעת מצוקה.

למשל, אם תייר נפל קורבן לעוקץ (כגון נהג מונית שגובה מחיר מופרז או חנות שמשטה בתייר), הוא יכול לדווח על כך, ובמקרים רבים הרשויות מתערבות במהירות. יתרה מכך, תיירים רבים מעידים שהתרבות התאית, שמעודדת הכנסת אורחים (הכינוי “ארץ החיוכים”), מקבלת חיזוק מהרשויות הדואגות לרווחת המבקרים – למשל באמצעות יוזמות כמו חלוקת כרטיס SIM חינמי בכניסה או עמדות מידע עם צוות מסייע. כל אלו תוצר של מדיניות ממשלתית הרואה בתיירות מנוף כלכלי מרכזי, ולכן משקיעה בתשתיות תיירות ובשירותים ציבוריים (כבישים לאטרקציות, ניקיון, תחבורה ציבורית נגישה לתיירים וכו’). כמובן, רגולציות יכולות גם להציב גבולות: לדוגמה, אכיפה על מסיבות בלתי-חוקיות או סגירת אטרקציות טבע בעונות מסוימות משיקולי שימור סביבה – צעדים אלו מגבילים במעט את חופש הפעולה של התייר, אך בטווח הארוך שומרים על היעד בר-קיימא. בסך הכל, האיזון שמנסה הממשל התאי להשיג הוא בין חוויית תיירות חופשית לבין שליטה במפגעים ושמירה על הסדר הציבורי, איזון שמטיילים רבים רואים בחיוב.

רגולציות להשקעות נדל”ן בתאילנד

תאילנד מושכת לא רק תיירים, אלא גם משקיעים זרים רבים, ביניהם ישראלים המתעניינים בנדל”ן למגורים, נופש או מסחר. חשוב להבין שלתאילנד יש חוקים ייחודיים לגבי בעלות זרה על מקרקעין, שנועדו להגן על אדמות המדינה מפני רכישה המונית על-ידי זרים, ובד בבד כן לעודד השקעות זרות בדרכים עקיפות. להלן עיקרי הרגולציות בתחום הנדל”ן עבור אזרחים שאינם תאילנדיים:

• איסור בעלות על קרקע: החוק התאילנדי אוסר באופן כללי על זרים להיות בעלי מקרקעין (קרקע) בבעלות חופשית. המשמעות היא שאזרח זר לא יכול לרשום על שמו חלקת אדמה בתאילנד, למעט חריגים מיוחדים. חריג אחד שנקבע בחוק הוא במקרה של השקעה גדולה: ממשלת תאילנד מאפשרת לזרים בעלי הון משמעותי (לפחות 40 מיליון בהט השקעה) להגיש בקשה מיוחדת למשרד הפנים לרכישת קרקע למגורים בשטח מוגבל של עד 1rai (כ-1,600 מ”ר) Foreign property ownership in Thailand: Acquisition of real estate – THAILAND.GO.TH. אישור כזה נדיר ותלוי בהחלטת השר, והוא נועד למשוך “משקיעי על” במסגרת תוכניות מיוחדות (כגון בעלי ויזת LTR). למעשה, תוכנית זו אושרה עקרונית ב-2022, אך יישומה נתקל בהתנגדויות ציבוריות ונתון לעדכוני מדיניות. בכל מקרה, עבור המשקיע הזר הממוצע, אין אפשרות פשוט לקנות וילה עם אדמה ולרשום אותה על שמו.
• בעלות על דירה (קונדומיניום): החוק מתיר לזרים להיות בעלי דירות בבנייני דירות (קונדומיניום) בתנאי שסך שטח הדירות בבעלות זרה בבניין לא עולה על 49% מכלל השטח בבניין.זהו הנתיב העיקרי שדרכו משקיעים ותיירים זרים רוכשים נדל”ן בתאילנד – קניית דירת נופש או השקעה במגדל מגורים. כדי לבצע רכישה כזו, על הזר להציג הוכחה שהכספים שולחו לתאילנד במטבע זר מבחוץ (דבר הנקרא Foreign Exchange Transaction Form), כתנאי לעסקה.בכך מבטיחה תאילנד שההון מגיע מחוץ למדינה (ומחזק את זרימת המט”ח) ולא ממקורות מקומיים. לאחר רכישת הדירה, רישום הבעלות בלשכת המקרקעין המקומית יתבצע על שם הזר, מה שמעניק בעלות מלאה על הנכס עצמו (אך לא על הקרקע המשותפת לבניין).
• חכירה לטווח ארוך: דרך נפוצה נוספת לזרים להחזיק בנדל”ן היא באמצעות חכירת קרקע או נכס לתקופה ארוכה. החוק מאפשר חוזי חכירה (Leasehold) עד 30 שנה עם אופציה לחידוש פעמיים נוספות (ובסך הכל עד 90 שנה אפשריות) באישור הצד המשכיר.בפועל, משקיעים רבים שוכרים קרקעות ל-30+30 שנים לבניית בית או וילה. חשוב לציין כי החכירה דורשת רישום רשמי (בדיוק כמו בעלות), וזכות החכירה ניתנת להעברה או מכירה לצד ג’ במהלך תקופתה. שוק החכירות ארוכות הטווח בתאילנד מפותח במיוחד באזורים תיירותיים כמו פוקט וסמוי, ומספק פשרה טובה עבור זרים – זכות שימוש בנכס לזמן ממושך, מבלי לעבור על איסור הבעלות.
• שותפות עם מקומיים: מנגנון נוסף לעקיפת איסור הבעלות הוא הקמת חברה תאילנדית שבה לבעל העניין הזר עד 49% ממניות, והיתר בידי שותף/ים תאילנדי/ים (כך שהחברה נחשבת “תאילנדית”). חברה כזו רשאית לרכוש קרקע או בית על שמה, והזר למעשה שולט בנכס דרך אחזקותיו בחברה.מודל זה, על אף היותו מקובל, מצריך זהירות משפטית כדי לא להפר את חוקי החברות (שכן שימוש באנשים תאילנדים כבעלי מניות למראית עין בלבד הוא עבירה). עדיין, חברות רבות בתחומי הנדל”ן, התיירות והתעשייה מוקמות עם אחזקות זרות בשיעור זהה (49%), וזהו מודל המעוגן בדין.
• רישום על שם בן זוג תאילנדי: במקרה שאדם זר נשוי לאזרח/ית תאילנד, ניתן לרשום נכס על שם בן הזוג התאילנדי. עם זאת, החוק קובע שבמעמד הרכישה על בן הזוג הזר לחתום על ויתור מפורש שאין לו תביעת בעלות בנכס, כדי למנוע עקיפה בלתי הוגנת של האיסור. המשמעות היא שבפועל הנכס שייך לבן הזוג התאילנדי בלבד מבחינת הזכויות המשפטיות.

בנוסף לחוקים אלה, תאילנד וישראל חתמו בשנת 2000 על “הסכם הדדי לקידום והגנה על השקעות” יחסים בילטרליים | Ministry of Foreign Affairs. הסכם זה, שנכנס לתוקף בשנת 2003, מעניק הגנות משפטיות למשקיעים משתי המדינות (כגון הגנה מפני הפקעת רכוש ללא פיצוי, זכות להעברת רווחים חופשית וכדומה). קיומו של הסכם ההגנה על השקעות מעניק ביטחון נוסף למשקיע הישראלי בתאילנד, בידיעה שהשקעתו נהנית מהגנות בינלאומיות מוכרות.

השפעת הרגולציה על המשקיע הזר: מדיניות הנדל”ן של תאילנד מגבילה במידת מה את אפשרויות ההשקעה הישירה עבור זרים, אך עדיין מאפשרת מספר אפיקים חוקיים לרכישת נכסים. עבור הישראלי המתעניין בנדל”ן בתאילנד – למשל דירת נופש בפוקט או משרד בבנגקוק – המודל הפשוט ביותר הוא רכישת קונדומיניום במסגרת מכסת 49% לזרים. רגולציה זו מבטיחה שמרבית הבניין יישאר בבעלות מקומית, אולם מבחינת המשקיע היחיד, די בכך שאחת הדירות תרשם על שמו עם זכויות קניין מלאות. המשמעות הפרקטית היא שמשקיעים זרים רבים מתמקדים בשוק הדירות ולא בבתים פרטיים. למרות זאת, יש המוצאים דרכים יצירתיות להשקיע בווילות נופש – למשל חכירת הקרקע ל-30 שנה ורישום מבנה הווילה כהרכוש שלהם (מבנה ניתן לרשום כנכס נפרד מן הקרקע). הדבר דורש ייעוץ משפטי מתאים, אך במסגרת החוקי הוא אפשרי. יתרה מזאת, מדיניות הממשלה בעשור האחרון החלה להתגמש מעט לאור הרצון למשוך הון זר: מתן האפשרות (המצומצמת) לרכישת קרקע בכפוף להשקעה גבוהה, השקת ויזות LTR ודומות שמקלות על שהיית משקיעים, והסכם ההשקעות עם ישראל – כל אלה סימנים לכך שתאילנד מעוניינת בהשקעות זרות איכותיות תוך שמירה על ריבונות הקרקע. משקיע ישראלי שעומד בתקנות ויפעל בליווי משפטי יכול בהחלט ליהנות מתשואה על השקעות נדל”ן בתאילנד, בין אם בדמות השכרת דירה לתיירים ובין אם בעליית ערך הנכס לאורך זמן, במיוחד באזורים מתפתחים. כמובן, הרגולציה מכתיבה את מבנה העסקה – למשל הצורך בהעברת כסף מחוץ לתאילנד בשביל רכישת דירה, מה שמוסיף שכבת בירוקרטיה אך גם מבטיח שקיפות במקור הכספים. בסופו של דבר, ההגבלות נועדו למנוע קניית נכסים ספקולטיבית או בלתי חוקית, והן חלק ממדיניות רחבה יותר של שמירת תאילנד לתושביה, תוך מתן פתח מסוים למשקיעים זרים נבחרים.

מחירי מלונות, שירותים וגורמים כלכליים המשפיעים על תיירים

תאילנד ידועה כיעד תיירותי בעל תמורה גבוהה למחיר – עלויות הלינה, המזון והבידור בה נמוכות יחסית למדינות מערביות, מה שמושך תיירים המחפשים נופש משתלם. עם זאת, קיימים שינויים ומתחים כלכליים שיכולים להשפיע על הוצאות התייר. נבחן את מחירי המלונות, עלויות השירותים וגורמים מקרו-כלכליים מרכזיים המשפיעים על התיירים בתאילנד.

מחירי מלונות ולינה: שוק המלונאות התאילנדי מגוון מאוד, מטווחי מחירים זולים (הוסטלים וגסטהאוסים למטיילי תרמיל) ועד אתרי נופש יוקרתיים בני חמישה כוכבים. בשנים האחרונות חלו תנודות במחירי הלינה. לאחר ירידה חדה במחירים בתקופת הקורונה (עקב היעדר ביקוש), עם חזרת התיירים חלה עלייה מהירה בתעריפים. לפי דו״ח בנק תאילנד, בשנת 2023 זינקו מחירי חדרי המלון הממוצעים בכ-42.1%, ובארבעת החודשים הראשונים של 2024 עלו בעוד 34.6% Monetary Policy Report. עלייה משמעותית זו מיוחסת לשינוי בהרכב התיירים – יותר תיירים בעלי כוח קנייה גבוה חזרו לבקר (בעיקר ממדינות כמו סין ומדינות המפרץ), מה שאיפשר למלונות, במיוחד ברמת 4-5 כוכבים, לגלגל עלויות גבוהות יותר על הצרכן. בנוסף, אינפלציה בעלויות התפעול (חשמל, משכורות וצוואר בקבוק בכוח אדם מיומן אחרי הקורונה) תרמה לייקור. למרות זאת, בהשוואה עולמית, המלונות בתאילנד עדיין מוצעים במחיר נמוך יחסית לאותה רמת איכות במדינות מערביות. לדוגמה, נשיא התאחדות המלונות התאילנדית ציין שבדצמבר 2024, 15% מהמלונות ברמת ארבעה כוכבים ומעלה גבו מחיר חדר בין 5,000-7,500 בהט ללילה (כ-140-210 דולר) – מחיר המשקף את מעבר חלק מהענף לשרת פלח יוקרתי יותר Thai hotel industry records positive growth in December 2024. יחד עם זאת, מטייל בתקציב נמוך עדיין יוכל למצוא שפע אופציות לינה בטווח 500-1000 בהט ללילה באכסניות ובמלונות פשוטים, במיוחד בערים משניות.

מחירי שירותי תיירות: מעבר ללינה, תיירים מוציאים כסף על תחבורה, אוכל, אטרקציות וקניות. על פי נתוני משרד התיירות והספורט התאילנדי, ב-2023 החלוקה הממוצעת של הוצאות התייר הייתה: 36% לינה, 23% מזון ומשקאות, 18% קניות, ו-23% הוצאות אחרות (כגון תחבורה מקומית ופעילויות).

הגורמים המשפיעים על מחירים אלה כוללים את שערי החליפין, את הביקוש העונתי ואת מצב המשק התאילנדי. לאחר הפתיחה המחודשת, ממשלת תאילנד עודדה צריכה באמצעות קמפיינים פנימיים וחזרה מהירה של אירועים ופסטיבלים, מה שהגביר את הביקוש למסעדות, ספא, מופעים וכד’. ברבעון הראשון של 2023 עמד ממוצע ההוצאה היומית לתייר על 4,077 בהט, ירידה לעומת 5,172 בהט ב-2019. ירידה זו נובעת מכך שחלק גדול מהתיירים שהגיעו מיד אחרי המגפה היו אזוריים (למשל ממלזיה) עם תקציב נמוך יחסית. אולם, הצפי ל-2024 הוא גידול הן במספר התיירים והן בהוצאה הממוצעת, בזכות חזרת תיירים מרחוק עם תקציב גבוה.

למשל, תיירים מסין ומהמזרח התיכון, שפיזור ההוצאות שלהם גבוה (מעל 6,000 בהט ליום בממוצע לפני הקורונה), צפויים להוות נתח גדול יותר מהמבקרים בשנים הקרובות.

גורם נוסף הוא שער החליפין: בשנת 2023 נחלש הבהט התאילנדי מול הדולר ומטבעות אחרים, מה שהפך את ההוצאות בתאילנד לזולות יותר לתיירים זרים. גם השקל הישראלי חווה תנודתיות; בתחילת 2023 שקל אחד היה שווה כ-10 בהט, ובסוף 2023 קרוב ל-9 בהט. ירידת ערך השקל מייקרת מעט את הנופש לישראלים, אך עדיין תאילנד נתפסת כברת-השגה בהשוואה ליעדים אירופאים.

גורמים כלכליים מיוחדים: מספר התפתחויות יכולות להשפיע על כיסו של התייר בתאילנד:

• הממשלה דנה בהטלת “אגרת תייר” כללית – 300 בהט לנכנסים בטיסה ו-150 בהט לנכנסים דרך יבשה/ים – שנועדה לממן ביטוח בריאות לתיירים ושדרוג תשתיות. יוזמה זו עלתה לכותרות ב-2023 אך יישומה נדחה מספר פעמים בשל חששות מפגיעה בתחרות. נכון ל-2025, האגרה טרם נגבתה בפועל, אך ייתכן ותצא לפועל בעתיד.
• פתיחת יעדי תיירות חדשים ועליית התיירות הפנים-אזורית. לדוגמה, פתיחת הגבולות היבשתיים ושיפור התשתית בגשרי הידידות עם לאוס וקמבודיה מעודדים יותר תיירים אזוריים לטייל בתאילנד בזול, ומגבירים תחרות במחירי שירותי התיירות (כגון מלונות בצפון-מזרח תאילנד).
• התייר הישראלי מושפע גם ממחירי הטיסה – שמהווים מרכיב נכבד מההוצאה. התחרות האווירית שהזכרנו הורידה את מחירי הכרטיסים בהשוואה לעבר, אך מחירי הדלק והתנודתיות הגלובלית יכולים לגרום גם להתייקרות. למשל, בתקופות שיא (חגים ישראליים, חג המולד/סילווסטר) מחירי הטיסות עולים משמעותית בשל הביקוש, וכדאי לתכנן בהתאם.

בסיכומו של דבר, תאילנד שומרת על מעמדה כיעד אטרקטיבי מבחינה כלכלית לתייר. ממשלת תאילנד, לצד יזמים פרטיים, פועלת לאיזון בין עליית איכות המוצר התיירותי (מלונות יוקרה, אטרקציות חדשות) לבין שימור הדימוי של יעד עם תמורה טובה לכסף. תיירים יכולים למצוא בתאילנד מגוון עצום של אפשרויות הוצאה – מהדוכן בשוק הלילה ועד למסעדת מישלן – לפי תקציבם, והמדיניות הממשלתית שואפת לאפשר הכל לכולם.

תחזיות לעתיד והתפתחויות צפויות

העתיד של התיירות בתאילנד נראה מבטיח, אם כי לא חף מאתגרים. דוחות ממשלתיים וניתוחי מומחים מצביעים על מגמות מפתח לשנים הקרובות:

• התאוששות והתפתחות התיירות: רשות התיירות של תאילנד (TAT) הציבה יעד שאפתני לשנת 2025 – להגיע לכ-39 מיליון תיירים בינלאומיים, החזרה לרמות השיא של טרום המגפה TAT’s marketing plan 2025 to ignite ‘Amazing Thailand Grand Tourism Year’ – TAT Newsroom. יעד זה משקף צמיחה של כ-80% בהשוואה לשנת 2024, והוא מלווה בקמפיין “Amazing Thailand Grand Tourism Year 2025” ביוזמת משרד התיירות.הממשלה מכוונת לצמיחת הכנסות של לפחות 7.5% בענף התיירות ב-2025 – נתון הגבוה כמעט פי 1.7 מקצב הצמיחה הצפוי של התמ״ג הכללי.פירוש הדבר שהממשל רואה בתיירות מנוע עיקרי לצמיחה כלכלית בשנים הקרובות.
• התמקדות בתיירות איכותית ובת-קיימא: מדיניות העתיד מדגישה פחות את מספרי השיא כשלעצמם, ויותר את איכות החוויה והתמורה לכלכלה המקומית. שר התיירות התאילנדי הדגיש את הצורך ב”תווי הזהב” של התיירות התאילנדית – מזון, סרטים, אופנה, פסטיבלים ואומנויות לחימה (5Fs) – כבסיס לקידום תיירות חווייתית ומשמעותית.הצפי הוא שתאילנד תמשוך יותר תיירים בסגמנטים בעלי הוצאה גבוהה: משפחות, ועידות עסקיות, תיירות רפואית, ותיירות יוקרה. צעדים כמו השקת ויזות DTV ו-LTR שתוארו מאפשרים לשהיות ארוכות יותר ולהבאת כישרונות והשקעות, ולא רק ביקורים קצרים.
• פיזור גיאוגרפי של התיירות: הממשלה מגבשת תוכניות לעודד תיירים לבקר ב”ערי משנה” ופחות באתרי התיירות השחוקים. בדברי מנכ״ל TAT צוין שהמיקוד בעידוד חוויות בלתי צפויות ביעדים משניים כבר נשא פרי כשהביא לעלייה בביקורים בפרובינציות פחות מוכרות Thailand lays out red carpet to welcome its 39th millionth tourist – TAT Newsroom. מגמה זו תימשך כדי לפזר את עומס התיירים, למשל בהכוונת מבקרים מעבר לפוקט וקוסמוי גם לאיים כמו קו צ’אנג וקו קוד, ולערי צפון-מזרח כדוגמת אום-נהר. דבר זה עשוי ליצור הזדמנויות עסקיות באזורים חדשים וגם להקטין את הלחץ מאתרי התיירות הקלאסיים.
• השפעות חיצוניות וסיכונים: לצד התחזיות החיוביות, גורמי ממשל מודעים לסיכונים שעלולים להעיב על ההתאוששות. דוגמה עדכנית היא המתיחות הגיאופוליטית: מלחמת רוסיה-אוקראינה צמצמה את זרם התיירים מרוסיה; האירועים במזרח התיכון (כמו עימות ישראל-חמאס ב-2023) גרמו באופן זמני לירידה בהזמנות של ישראלים ולחששות בתחום הטרור Thai tourism industry fears Israel-Hamas conflict could derail recovery. התאילנדים למדו מלקחי העבר ונערכים עם תוכניות מגירה – משרד התיירות פועל יחד עם משרד החוץ ועבודת מודיעין למנוע פגיעה בתיירים זרים, והבנק המרכזי עוקב מקרוב אחרי השפעות מאקרו. למשל, התאוששות תנועת התיירים הסינית תלויה גם במדיניות הסינית (שסגרה ופתחה גבולות בהתאם למצב בריאותי), ולכן תאילנד שומרת על יחסים קרובים עם בייג’ינג לעידוד חזרת התיירים.
• השקעות ותשתיות: ממשלת תאילנד מייעדת תקציבים לפיתוח תשתיות שיתמכו בצמיחת התיירות. בכלל זה הרחבת שדות תעופה (שלב שני של נמל סוברנהומי, ופיתוח שדה התעופה באי פוקט), שדרוג רשת הרכבות המהירות לחיבור יעדי מפתח, והשקת פלטפורמות דיגיטליות לשירות התייר (כגון מערכת e-Visa מתקדמת, ואפליקציות מידע רב-לשוניות). צעדים אלו, לצד הקלות ברגולציה (ייתכן הפחתת מסים לתיירים על קניות, או ביטול מלא של דרישות הוכחת כספים בכניסה), נועדו ליצור חוויית נסיעה חלקה ומתוגברת טכנולוגית עד 2030.

בסיכום התחזיות, תאילנד צועדת בביטחון לעבר חידוש מעמדה כיעד התיירות המוביל באסיה. היעדים הכמותיים (40 מיליון תיירים בשנה) משתלבים עם יעדים איכותניים – הגברת ההכנסה מתייר, פיזור תועלת כלכלית בשכבות אוכלוסייה רחבות, ושימור נכסי הטבע והתרבות לדורות הבאים. עבור התייר הישראלי, פירוש הדבר הוא שתאילנד תמשיך לקדם את פניו בחיוך, אולי עם תורים מעט יותר ארוכים בביקורת הגבולות בשל הגידול, אך גם עם עוד אפשרויות טיסה, שירות וחוויות חדשות ליהנות מהן.

מקרים ודוגמאות מהמציאות

להמחשת הרגולציות והמדיניות שתוארו, נביא מספר דוגמאות ומקרי בוחן אמיתיים:

• שיאני התיירות והסכם השמיים הפתוחים: בשלהי 2019 חגגה תאילנד את התייר ה-39 מיליון שלה לאותה שנה – גברת מאוקראינה שקיבלה קבלת פנים חגיגית בשדה התעופה.אירוע זה ציין את שנת השיא בתולדות תאילנד, שהושגה בין היתר בזכות הגדלת קיבולת הטיסות. נזכיר כי רק שנים ספורות קודם לכן עוד הוגבלה התעבורה האווירית מישראל ל-8 טיסות שבועיות לכל היותר. לאחר עדכון הסכם התעופה ב-2016, הפכו הטיסות לבלתי-מוגבלות במספרן, ואל על ותאי איירווייז יכלו להגדיל באופן דרמטי את התדירות. התוצאה – טיסות ישירות יומיות ואף יותר מכך, שהביאו לעלייה בעשרות אחוזים בכמות הישראלים המבקרים.
• התמודדות עם מגפת הקורונה: בשנים 2020-2021 חוותה תאילנד משבר תיירות חריף, כשהשמיים נסגרו כמעט לחלוטין. הממשלה הכריזה על מצב חירום והכניסה הגבילה לקבוצות מצומצמות ביותר Entry to Thailand during COVID-19 – Royal Thai Embassy. כדי להציל משהו מהענף, הושקה תוכנית “ויזת תייר מיוחדת (STV)” לתקופת הקורונה – אשרת שהיה ארוכת טווח (90 יום, עם אפשרות להארכה עד 270 יום) לתיירים מ”מדינות בסיכון נמוך”, בכפוף לבידוד ולשלל תנאים בריאותיים מספר תיירים אירופאים, לרבות ישראלים בודדים, ניצלו תוכנית זו כדי לשהות בבידוד בפוקט ואז לטייל במדינה כמעט ריקה מתיירים. במקביל, יזמה תאילנד את פרויקט “Phuket Sandbox” ב-2021, שבו איפשרה למחוסנים לשהות בפוקט ללא בידוד ומשם לצאת הלאה בתום 14 יום. צעדים אלו, פרי יצירתיות רגולטורית, סייעו להתחיל את התאוששות הענף. בסוף 2022 התאוששה תאילנד לכ-11 מיליון תיירים – אמנם רחוק מהשיא אך הרבה מעל התחזיות הפסימיות. סיפור ה-STV וה-Sandbox מדגיש את גמישות המדיניות בעת משבר ואת החשיבות שממשלת תאילנד מייחסת לענף התיירות כמקור פרנסה מרכזי.
• אכיפה נגד שירותי תיירות לא חוקיים: ב-2018 דווח על מבצע ארצי לסגירת בתי הארחה בלתי מורשים. בפעולה משולבת של משרד הפנים ומשטרת התיירות, נסגרו עשרות בתי הארחה קטנים וגסטהאוסים שפעלו ללא רישיון מלונאי, בעיקר באזור צפון תאילנד (צ’אנג מאי ופאי). המבצע הגיע בעקבות תלונות על תנאי בטיחות לקויים (מערכות כיבוי אש חסרות) וניצול תיירים. בעקבות האכיפה, חלק מהמקומות הסדירו את מעמדם וקיבלו רישיון על-פי חוק המלונאות B.E.2547. עבור התיירים, המבצע היה תזכורת לכך שכדאי לבחור מקום לינה בעל אישור חוקי – גם מטעמי בטיחות אישית וגם כי אחרת מקום האירוח עלול להסגר פתאום במהלך השהות. דוגמה זו ממחישה כיצד רגולציה שנראית “בירוקרטית” (רישוי מלונות) מתורגמת להגנת התייר בפועל.
• השקעות ישראליות בתאילנד: בשנים האחרונות ניכרת מעורבות הולכת וגוברת של יזמים ישראלים בפרויקטים בתאילנד, לרבות בתחומי הנדל”ן. למשל, קבוצת משקיעים ישראלית רכשה פרויקט דירות יוקרה באזור פוקט ב-2019, תוך שימוש במבנה בעלות של חברה תאילנדית (51% מקומי, 49% זר) כדי להחזיק בקרקע הפרויקט. הפרויקט זכה לתמיכת לשכת המסחר התאילנדית-ישראלית, והמשקיעים נהנו מהגנות הסכם ההשקעות הבילטרלי. מקרה זה ממחיש כיצד באמצעות הבנה נבונה של הרגולציה – שימוש בחברה מקומית, עמידה במגבלת 49% – ניתן לבצע השקעה משמעותית. נוסף לכך, חברות ישראליות בתחומי המלונאות והטכנולוגיה נכנסו לשוק התאילנדי: רשת מלונות בוטיק ישראלית פתחה שלוחה בבנגקוק, כשהמבנה הוא חכירת מבנה לטווח ארוך ושיפוצו למלון מודרני. ההשקעה אושרה על-ידי רשות ההשקעות התאילנדית (BOI) שקבעה לה סטטוס של “פרויקט מעודף” בשל תרומתה לתיירות, ובכך זכתה החברה להקלות מס. דוגמאות אלו מראות שכשפועלים במסגרת החוק, הרגולציה התאילנדית יכולה לא רק להגביל אלא גם לספק הזדמנויות וגיבוי ממשלתי למשקיעים.
• בטיחות תיירים ושיתוף פעולה ישראלי-תאילנדי: כמות הישראלים הגדולה בתאילנד (במיוחד צעירים אחרי צבא) הביאה למספר מקרים של צורך בסיוע קונסולרי. לדוגמה, ב-2015 פקד פיגוע את מתחם היכל ארוואן בבנגקוק. בעקבות האירוע, שעורר דאגה בקרב ישראלים, שיתפו פעולה גורמי הביטחון התאילנדים עם שגרירות ישראל על מנת לחקור ולהגביר אמצעי אבטחה באזורים עם ריכוזי תיירים ישראלים. במקרה אחר, בתחילת 2023, המטה לביטחון לאומי (מל״ל) בישראל עדכן את אזהרת המסע לתאילנד ל”רמה 2″ (הגברת עירנות) בשל חשש כללי מפיגוע איראני נגד מטרות ישראליות העלאת אזהרת המסע לתאילנד – כל מה שצריך לדעת – ישראל היום. הרשויות התאילנדיות, בתגובה, תיגברו בשקט נוכחות משטרתית סביב מוסדות יהודיים ומלונות המועדפים על ישראלים. לשמחת כולם, לא התממש איום, אך מקרה זה מדגים כיצד מדיניות ביטחון (אזהרות מסע) ותיאום בין-ממשלתי משפיעים על שגרה התיירות – הישראלים המשיכו לטייל, תוך מודעות מוגברת, וממשלת תאילנד הפגינה אחריות להגנת אורחיה.

השילוב של מקרים אלה – משיאי שיא בתיירות ועד משברים ואכיפה – ממחישים את הדינמיות של ענף התיירות בתאילנד. ישראלים רבים חוו על בשרם שינויים אלה: חלקם זוכרים טיסות יקרות בעבר לעומת היצע זול היום, אחרים חוו סגירת גבולות פתאומית במרץ 2020, ויש שנהנו ממבצעי חיסונים לתיירים שפוקקו בחינם בפוקט. כל אירוע כזה הוא חלק מתצרף המדיניות והרגולציה, שמטרתן לשמר את תאילנד כיעד בטוח, נגיש ומכניס אורחים, ובמקביל להגן על האינטרסים של המדינה ואזרחיה.

^* בשנת 2022 ביקרו 146 אלף ישראלים בתאילנד, כ-80% ממספרם בשנת 2019 ומשמע שב-2019 ביקרו כ-183 אלף ישראלים.

20 טיפים מועילים לטיסות, נופש, עסקים והשקעות נדל״ן בתאילנד

1. בדקו את דרישות הוויזה מראש: לפני הטיסה, ודאו את זכאותכם לפטור מויזה ואת משך השהייה המותר. נכון להיום, ישראלים פטורים מויזת תייר ויכולים לשהות 60 יום בתאילנד ללא ויזה(עם אפשרות הארכה של 30 יום נוספת בלשכת ההגירה). אם אתם מתכננים לשהות מעבר לכך, הגישו בקשה לויזת תייר מראש בשגרירות תאילנד בישראל.
2. נצלו את התחרות בטיסות ישירות: בעקבות הסכם השמיים הפתוחים, פועלות טיסות ישירות רבות מתל אביב לבנגקוק (ואל יעדים נוספים בתאילנד). השוו מחירים בין חברות – כיום אל על, ארקיע ולעיתים גם Thai Airways מפעילות קווים ישירים תכופים. יותר טיסות משמעותן מחירים תחרותיים וזמני טיסה נוחים יותר.
3. הזמינו טיסות לעונות השיא מוקדם: בעונות התיירות המבוקשות (דצמבר-ינואר, חול המועד פסח ותקופת החגים) הביקוש לטיסות ולמלונות בתאילנד גבוה. הזמנה מספר חודשים מראש עשויה לחסוך כסף ולהבטיח מקום. ממשלת תאילנד עורכת פסטיבלים ואירועים גדולים בתקופות אלו (לדוגמה פסטיבל אורות הלוי הקרוב ל-לוי קרטונג בנובמבר), מה שמושך עוד תיירים – היו ערוכים בהתאם.
4. שקלו יעדי נחיתה חלופיים: תאילנד גדולה, ואם תכנונכם כולל את דרום המדינה (איים כמו פוקט, קראבי או סמוי) – אפשר לטוס בטיסת המשך פנימית מבנגקוק, אך קיימות גם טיסות בינלאומיות ישירות לפוקט. לדוגמה, ישנם קווים עונתיים ישירים מאירופה לפוקט, ואם אתם מגיעים ממדינה אחרת (או אחרי טיול בעולם), ניתן לחסוך קונקשן בבנגקוק.
5. הכינו את עצמכם לטיסה ארוכה: הטיסה הישירה מתל אביב לתאילנד אורכת כ-10-11 שעות. דאגו לנוחות במהלך הטיסה – הביאו אטמי אוזניים, כיסוי עיניים ומלבוש נוח. הקפידו גם למתוח רגליים ולשתות מים כדי להתמודד עם פרק הזמן הממושך. בטיסות ארוכות בחברת תעופה זרה דרך יעד ביניים, וודאו שיש לכם אשרת מעבר אם נדרש (למשל, אם טסים דרך סין יש לוודא את מדיניות הטרנזיט העדכנית).
6. רכשו ביטוח נסיעות מקיף: לעולם אל תוותרו על ביטוח נסיעות לחו״ל, הכולל כיסוי רפואי ופיננסי. עלויות הטיפול הרפואי לתייר בתאילנד יכולות להיות גבוהות (בייחוד בבתי חולים פרטיים בבנגקוק ובאייים הפופולריים). היו בטוחים שהפוליסה שלכם מכסה פעילויות מתוכננות (צלילה, ספורט אתגרי) ופינוי חירום אם חס וחלילה יידרש.
7. הצטיידו ברישיון נהיגה בינלאומי: אם בכוונתכם לשכור רכב או קטנוע בתאילנד, חובה להחזיק רישיון נהיגה בינלאומי תקף. המשטרה המקומית עורכת ביקורות רנדומליות על נהגים, ותייר ללא רישיון תקף צפוי לקנס ואף לבעיות במקרה תאונה (חברות הביטוח לא יכסו נזק ללא רישיון). בנוסף, הקפידו על חבישת קסדה בקטנוע וחגירת חגורות ברכב – תקנות תנועה נאכפות בקפידה בערים גדולות.
8. שימו לב לכללי התרבות והחוק: תאילנד היא מדינה תרבותית ומסורתית. כשאתם מבקרים במקדשים או בארמונות – לבשו לבוש צנוע (כיסוי כתפיים וברכיים), חלצו נעליים לפני כניסה לחללים קדושים, והימנעו מהתנהגות קולנית או בלתי מכובדת. מבחינה חוקית, זכרו שעבירות מסוימות בטיול עלולות לגרור ענישה קשה: למשל, החזקת סמים בתאילנד אסורה בתכלית ועלולה להוביל למאסר ממושך. גם הערות פוגעניות כלפי בית המלוכה התאילנדי הן עבירה פלילית (חוק ה”לסה-מג’סטה”). היו מודעים ונהגו בכבוד כדי למנוע הסתבכויות.
9. החזיקו תמיד אמצעי זיהוי: חוק בתאילנד מחייב תייר לשאת דרכון או צילום שלו בכל עת לצורך זיהוי. בפועל, מומלץ לשאת צילום צבעוני של הדרכון (ואת דף הכניסה עם חותמת הויזה) בארנקכם, ואת הדרכון המקורי להשאיר בכספת במלון. אם שוטר מבקש תעודה, הצגת העותק מספיקה לרוב. זה גם יעזור אם תזדקקו לשירותים כמו החלפת כסף או סים מקומי, שלעתים יבקשו דרכון לזיהוי.
10. היזהרו מעקיצות תיירים נפוצות: למרות שהרשויות פועלות נגדם, ישנן הונאות ידועות שכדאי להכיר. למשל, בכניסה למקדשים פופולריים עשויים “מקומיים” לטעון שהמקום סגור ולנסות להסיע אתכם לחנות תכשיטים או חליפה יקרה – זוהי הונאה. תמיד בדקו עצמאית את שעות הפתיחה. בפאטאיה ובאיים, שימו לב ל”עוקץ אופנועי ים” – דיווחו על נזק שקרי ודרישת תשלום גבוהה; הימנעו מכך על-ידי צילום כלי השכרה לפני השימוש. אם נפלתם קורבן או מרגישים מאוימים, אל תהססו לקרוא למשטרת התיירות (1155).
11. נצלו את תשתיות המידע הרשמיות: שמרו בטלפון את מספרי החירום השימושיים: משטרת תיירות 1155, אמבולנס/משטרה כללית 191, ומוקד מידע תיירותי של TAT במספר 1672 Useful information for tourists visiting Thailand – Royal Thai Embassy, Doha Useful information for tourists visiting Thailand – Royal Thai Embassy, Doha. כמו כן, הורידו אפליקציות מקומיות מועילות – למשל אפליקציית “Tourist Police i lert u” לדיווח חירום מהיר, או אפליקציות תחבורה (Grab לתחזית מחירי מוניות, או מפות אופליין של האיים). השתמשו במקורות רשמיים כמו אתר TAT News לקבלת חדשות עדכניות על אירועים, מזג אוויר ותרבות במהלך שהותכם.
12. בצעו המרת מטבע מושכלת: המטבע המקומי הוא בהט (THB). לרוב משתלם להגיע עם דולרים או אירו ולהמירם לבהט בבנק או בצ’יינג’ מורשה בתוך תאילנד (שיעור ההמרה בארץ פחות טוב). הימנעו מהמרה בשדה התעופה מעבר לסכום קטן שתצטרכו לנסיעה ראשונית – בעיר תקבלו שער טוב יותר. שימו לב ששטרות דולר ישנים (לפני 2009) לא תמיד מתקבלים היטב. שמרו קבלות המרה – הן עשויות להידרש אם תבקשו להמיר בחזרה בהט לשקל או דולר ביציאה.
13. צרו קשרים עסקיים דרך המסגרות הנכונות: אם מטרת ביקורכם משלבת עסקים, פנו ללשכת המסחר תאילנד-ישראל בבנגקוק. הלשכה (TCICC) מסייעת בחיבור עם אנשי עסקים מקומיים ויכולה לייעץ לגבי רגולציות, תרבות עסקית ותיאום ציפיות. פגישות עסקיות בתאילנד דורשות סבלנות וכבוד: נהוג להחליף כרטיסי ביקור בשתי ידיים, ולהימנע מלהתחיל ישר בעסקים – הקדישו זמן ליצירת קשר אישי.
14. בחרו את הוויזה הנכונה למטרות עסקיות: אם אתם מגיעים לפגישות עסקים קצרות, ויזת התייר הרגילה (או הפטור) מספיקה מבחינת שלטונות ההגירה. אולם לעבודה ממשית בתאילנד (גם לטווח קצר) נדרשת ויזת Non-Immigrant B ואישור עבודה. היו כנים לגבי מטרת הנסיעה בעת הצורך; במידת הצורך, היעזרו בעורך דין מקומי כדי להסדיר Work Permit זמני כדי לציית לחוק.
15. בדקו תמריצים ממשלתיים להשקעה: ממשלת תאילנד מעודדת השקעות זרות בתחומים מסוימים באמצעות ה-BoI (Board of Investment). לפני השקעת נדל”ן או הקמת עסק, בדקו באתר BOI האם הפרויקט שלכם עשוי לזכות להטבות (פטור ממס חברות למספר שנים, אישורי בעלות מיוחדים וכו’). לדוגמה, פרויקטים תיירותיים בפיתוח אזורי מועדף עשויים לקבל מעמד מועדף שמקנה להם הקלות בירוקרטיות.
16. התעדכנו בהגנה המשפטית על ההשקעה: זכרו שקיים הסכם הגנה על השקעות בין ישראל לתאילנד.משמעות הדבר שאם השקעתם בצורה מוסדרת (למשל דרך חברה רשומה), זכויותיכם כמשקיעים מוגנות באמנה בינלאומית. זה מעניק ביטחון מפני הפקעה שרירותית של נכסים או שינויי חקיקה דרסטיים. במידה ואתם מבצעים השקעה גדולה, מומלץ להתייעץ עם מומחה משפטי ולהבין כיצד אמנה זו מגנה עליכם וכיצד לפעול במקרה סכסוך.
17. בחירת מבנה העסקה בנדל”ן: בעת רכישת נדל”ן, החליטו על המבנה המשפטי המתאים. עבור דירה בקונדומיניום – רכישה אישית על שמכם במסגרת 49% היתרים לזרים היא הבחירה הפשוטה. עבור קרקע או בית – שקלו חכירה ל-30 שנה (עם אופציות להארכה) כפתרון חוקי שמעניק ביטחון ארוך טווח. אל תנסו לעקוף את החוק ברישום נכס על שם “איש קש” תאילנדי ללא אמון מלא, זה סיכון מיותר. עדיף להשקיע בדרכים המוכרות (קונדו, חכירה או שותפות מובנית) ולישון בראש שקט.
18. בצעו בדיקת נאותות (Due Diligence): שוק הנדל”ן התאי אטרקטיבי, אך הכרחי לבדוק כל פרויקט לגופו. ודאו שהמוכר הוא הבעלים הרשום ושאין שעבודים או סכסוכים משפטיים על הנכס. ניתן לשכור עורך דין תאילנדי שיבצע בדיקה בלשכת המקרקעין. כמו כן, אשרו שהתב”ע (תוכנית הבנייה) מתירה שימוש שתכננתם – למשל, בווילות נופש באזורים חקלאיים עלולות להיות מגבלות בנייה. התיאבון לעסקה לא צריך לבוא על חשבון זהירות מינימלית.
19. הבינו את עלויות האחזקה והמיסוי: לפני שרוכשים נכס, חשבו את העלויות השוטפות: ארנונה (נמוכה בתאילנד, אך קיימת), דמי ניהול בניין (בקומפלקסים רבים נגבים תשלומים עבור שמירה, בריכה, גינון), ביטוח נכס, ותחזוקה. במכירה עתידית, קחו בחשבון מיסים אפשריים: מס רווחי הון (בדרך כלל מגולם בעמלת העסקה המשולמת ע”י המוכר) ומס עסקה (Transfer Fee, לרוב 2% מהערך, שמתחלק בין קונה למוכר). ידיעת הפרטים הללו תמנע הפתעות ותאפשר לכם לתמחר את ההשקעה נכונה.
20. שמרו על קשר עם הקהילה הישראלית המקומית: בתאילנד פועלת קהילה ישראלית ערה, בפרט בבנגקוק (שם יש בית חב”ד, מסעדות כשרות ואנשי עסקים ישראלים ותיקים). אם אתם מבקרים לתקופה ארוכה, צרו קשר עם הקהילה – זה יכול לסייע בקבלת המלצות על ספקים מהימנים, עצות על ביורוקרטיה מקומית ואפילו שותפויות עסקיות פוטנציאליות. אירועים קהילתיים או קבוצות פייסבוק של ישראלים בתאילנד הן מקומות טובים להתחיל.
21. זכרו שתאילנד היא “ארץ החיוכים”: כלל אחרון ושאולי נשמע מובן מאליו – גלו סבלנות, אדיבות וגמישות במהלך שהותכם. התרבות בתאילנד מעריכה התנהגות רגועה ונימוסית. גם כשמתעוררים אתגרים (כמו איחור שירות או בלבול לשוני), חיוך וגישה חיובית יביאו אתכם רחוק. הרשויות המקומיות ואנשי השירות ילכו לקראתכם הרבה יותר אם תישאו עצמכם בכבוד ותפגינו הבנה תרבותית. נסיעה טובה ומוצלחת!

---

תאילנד מציעה לתייר הישראלי תמהיל מושלם של הרפתקה ונוחות, ובאמצעות הבנת הרגולציות והנחיות הממשל ניתן למצות את החוויה בצורה בטוחה ומשתלמת. יש לקוות שמדריך זה העניק לכם תובנות וכלים לתכנון נסיעתכם או השקעתכם הבאה ב”ארץ החיוכים”.